בבית-הדין האזורי נקבע כי ההתקשרות בין חברת בניה לבין שומר באתר, אינה מבוססת על סחיטת דמי חסות באיומים (פרוטקשיין) והתקבלה חלק מתביעת העובד. בית-הדין הארצי, אישר את פסיקת בית הדין האזורי לקבלת תביעת העובד לשווי הפקדות לפנסיה, לפיצויי פיטורים, לאש"ל, לדמי הבראה, לדמי חופשה ושי לחג. מאידך, נדחתה תביעת העובד לגמול שעות נוספות, לפיצויי פיטורים, לפיצוי בגין העסקה פוגענית, אי עריכת שימוע, חלף הודעה מוקדמת ולנסיעות.

בית-הדין הארצי לא התערב בקביעות עובדתיות של בית-הדין האזורי לקיום יחסי עבודה ולא בהכרה ובתשלום רק של חלק מזכויות העובד, אך נקבעו בו שלוש קביעות עקרוניות ומיקדמיות לעניין סוגיית דמי חסות. ראשית, טענת דמי חסות צריכה להיבחן במסגרת מבחן מיקדמי של יחסי עובד-מעסיק. הטענה לא תיבחן לגופה במסגרת הרגילה של יישום המבחן המעורב או מבחן ההשתלבות. במסגרת המבחן המיקדמי תיבחן כשרות ההתקשרות כהתקשרות רצונית והדדית של הצדדים להתקשר ולקבל את העבודה. ביצוע העבודה תיבחן כמטרה העיקרית ולא כעבודה נלווית להשגת מטרה אחרת כגון סחיטת דמי חסות. שנית, אם ההתקשרות הייתה למתן חסות בשל סחיטת דמי החסות באיומים, הרי שלא מתקיימים יחסי עובד-מעסיק אלא מדובר בעבירה פלילית. שלישית, לטענת סחיטת דמי חסות אופי עובדתי מובהק ולכן המעסיקה, הטוענת כי לא שולם בעצם שכר עבודה, גם אם קיבלה שירותי שמירה מסוימים, יכולה לטעון באופן מפורט ולהעמיד ראיות מספיקות לביסוס טענת דמי חסות, ואם לא תעשה כן, המחדל עלול להיזקף לחובתה, כפי שהיה במקרה דנן.

מכיוון שעיקר ערעור העובד נדחה הוחלט לחייבו בהוצאות המעסיקה בסך 5,000 ₪.