בית-הדין הארצי
עובד עם מוגבלות שהוצב במפעל מוגן כמשתקם - הוכר כעובד |
עובד שהוכר כנכה נפש ועבד במשך כ-12 שנים במפעל שיקומי מוגן ושכרו היה כמקובל במפעל שיקומי, כ- 55 ₪ ליום עבודה, הגיש ערעור לבית הדין הארצי לאחר שתביעתו להכיר כי בתקופת העסקתו התקיימו יחסי עובד-מעסיק בינו לבין מת"ש, נדחתה.
בית הדין הארצי קבע, בדעת רוב, כי יש ליישם בעניינם של "משתקמים" את המבחנים הפסיקתיים הרגילים לצורך הכרה במועסק "כעובד" ואין לקבוע באופן גורף כי מפעל שיקומי לעולם אינו יכול לשמש כמקום עבודה. עוד נקבע, כי הטענה שעובד אינו זכאי לזכויות מגן בסיסיות
רק כיון שהעסקתו מוגדרת כשיקום, אינה עומדת בקנה אחד עם עקרונות היסוד שבחוק השוויון. בדעת מיעוט נקבע כי גם אם מבחני הפסיקה מצביעים על קיומם של יחסי עבודה, יש לבחון את תכלית ההתקשרות בין הצדדים. במקרה דנן, תכלית ההתקשרות
לא הייתה ביצוע עבודה אלא תכלית שיקומית מובהקת. על כן, אין לראות בנכה נפש המוצב במפעל שיקומי "עובד" של המפעל אלא מי שהמפעל מסייע לשיקומו.
הערעור התקבל חלקית, ונפסק כי בין העובד למת"ש התקיימו יחסי עובד-מעסיק ובהתאם נפסקו לו פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות בסכום של כ- 37,000 ₪ אך נדחתה תביעתו לתשלום הפרשי שכר מינימום וזכויות נוספות.
|
בית-הדין הארצי
נפסלה חוות דעת פסיכיאטרית מטעם המוסד לביטוח לאומי כדי למנוע יתרון על פני המבוטחת |
המבוטחת הסובלת מליקויים שונים (אירוע מוחי, מחלת פיברומיאלגיה ומצב נפשי) תבעה בבית הדין האזורי על יסוד מסמכים רפואיים שהגישה הכרה בליקויים שנגרמו לה כפגיעה בעבודה. בית הדין הכיר בליקויי המבוטחת כאירוע חריג בעבודה ומינה מטעמו מומחים רפואיים מהתחום
הפסיכיאטרי לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג לבין ליקויי המבוטחת.
המבוטחת הגישה בקשת רשות ערעור להוצאת חוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה מטעם המוסד לביטוח לאומי מתיק בית הדין בטענה שהמסמך שהגישה לבית הדין האזורי לא היה חוות דעת פסיכיאטרית בעניין הקשר הסיבתי לאירוע החריג, אלא מסמך רפואי שתיעד את עצם הליקוי הנפשי של
המבוטחת שהתפתח במשך חמש שנים. לכן לא קמה למוסד לביטוח לאומי זכות הדדית להגיש חוות דעת פסיכיאטרית.
בית הדין הארצי נתן רשות ערעור למבקשת, קיבל את הערעור, ופסק כי קיים קושי בקבלת חוות הדעת הפסיכיאטרית מטעם המוסד מאחר שזו הוגשה ביוזמתו של בית הדין האזורי. בנוסף, המסמך של המבוטחת לא ביסס קשר סיבתי בין הליקויים לעבודת המבוטחת, ולכן לא ניתן להגדיר
את המסמך של המבוטחת כחוות דעת פסיכיאטרית המקימה לביטוח לאומי זכות הדדית להגשת חוות דעת פסיכיאטרית מצידו. בית הדין פסק כי צירוף חוות דעת מטעם המוסד לביטוח לאומי מבלי שהוגשה חוות דעת פסיכיאטרית מטעם המבוטחת, פוגעת בעקרון השוויון ובאיזון הדיוני
והראייתי הראוי שבין המוסד לביטוח לאומי לבין המבוטחת, וכי קיימת חובה מוגברת על המוסד לביטוח לאומי שלא להנות מיתרון על פני המבוטחת. בית הדין הורה על הוצאת חוות הדעת מטעם המוסד מהתיק, כך שהיא לא תעמוד לעיון המומחה מטעם בית הדין. כמו כן, הביטוח
הלאומי חויב לשלם למבוטחת הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪.
|
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית, המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע זה כדי להוות ייעוץ משפטי. |
חיים ברנזון | שותף בכיר במחלקת דיני עבודה ורילוקיישן | | |
|
|
אסף ברנזון | ראש מחלקת דיני עבודה ורילוקיישן (משותף) | | |
|
| |
להצטרפות לרשימת הדיוור לקבלת עידכונים ומידע על אירועים - לחצ/י כאן |
|
| |
|