רש"י למילה ציצית מפרש שתי פרושים. הראשון "על שם הפתילים התלויים בה כמו ויקחני בציצית ראשי" הציצית נקראת כך שכן פתיל קארוי ציצית. פירוש שני "דבר אחר על שם וראיתם אותו כמו מציץ מן החרכים" ציצית מלשון להציץ להביט ולהסתכל.
הרשב"ם נכדו של רש"י משתמש בשתי הפירושים של סבו על הפסוק "ועשו להם ציצית" מפרש את הפירוש הראשון שציצית זה פתילים. על הפסוק "והיה לכם לציצית" מפרש את הפירוש השני שהפתילים האלו יעזרו לנו להציץ ולהסתכל נכון על המצאות. חז"ל אומרים תכלת דומה לים וים לרקיע ורקיע לכסא הכבוד. רצונם של חז"ל לומר שע"י הפתלים האלו אם נביט נכון נגיע לכסא הכבוד. הנביא אומר "שאו מרום עינכם אורו מי ברא אלו" תסתכלו נכון תגיע להבנה שיש בורא עולם ומשגיח על המציאות.
הציצית מלמדת אותנו שעל המציאות כולה ניתן להסתכל בשתי דרכים. בעינים אמוניות ואז רואים דבר אחד או בעיני בשר ודם ואז נראה דברים אחרים בכלל. אותה מציאות אך יש לה הבנות רבות. תלוי כיצד אנו מסתכלים.
גם אנו צרכים להסתגל למבט שרואה את המעבר לראיה החיצונית. שאנו מביטים על ילדנו עלינו לראות את הפנמיות שלהם את הכוחות שלהם ועל פי זה לבנות את התמונה כולה.
דרך זו אומרת כל אדם הוא בפני עצמו הוא מיוחד ולכן גם דרכו שונה מהדרך של האחרים. 

מה קורה שיש חופש גדול וממושך? כשכמעט לא רואים את הסוף? הסופר הרב בן ציון פירר כתב לפני עשרות שנים קטע שנקרא "הסכנה שבחוסר מעש". הוא מתבונן בפרשת "קורח", ומאבחן שאם אין לך איזה יעד או משימה או כיוון – אתה מתחיל לעסוק בעצמך, ובכבוד שלך, במעמד שלך, באגו שלך.

קורח הרי פעל אחרי חטא המרגלים. אחרי שנגזר על העם לחכות ארבעים שנה במדבר. העם ידע שיש לו המון זמן ל"הרוג", וכך קורח יכול היה להתחיל במחלוקת תוססת ומסוכנת. כותב הרב פירר: עם שמתכוון לכבוש ארץ מולדת, אין דעתו פנויה למחלוקת...כשזמנו של אדם בידו, הוא צריך לעשות משהו. וכשאין לאדם מה לעשות, עושה הוא מחלוקת.

אנו עומדים בפתחה החופשה. במהלך השבועות האחרונים עסקנו בסמינריונים בשכבות השונות בהכנה לחופש הגדול. כולנו תקווה שהבנות יפנימו  ויטמיעו את הנושאים שעסקנו בהם ויצאו לחופשה משמעותית.

לקראת היציאה לחופשה, ברצוני להודות לצוות האולפנית המקצועי המסור על עשייה יומיומית של פרטים קטנים, מתוך אידאולוגיה של שליחות.  הכל על מנת שהבנות תצלחנה בכל התחומים – בפן הרוחני, לימודי, והחברתי- ערכית.