חברותי וחברי,

מאז הכנס הקודם חיינו הציבוריים והפרטיים נעו כמו בצמצם של מצלמה על הציר שבין זום-אין לזום אאוט.

הקורונה, מגיפה עולמית הסתערה גלים גלים לכל פינה, כאוס, אבדן עשתונות וכמעט הטביעה גם אותנו.

ואז – מתקרבת עדשת המצלמה אלינו ומתחילים להבחין בפרטים: בהתארגנות המהירה, המסכות, האלכוג'ל, הריחוק, המשלוחים, השכנות הטובה, ליל סדר ב"זום" ורמז לבשורת החיסון וכבר כולנו יודעים לצטט את ההבדלים שבין חיסון פייזר לחיסון מודרנה.

והמצלמה מתעכבת בזום קרוב עוד יותר לוויכוחים בעד ונגד, למחיר הגבוה (או הנמוך ביחס לחיי אדם).

מערכת החינוך לומדת במהירות מרגשת לעבור במחי יד מהוראה ולמידה פרונטאלית להוראה מרחוק ולמידה עצמית מקרוב.

המציאות עולה על כל דמיון ודמיונם של אנשי חינוך מפליג ליצירתיות, ליזמות, ליצירת קשר אישי באמצעים דיגיטאליים עם תלמידיהם, למפגשים בפארקים ובגינות ציבוריות (בלי לבקש אישורים מהביטחון).

החוסן הפנימי של העושים במלאכת החינוך מקרין על החוסן הלאומי שהתרופף סביבם. 

וכשכבר כמעט שוקלים לחגוג את סיום הקורונה,

"זיקוקי דינור" בצורת רקטות וטילים נוחתים במטחים צפופים על כל אזור הדרום ומתרחבים למרחקים צפוניים יותר. הראש מסתחרר רק מלמקד את המבט בנקודה שבה הטיל פגע לבין התמונות של המרחב העולה בלהבות.

ובתוך כל אלו הנחיות מבלבלות לפתיחת מוסדות החינוך ולסגירתם.

אנחנו, עובדי ההוראה, כבר מורגלים ונערכים להוראה מרחוק והפעם בדרכים יצירתיות שבין אזעקה לרגיעה, שבין הריצה לממ"ד להזדמנות לנשום אוויר צח.

וכאילו לא די, לרחובות פורצים כל השסעים של החברה הישראלית, כאן נפגשים עם הפערים מספר האזרחות,

"שבטי ישראל", בדבריו החביבים של נשיא המדינה, דורכים נשקם ואיש קם על שכנו.

אבל כולם מאוחדים רק בדבר אחד: מערכת החינוך היא המפתח לריפוי ולהחלמה והיא זו החייבת לטפל בנושא זה לעומק. 

ואכן,

מערכת החינוך ואנחנו העושים במלאכה זו 24 שעות ביממה 

7 ימים בשבוע, הוכחנו כי גם כשהמשימה מורכבת היא אינה  בלתי אפשרית.

אנחנו, מנהלות ומנהלי אגפי חינוך ברשויות המקומיות "תפסנו פיקוד" וניהלנו מערכות מורכבות, מתקשות, משותקות לפעמים מחרדה ומצפות לפתרונות ממי שזה תפקידו לדאוג לחינוך בקהילה שלו.

מנהלות ומנהלי בתי ספר, מורים, מורות וגננות, צוותים מקצועיים ניהלו את סדרת המשברים באופן מעורר השתאות.

הם ידעו כי מאחורי התמונה הרחבה בזום אאוט יש ילד אחד להוריו וילדה אחת ויחידה להוריה, ואז בזום אין שאלו לשלומם, ביקרו בבתים, התייחסו, עודדו ותמכו.

עדיין נותרו שאלות רבות פתוחות, קיימות דילמות רבות לגבי הפער שבין המצוי, הרצוי והראוי, קיימים חילוקי דעות לגבי הדרכים לפתור את הבעיות ולהתמודד עם המצוקות.

לנו, מנהלות ומנהלי אגפי החינוך ברשויות המקומיות יש תפקיד מרכזי וחיוני בזיהוי הכשלים, בשיקום  ההריסות החברתיות, בחינוך לחיים משותפים הבנויים על כבוד הדדי, מקצועיות ומחוייבות לחינוך.

בעוד מספר ימים נפגש בכנס השנתי. הגיע הזמן למפגש מקצועי וחברתי של כולנו מכל רחבי הארץ, אחרי שנה לא פשוטה שעברנו. הפעם זה חייב להיות שונה, אחר. עלינו לגייס ולמקסם את הידע, המקצועיות, המסירות שלנו לטובת עיצובו של עתיד טוב יותר.
ולכן, בכנס השנה נתמקד ביצירתיות וביזמות שלנו, נביא אותה אל קדמת הבמה. נעשה הפעם זום מואר להתחלה חדשה וטובה.

תכנית מפורטת (מעודכנת 24.5.21): -  לחצו כאן
(ייתכנו שינויים)

בתיאום ובאישור מרכז השלטון המקומי נקבע שסך דמי החבר לשנת 2021 הינם: לעיריות: 1,400 ₪, למועצות אזוריות/מקומיות: 1,200 ₪

הסכום כולל את כל בעלי התפקידים במינהל / באגף / במחלקת חינוך ברשות, ומקנה להם חברות באיגוד, כלומר הרשות משלמת תשלום יחיד עבור כל בעלי התפקידים בחינוך.

• דמי החבר מאפשרים את הפעילות השוטפת של האיגוד.


ניתן לשלם בהעברה בנקאית או בשיק.

העברה בנקאית: 
בנק לאומי לישראל 10, סניף קריית אונו מס' 843, חשבון מס. 242300/90.
לאחר ביצוע ההעברה יש לשלוח למזכירות את אישור ההעברה למייל: [email protected] .


המחאה:
לפקודת - איגוד מנהלי מחלקות לחינוך
לשלוח בדואר רגיל, לא בדואר רשום, לכתובת: ת.ד. 212 קרית-אונו 55572.

אישור מרכז שלטון מקומי לגביית התשלום 

בהמשך להסכם השכר של מנהלי מח' לחינוך סעיף 12 (שנחתם ביום 15.3.95) על הרשות המקומית להעביר בהוראתכם ולבקשתכם תשלום החבר לעמותת המורים. ההצטרפות לעמותה עומדת לרשות החברים אך הרשות המקומית מחויבת בתשלום.

שימו לב - התשלום לעמותת המורים הוא עבור כל חבר וחבר בנפרד.

קיימת חובה להיות חבר בהסתדרות המורים בטרם החברות לעמותת המורים.

את ההמחאה יש לשלוח ישירות לעמותת המורים (ולא לאיגוד)

לכתובת בן סרוק 8 תל-אביב 62969 

טל: 03-6928222 פקס:03-6928223

יש לציין יחד עם התשלום את הפרטים האישיים: שם, משפחה ות.ז.