עובדת הוראה שבינה לבין עובד הוראה אחר התעורר ויכוח, טענה כי העובד הטריד אותה מינית, בזמן שעמד מאחוריה כאשר הכינה קפה וכן טענה להתנכלות והתעמרות מצד הנהלת בית הספר ומשרד החינוך לאחר שהתלוננה. העובדת עתרה לפיצויים בגין הטרדה מינית, התעמרות ואי נקיטת אמצעים על ידי המעסיק.

בית הדין דחה את התביעה להטרדה מינית וקבע כי על סמך תוצאות החקירה המשטרתית ועדות הצדדים בבית הדין, הגם שהעובד גילה התנהגות על גבול האלימות בכך שפילס לעצמו דרך לעמדת הקפה, הנגיעה בעובדת נעשתה ללא קונוטציה מינית. יחד עם זאת, קיבל בית הדין את טענת העובדת להתנכלות מצד מנהל בית הספר על רקע הגשת התלונה וכן גינה את אוזלת היד של משרד החינוך בטיפול בתלונתה וקבע כי הימנעות מעסיק מטיפול יעיל ומהיר בתלונות על הטרדה מינית, מרפה את ידיהן של נשים מלהתלונן והלכה למעשה מביא להנצחת התופעה.

בית הדין פסק לעובדת 70,000 ₪ פיצוי בגין התנכלות, הפליה על רקע הגשת תלונה על הטרדה מינית ואי נקיטת אמצעים בידי המדינה לבירור התלונה וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 16,500 ₪

סטודנט לתואר ראשון בהנדסת חשמל, אשר התקבל לעבודה בחברת חשמל במסגרת תוכנית המעניקה מימון שכר לימוד ומענק מחיה חודשי למשך שלוש שנים, בגובה של כ- 116,000 ₪ כנגד התחייבות לעבוד בחברה 36 חודשים עם סיום לימודיו, נתבע על ידה להשבת דמי הכשרה יחסיים, משזה התפטר לאחר 7 חודשים.

בית הדין קבע כי העובד קיבל תשלום משמעותי בדמות שכר לימוד והחזרי מחיה במשך שלוש שנים עבור הכשרתו, הכשרה אשר יוכל להשתמש בה גם בעתיד במקומות עבודה אחרים ודרישת החברה אינה קנס או פיצוי אלא בהשבה יחסית של הסכום הנובע מהפרת כתב ההתחייבות עליו חתם וכי מדובר בהתחייבות סבירה ופסק לחברה החזר בסך של כ- 21,000 ₪ בהתאם לתחשיב החברה וכתב ההתחייבות.