משמעות הדבר הינה כי חברה או אדם פרטי אשר נקלעו לקשיים תזרימיים וכתוצאה מכך חבים כלפי צדדים שלישיים, יכולים לפרוע חובותיהם מבלי להיקלע לצו פתיחת הליכים (מה שהיה ידוע בעבר כ"צו פירוק" לחברה או "צו פשיטת רגל" לאדם פרטי). 

תנאי לאמור, במקרה של חברה הוא כי עליה להיות פעילה ובעלת יכולת פוטנציאלית לשיקומה.

במקרה זה בו ניתן צו עיכוב הליכים, ניתן לבקש גם עיכוב הליכים כלפי מנהלי החברה והערבים לחובותיה, כך שהנושים לא יפתחו נגדם בהליכים.

הליך ההסדר לפי תיקון מספר 4 לחוק יאפשר לחברה לגבש הסדר בצורה מהירה, תחת הגנות בית המשפט ובפיקוח מנהל הסדר ולא נאמן לנכסיה, ויאפשר שיקום מהיר ומיטבי, מקום בו יש פוטנציאל שיקומי לחברה.

אותו הדין חל גם לגבי אדם פרטי, עת הוא מבקש להגיע להסדר עם נושיו בהליך לפי תיקון מספר 4. האדם יכול להמשיך לעבוד ולפעול כפי שהיה עד שנכנס להליך זה, תוך שהוא משלם תשלום בהתאם להוראות ההסדר, אשר מחולק בין כלל נושיו.

הליך זה הינו בעל יתרונות רבים וטובים על פני הליכי חדלות פירעון קלאסיים, ממספר טעמים, ביניהם המשך יחסי עבודה ויחסים כלכליים עם הנושים ודירוג אשראי טוב יותר.

הניסיון מלמד כי אין צורך להמתין ולהפעיל את החברה בקשיים עד אשר לא ניתן יהיה לשקמה, אלא ניתן ואף רצוי, לפעול להבראתה תוך המשך הפעלתה על-ידי מנהליה במסגרת הסדר חוב אחד בינה לבין כלל נושיה ולעשות שימוש בכלים שהתיקון מאפשר לטובת החברה, מנהליה ונושיה.