הורי הלפיד היקרים.
רעיון חינוכי מבית הלפיד!!
תורת האבולוציה ותורת משה הילכו שניהם יחדיו? אילו שאלות מהעבר.
פעם, המדע הווה איום על המסורת היהודית.
היה צורך להשחיז את החשיבה כדי לענות לצעירים שנשבו בקסם ה"נאורות".
משהוכרע הקרב, ונמצאה הדרך לשילוב, הונחו החרבות ונוצרו חיבורים מרתקים.
בעת הזאת עלה קושי חדש שמעמיד את עולם החינוך שלנו בפני אתגר לא פשוט. לעיתים אנו המבוגרים והמחנכים מרגישים אפילו תחושה מסוימת של חוסר אונים.
קיום התורה והמצוות אינו עוד שאלה של אמת ושקר. קיום תורה ומצוות הוא נושא אישי וקיומי.
מחנך ששואל את תלמידו שאינו רוצה להתפלל, מדוע אינך מתפלל? יקבל בדור שלנו תשובה לאקונית:
" הרב אני פשוט לא מתחבר לתפילה". או "אני לא מרגיש שהתפילה מדברת אלי".
כיצד מתמודדים עם טענות רגשיות כאלו?
מה לעשות, אם תלמידך או בנך אומר שהוא אינו מתחבר ואתה דווקא כן מתחבר לתפילה. האמונה וקיום המצוות מוכנסים לטענת הבנים לסוג של מבחן טעמים. בדיוק כמו שבודקים גבינות או יין. במילים פשוטות, אומר לך הנער: אני מוכן "לאכול" את התורה ולקיים את מצוותיה בתנאי
שהיא טעימה לי, ומדברת אלי.
הקרקע נשמטת מתחת לרגלי המחנך או ההורה שעומד נבוך. התלמיד מבקש להיות מחובר ואנחנו המבוגרים יכולים רק להסביר, להוכיח ולהראות. אולם להתחבר? זהו נושא אינטימי וכל כך אינדיבידואלי.
מה עושים?
נציע כאן, כיוון אחד החודר לעומק הבעיה. הנער למעשה, מחפש ריגושים והעולם הדתי נראה לו שבלוני ויבש. בעולם בו דורש הנער התחברות יש צורך ליצור רגעי שיא – לא שגרתיים שמבטיחים התחברות ועוצמה. מסע סליחות קסום באמצע הלילה מלא בעוצמה כפי שאנו נוהגים לעשות, לא יכול
להשאיר את הנער אדיש. גם טיש מרומם משאיר רושם חזק. באירועים אילו יתחבר הנער ומשם הוא ישאב כוחות גם לחיי השגרה. לשם כך, יש צורך ביצירת תשתית של רגעי שיא מרוממים ומחברים. ה"טרנד" של ראש השנה באומן) יש בו כמיהה להתחברות ולשיאים רוחניים.
ויינשטוק מחבר הספר "אומן", בוחן את תופעת הנהירה של עשרות אלפים לאומן בראש השנה.
מה מושך עשרות אלפים מכל הסוגים להגיע לשם. הוא מביא ראיון עם בחור צעיר שהיה שם המתאר את תחושותיו. הדברים מדברים בעד עצמם:
"הייתה איזושהי תפילה בציון וזה היה אחד האירועים המכוננים. מפגש עם כזו חיוניות ושמחה שאף פעם לא ראיתי! שבאמת נתנה מבחינתי איזה מזור לחסך לא מודע, לתפילה כזאת, מלאה בשמחה! בהתלהבות! בקרבה לקב"ה! [...] החידוש היה קרבה לקב"ה. חיוניות, אני חי! אני עכשיו מדבר עם השם! אני שמח בתפילה שלי! וזה דברים שלא ממש חוויתי קודם משום בחינה. ואני ממש הבוגר הקלאסי של הציונות הדתית הלאומית." (שם, עמ' 174)
זו הסיבה שחלק משמעותי מהחינוך בישיבה כולל העצמה של עולם החוויה כפי שבע"ה יבוא לידי ביטוי כבר בפתיחת השנה במסעות סליחות מיוחדים, בערב הורים ובנים מעצים ובליל לימוד קהילתי בהושענה רבה ועוד אירועים נוספים רבים