השבוע מציינים בכל הארץ את "שבוע השכול האזרחי".

אורי דבירי, תלמידנו היקר מכיתה י"ב, משתף על תחושותיו בשבוע זה ובכלל- כאח שכול אזרחי. נועם דבירי ז"ל, אחיו של אורי יבדל"א, נפטר בהיותו בן  9 חודשים בלבד ממחלה בשם SMA (ניוון שרירים), כשאורי היה בכיתה ב' (לפני 10 וחצי שנים). 

התרגשנו, תודה אורי!

"בצער רב ויגון קודר אנו מודעים על פטירתו של __"

אמ;לק, פוסט על מוות.

הודעה כזאת לא נדיר לראות בימנו. מיד עולות השאלות איך הוא נפטר- מחלה? פיגוע? דריסה? מה קרה? וכו' וכו'

ואז זה מגיע אליך. לא פיזית אליך, לחבר שלך. אח שלו, אבא שלו, אמא שלו, מישהו מהמשפחה הגרעינית נפטר.

אוקי. מה עכשיו? איך מתייחסים? איך מתנהגים? מה ההלכות של השבעה? מגיעים להלוויה או לא? מה עושים אחרי זה?

לא. אנחנו לא מצורעים. לא צריך להתייחס אלינו בצורה מיוחדת. אנחנו לא "מסכנים". 

כאילו כן, אפשר ונעדיף שתשתתפו בצערנו אבל לא להתייחס אלינו כמו מסכנים.

כן זה כואב, כן זה קשה, כן אתה מרגיש פעמים שאין לך כוח ואתה רוצה לשקוע בדאון. בפעמים האלה אנחנו כן צריכים עזרה וכן צריכים כתף אבל אנחנו לא אמורים להיות "ההוא ש_ נפטר לו"

מודעות לשכול אזרחי זה חשוב. 

מצד אחד- כן. יש פה משקל שמונח על כתפייך אבל מצד שני, אתה אדם נורמטיבי לגמרי.

כל אדם שחווה מוות של מישהו מהשפחה הגרעינית לוקח את זה אחרת. 

אני, ורוב האנשים שאני מכיר זה כאילו נוסף לנו "יומולדת" ללוח השנה. יום שמוקדש נטו לאירוע הזה. אבל בשאר השנה? מרגישים, אבל לא מפוקסים רק על זה.

ואיך מתמודדים עם זה?

אז עוזרים לאבא ואמא יותר (אפילו שזה קשה כי הם מפחדים שיחזור חלילה), טרמפיסטים, פסיכולוגים, פרוייקט הנצחה. וכמובן, הדובדבן של הקצפת- הומור שחור.

כן, הומור שחור עוזר להרבה מאוד אנשים. כן, זה טיפה חולני ויש אנשים שלא אוהבים את זה (כן, אפילו ממישהו שכול. יש אנשים שלא מתים על זה {}) אבל זה עוזר, זה חלק מהתהליך.

יש גם עמותות שעוזרות לך להתמודד עם המצב.

עמותה בשם "קרן קובי מנדל" שנוסדה לפני כמעט 20 שנה והייתי חניך בה במשך 9 שנים ובשנה האחרונה התחלתי גם להתנדב שם- עזרה מאוד.

זאת עמותה שכל החניכים (וחלק מהמדריכים) הם שכולים. עמותה שעזרה לי ולעוד הרבה אנשים וחברים שלי להתקדם ולהתגבר.

כשאתם רואים אדם שחווה שכול, אל תתייחסו אליו כאילו הוא מסכן ושונה מכם - הוא בדיוק אותו אדם רק עם עוד אירוע בלוח שנה שלפעמים, קצת יותר קשה לו.

שנשמע תמיד בשורות טובות!

ב- י"א אדר ב', ציינו את מרוץ גומז המסורתי ע"ש בוגר הישיבה, רס"ן דניאל גומז הי"ד אשר נפל כטייס במלחמת לבנון השנייה.

זכינו כמדי שנה לארח את משפחת גומז ולשמוע דברים מרגשים מפי אביו של דני, ד"ר פטריק גומז אשר שיתף את המשתתפים על דמותו המיוחדת של דני ז"ל.

השנה בלט המרוץ בשדרוג הנראות והתחדשנו לכבודו בשער מרוצים מקצועי וקישוטי אווירה נוספים.

ועכשיו...לזוכים בתחרות!

 אריאל ביתן, מכיתה י"ב נחלים

 אסף שמיר, מישיבת השומרון

 עוז הרשקוביץ, מכיתה י' נחלים

 יגל מנחם, מכיתה י"א נחלים

 אליאור רבי, מכיתה ט' נחלים

 יהונתן סננס, מישיבת גבעת-שמואל

 אביעד אסאו, מכיתה י' נחלים

 בניה שגיב, מישיבת גבעת שמואל

 דוד מילצקי, מישיבת השומרון

התרגשנו מההשתתפות הנהדרת והרוח הספורטיבית של כולם!

תודה רבה למשפחת גומז ולבוגרי הישיבה וגם לכל המשתתפים שהגיעו מהמוסדות השונים.

צילם בכישרון: נועם בירנבאום

זכינו השבוע בסיום פרק של סיירת בית המדרש בהשתתפות שאר החניכים.

הזוכים🏆: 

אליעד כהן
מנחם וולשטיין
יהודה ליבפרוינד
יהודה נטוביץ

יישר כח ללומדים ותודה גדולה לרב צפריר!