עובד בכיר פרש לגמלאות לאחר 33.5 שנות עבודה ברשות העתיקות, ובהסכם פרישה סיכמו הצדדים כי הרשות, שהיא מעסיק ציבורי, תמליץ על תשלום 5 חודשי הסתגלות ותפעל לקבלת אישור הממונה על השכר. משלא התקבל אישור הממונה, העובד תבע את הרשות בגין הפרת חוזה וקיום חוזה שלא בתום לב.

בית-הדין מצא כי בפניית רשות העתיקות לממונה על השכר, לא נתמכה בקשת התובע לתשלום חודשי הסתגלות על-ידה ויתרה מזאת, הרשות אף העלתה מיוזמתה טענות המטילות דופי בהתנהלות התובע בתקופת עבודתו באופן שפגע בסיכוי בקשתו להתאשר. נפסק כי הרשות סטתה מסטנדרט התנהגות הגונה בין צדדים ליחסי עבודה, באופן שמהווה הפרת חובת המעסיקה לקיים את הסכם הפרישה בתום לב ובדרך המקובלת. רשות העתיקות לא חויבה בסעד בניגוד לחוק, דהיינו, בפיצוי של חמישה חודשי הסתגלות שלא אושרו כדין על-ידי הממונה, אך חויבה בפיצוי בגין התנהגות שלא בתום לב בשיעור חודש אחד של שכר עבודה בסך 35,338 ₪, בהוצאות משפט על סך 30,000 ₪ ובמתן המלצה בלתי מסויגת לממונה לאשר את בקשת העובד לתשלום חמישה חודשי הסתגלות.