בית הדין האזורי דחה את תביעתם של שני עובדים בעלי מוגבלויות בחברת טבע, שעתרו כנגד פיטוריהם לפי חוק שווין הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות.
בית הדין פסק כי סיבת הפיטורים מקורה בהליכי צמצום והתייעלות לאחר שתפקידי התובעים התייתרו ולא מחמת מוגבלותם. נקבע כי מהראיות עולה שמדובר במצב אמיתי של משבר פיננסי, אשר הוביל, בהסכמת הוועד, לצעדי התייעלות, לרבות ביטול משרות לא הכרחיות. נפסק כי לא מדובר
בפעולות שכוונו מראש כלפי התובעים, ושאין חשש כי המוגבלות של כל אחד מהם, היוותה את הסיבה לפיטוריו.
נקבע כי על מעסיק חלה חובה אקטיבית לעשות מאמץ אמיתי סביר לערוך לעובד בעל מוגבלויות התאמה באמצעות תפקיד חלופי התואם את מוגבלותו, אך זאת בכפוף לכך שהתפקיד תואם את כישוריו ויכולותיו של העובד המוגבל, כמו גם את צרכיו ואפשרויותיו של המעסיק. אין על המעסיק
חובה ליצור עבור העובד המוגבל תפקיד שאינו נדרש.
נפסק כי המעסיקה פעלה בתום לב ובנפש חפצה לאורך כל הליך הפיטורים הקונקרטי. היא ערכה שימוע לתובעים, פעלה כנדרש בהסכם הקיבוצי והתאמצה למצוא לנתבעים תפקיד מתאים אחר, לפנים משורת הדין, גם לאחר סיום העסקתם, תוך התייעצות עם עובדת סוציאלית ועם הממונה המפעלי
לנושא המוגבלויות. לפיכך המעסיקה עמדה בנטל ההוכחה המיוחד החל עליה על-פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.