עובדת הוראה המתגוררת בצפון הארץ ששובצה לעבודת הוראה בדרום הארץ, תבעה מבית-הדין להורות על שינוי אזור העסקתה לצפון וזאת מטעמים אישיים, משפחתיים, מטעמי בריאות ובשל אפליה מול עובדות הוראה אחרות. 

בית-הדין קבע כי עיקרון הפררוגטיבה של המעסיק הוא עיקרון יסוד בדיני העבודה, ודחה את התביעה בקובעו שאין בסמכותו להתערב בהחלטה שלטונית מנהלית ובשיקול הדעת המהותי הנוגע לנוהלי השיבוץ במגזר הערבי, הנובע בעיקר בשל בעיה רוחבית של מצוקת תקנים במגזר. בית-הדין פסק כי אין בהחלטת השיבוץ חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, שיקולים זרים או אי סבירות קיצונית המצדיקים את התערבותו. 

בנוסף, מצא בית-הדין כי טענות התובעת לשינוי אזור העסקתה בשל טעמים אישיים או בריאותיים אינם מצדיקים את בקשתה, וכי העברה מטעמים אישיים תפגע בערך השוויון. מציאות זו היא מציאות של עובדי הוראה רבים במגזר הערבי. לכן, קיים נוהל להעברה ושינוי שיבוץ במשרד חינוך שנועד לשמור על השוויון. בנוסף, התובעת לא הוכיחה בחוות דעת רפואית את הטעמים הרפואיים להעברתה ולא הוכיחה את האפליה שהתקיימה לטענתה אל מול עובדות אחרות.