בית הדין האזורי, אישר בקשות תובענה ייצוגית כנגד רשת ארצית של תחנות דלק וחנויות נוחות בסך של כ-שמונה מיליון ₪, לאחר שקבע כי ביסודן של הבקשות, נמצאות שאלות משותפות של עובדה ומשפט.

התובע, עובד לשעבר ברשת ביקש להכיר בתביעה לתשלום זכויותיו, מכח הסכם קיבוצי כללי בענף הדלק וצו הרחבה, בעיקר בגין עבודה במשמרות ושבת. 

בית הדין דחה את טענות הרשת וקבע כי צו ההרחבה חל על כל עובדי הרשת, לרבות עובדים בתפקיד מוכרים בחנויות נוחות הממוקמות בתחנות הדלק של הרשת. 

נפסק כי העובדה שחברות הדלק לא פעלו משך עשרות שנים בהתאם להוראות צו ההרחבה ובחרו להתעלם מקביעות בפסקי הדין, אין בכוחה לגרוע מתוקפן של הוראות צו ההרחבה. מדובר בזכויות קוגנטיות (כופות) של עובדי הרשת שמעוגנות בצו הרחבה. לא ניתן לוותר עליהן גם לא בטענה של חלוף הזמן.

בית הדין האזורי דחה תביעה של רופאה אזרחית עובדת צה"ל שהועסקה בצבא משך שמונה שנים ופוטרה ופסק כי טענות התובעת כי ההעסקה הפוגענית נתגלתה לה רק אחרי פיטוריה, מובילות למסקנה הפוכה כי התובעת לא סבלה מהתנכלות במהלך עבודתה.

נפסק כי טענות להעסקה פוגענית, הן מסוג הטענות שהעובד חש היטב על בשרו במהלך עבודתו, ואף אם אינו יודע לזהות את עילת התביעה או למקד אותה, העובדות המקימות את עילת התביעה צריכות להיות בידיעתו. עוד נפסק כי לא נפל פגם בהליך פיטורי התובעת. ממכלול הראיות עולה כי הכוונה לסיים את העסקתה, התבססה על יחסי העבודה העכורים בינה לבין מפקדיה ולמול גורמים שונים במרפאה ומחוצה לה.