הגלים הסוערים המטלטלים את ספינת החינוך בכלל ואת ספינת החינוך ברשויות המקומיות בפרט, צוברים תאוצה מסיבות רבות ומשלל גורמים: ההשפעות העולמיות, המצב במדינה (קורונה, מתיחות ביטחונית בדרום וצפון), בחירות, חילופי שרי חינוך, חילופי ראשי רשויות ועוד.
מוסדות החינוך אינם אי מבודד מפני השפעות אלו ותפקידם של אנשי החינוך לתווך אותן לתלמידיהם באופן מקצועי, על פי הגיל, הבשלות, המוכנות, יכולת ההכלה ועוד. הדבר נכון בכלל קל וחומר כשהמדובר בהשפעות הפוליטיות על מערכת החינוך.
חינוך והוראה זו פרופסיה לכל דבר ועניין ושמורה לבעלי המקצוע.
חינוך פוליטי הינו חשוב ונכון, נקיטת עמדה מוסרית, הבחנה בין טוב לרע, עמידה מול קהל - מין הדין שיילמדו במערכת החינוך. אולם, פוליטיקה העוסקת במפלגות ובנבחרי ציבור (מלבד בתקופת בחירות), בעלי סדר יום מפלגתי - אין מקומם במוסדות החינוך!
ככל שנושא החינוך הולך וצובר תאוצה (מוצדקת) בשיקולי התושבים בבחירות ברשויות המקומיות, כך הולך וגובר הלחץ, המעורבות וההתערבות של נבחרי הציבור בהחלטות מקצועיות הנוגעות לדרכי הפעולה של החינוך ברשויות המקומיות.
"שובר הגלים" הוא חיוני בכלל והכרחי במיוחד כשהמערכת הפוליטית קרובה, פיסית ועניינית, למערכת החינוך הלוקאלית ברשות המקומית.
להערכתי, נדרשת הסדרה ברורה, חד משמעית, מגובה בנהלים מחייבים של "עשה ואל תעשה" במערכת היחסים המקצועיים בין סביבה פוליטית לבין סביבה מקצועית. מחויב להקים "שובר גלים" מקצועי, כאשר מדובר על העברת סמכויות כאלו ואחרות לרשויות המקומיות. לפני כן בואו נתחיל עם
הגמישות הניהולית למנהלי בתי הספר ומשם הדף הגלים יגיע גם לרשויות החינוך המקומיות, ואפשר גם יחדיו אך בזהירות מחייבת ומתואמת מקצועית.
מדינת ישראל מתנהלת לא פעם כמטולטלת וחינוך לא יכול להתנהל כך - חינוך הוא ראשית שירות ממלכתי ולכן מחייב משנה כפול של זהירות.