במסגרת בקשת צד בסכסוך בין-ארגוני, בין שני ארגוני עובדים מתחרים - כוח לעובדים והסתדרות העובדים הלאומית - על יציגות העובדים בחברת התחבורה הציבורית "תנופה", עמד בית הדין הארצי על המסגרת הנורמטיבית לתחרות בין ארגוני עובדים במקרה בו טוען ארגון עובדים מתחרה ליציגות נוגדת ומבקש להכיר בו כארגון היציג של העובדים על פני הארגון המתחרה, שקדם לו בזמן.

בית הדין קבע כי הכרזות נוגדות חוזרות ונשנות של ארגון מתחרה, ימנעו מארגון עובדים יציג להתבסס במקום העבודה ואף עלולות לאיין את האפשרות לקיומו של משא ומתן קיבוצי בין הארגון היציג לבין המעסיק. על כן הוטלו ההגבלות ונפסק כי, על ארגון עובדים יציג תחול תקופת חסינות אשר במהלכה תוגבל התחרות הבין-ארגונית במקום העבודה ותימנע הכרה ביציגות של ארגון עובדים מתחרה, אף אם מתקיים בארגון המתחרה המבחן הכמותי. בית הדין ציין כי בהלכה הפסוקה נקבעו שלוש תקופות מניעות אפשריות: האחת, שישה חודשים של יציבות ארגונית שימנו ממועד ההכרה ביציגות ארגון עובדים. התקופה השנייה, תקופת קיומו של משא ומתן לכריתת הסכם קיבוצי, והתקופה השלישית, שנה מיום חתימת הסכם קיבוצי עם הארגון היציג, ככל שנחתם.

על כן, במקרה בו ארגון עובדים מתחרה טוען ליציגות נוגדת, יבחן בית הדין האם הארגון הקודם בזמן הוא ארגון העובדים היציג. במידה שכן, האם ישנה מניעה מפני הכרזה שכזו בהתאם לשלושת תקופות המניעות כאמור לעיל. במקרה בו הארגון הקודם בזמן לא היה יציג או שלא חלה מניעה מפני הכרזת יציגות נוגדת, פתוחה הדרך לבחון את היציגות בהתאם למבחן הכמותי במועד הקובע. המועד הקובע לבחינת יציגותו של ארגון עובדים הוא מועד ההודעה למעסיק לפיה חברים בו לפחות שליש מכלל העובדים במקום העבודה. בנסיבות בהן שני הארגונים מכריזים באותו יום על יציגותם במקום העבודה, תוכרע היציגות על-פי מספר חברי כל ארגון נכון לאותו יום עד חצות.