עדכון פסיקה שבועי - גיליון מס' 888

 

בית המשפט העליון

נדחתה עתירה עקרונית של קו לעובד נגד הממשלה להשוואת זכויות עובדי הבניה הזרים - לזכויות עובדי הבניה בישראל

 

עמותות קו לעובד והמוקד לפליטים ולמהגרים עתרו לבג"ץ, על מנת להשוות את תנאי העסקתם של עובדי הבניה הזרים המגיעים לישראל מכוח החלטת הממשלה מס' 1321, לתנאי העסקת העובדים בישראל. העמותות עתרו לשמירה על זכויות עובדי הבניה הזרים שמגיעים מאוכלוסיות מוחלשות, בטענה שזכויותיהם נרמסות תחת "עבדות מודרנית", הכוללת העסקה בתנאים לא ראויים, ללא יכולת לעבור בין מעסיקים בשל החתמתם טרם הגעתם לישראל על בטחונות, ותחת אילוץ לשלם דמי תיווך כדי להגיע לעבוד בישראל. עוד עתרו העמותות להטלת חובה על הממשלה לחתום על הסכמים בילטרליים עם מדינות אחרות ולביטול החלטת הממשלה, כך שבדומה לקבלני בניין ישראלים, החברות הזרות יוכלו להעסיק מהגרי עבודה רק באמצעות תאגידי כוח אדם ישראלים.

בית המשפט העליון פסק כי לאור מודעות המשיבים לצורך בהגנה על זכויותיהם של העובדים הזרים ולאור חוסר סמכותו של בית המשפט להתערב בחוקי ההגירה ובמדיניות החוץ, העתירה נדחית. אין מחלוקת בין הצדדים בצורך בהגנה על זכויותיהם ובהשוואת תנאיהם של העובדים הזרים, ונעשות מצד הממשלה פעולות רבות להגנה על זכויותיהם (הקמת צוותים, הקמת קו חם, הרחבת ערוצי הפנייה לממונה על העסקתם, ביצוע בדיקות תקופתיות יזומות ועוד). בית המשפט פסק כי אין בסמכותו לשנות את חוקי ההגירה ולאפשר ניידות תעסוקתית בלתי מוגבלת לעובדים זרים בשטחי ישראל. בית המשפט מצוי בחוסר שפיטות בתחום ניהול מדיניות חוץ. על כן, אין מקום לקבל את העתירה העקרונית נגד הממשלה כפי שהוגשה (ללא צו להוצאות), אך שערי בית המשפט פתוחים לביקורת שיפוטית על פגיעות קונקרטיות בזכויות העובדים הזרים.

 

 

בית הדין האזורי

נדחתה תביעת מנהל עבודה בחברת בינוי לזכויות מכוח צו הרחבה ענפי, אך פוצה על העדר הודעות לעובד ועל רכיבי שכר פיקטיביים

 

התובע אשר עבד במשך כשמונה שנים כמנהל עבודה בחברה העוסקת בתחום הבינוי תבע את החברה בגין אי תשלום זכויותיו הסוציאליות בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הבניין המזכים אותו בהפרשות פנסיוניות חסרות, אי מסירת הודעה ועדכונים על תנאי העסקתו, ועל מתן תלושי שכר פיקטיביים. 

בית הדין קיבל את תביעתו בחלקה ופסק כי החברה בה עבד התובע עומדת בהגדרת "מעסיקה" על פי צו ההרחבה בענף הבניין. עם זאת, עיקר עבודתו של העובד הייתה ניהולית ומשרדית ולא דרשה מאמץ פיזי ועל כן בהיותו "עובד משרדי" הוא לא נכנס תחת הגדרה של "עובד" בצו ההרחבה, ויש לדחות את תביעותיו מכוח הצו. בית הדין לא קיבל את תביעתו של התובע לפיצוי בגין שעות נוספות מאחר ולא התנהל כלל מעקב אחר שעות עבודתו מתוקף תפקידו בחברה. עם זאת, בית הדין קיבל את תביעת העובד להפרשות לפנסיה על מלוא שכרו ופסק לו פיצוי בסך של כ- 57,000 ₪ ופיצוי בגין דמי הבראה בסך של כ- 2,600 ש"ח. מאחר שהתובע עבד שמונה שנים ולא קיבל הודעות על תנאי העסקה כדין על שבעה שינויים בתנאי העסקתו, בית הדין פסק לו פיצוי בסך של 5,000 ₪. גובה הפיצוי נמוך כיוון שהתובע לא התלונן בפני מעסיקיו על היעדרם של הסכם עבודה או של הודעות לעובד. בנוסף, מאחר שהתובע הוכיח כי תלושי השכר שלו הכילו רכיבים פיקטיביים דוגמת "פרמיה" ו"שעות נוספות גלובאליות" שהפחיתו את שכר היסוד ושהמעסיקה לא יכלה להסביר, בית הדין פסק לו פיצוי נוסף בסך 10,000 ₪.

 

 

לפסיקה המלאה ניתן ללחוץ על הלינק או לפנות לאתר www.nevo.co.il  או לאתר www.court.gov.il 

 

מתכונת המזכר השבועי היא עדכון תמציתי ביותר של החידוש העיקרי בפסק דין או בחקיקה, והפנית המעוניין לפרטי הפרסום המלא. המזכר איננו בגדר יעוץ משפטי.

 

חיים ברנזון | שותף בכיר במחלקת דיני עבודה ורילוקיישן
 
אסף ברנזון | ראש מחלקת דיני עבודה ורילוקיישן (משותף)
 
עופר רביד | ראש מחלקת דיני עבודה ורילוקיישן (משותף)

 

 

להצטרפות לרשימת הדיוור לקבלת עידכונים ומידע על אירועים - לחצ/י כאן

 

עורכי דין  |  תחומי עיסוק  |   אודות  |  תהיו בקשר 
גולדפרב זליגמן ושות׳ | מגדל אמפא, רחוב יגאל אלון 98, תל אביב 6789141, ישראל
Mittelstrasse 14, 8008 Zurich, Switzerland

 

 

 

נשלח באמצעות smoove פלטפורמת שיווק