חג הפה- סח ידוע שכנגד כל איבר בגוף האדם יש איבר רוחני בנשמה וכנגדו מצווה. רמ"ח מצוות עשה כנגד 248 איברים ושס"ה גידים כנגד 365 מצוות לא תעשה. המצוות מצוותות (מלשון צוותא) את הגוף והנשמה לבוראה, רבונו של עולם, מקור החיים. עיקר מצוות חג הפסח קשורות לפה. עליו אמר החכם באדם: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו". "החיים...ביד הלשון". בחג הפסח אנו מצווים לספר ביציאת מצריים וגם להגיד לבנים ולנכדים את ההגדה של פסח. כמו כן אנו מצווים לאכול...מצה ומרור. באכילת המצה העשויה מחיטה אנו מתקנים את חטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת, שהיה חיטה. בעקבות החטא, עץ החיטה התכווץ והוקטן וכן האדם הוקטן. המצה מכונה בפי חזל לחם הרפואה (נהמא דאסוותא) וגם לחם האמונה (נהמא דמהימנותא). אנו מברכים על אכילה זו ומספרים עליה את סיפור גאולתינו ממצריים. במדבר אכלנו לחם מן השמיים, מן, שהוא שורש המילה אמונה. עליו בירכנו המוציא לחם מן השמיים. הלחם יכול לצאת מן הארץ או מן השמיים. עלינו לדעת כי "לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי השם יחיה האדם". צלם האלוקים שבנו מתבטא ביכולת שלנו לדבר. ויהי האדם לנפש חיה"- תרגם אונקלוס: "לרוח ממללא". האדם נקרא מדבר, על שום מהותו וייחודו. ואשים דברי בפיך, ובצל ידי כיסיתיך, לנטוע שמיים וליסוד ארץ" (ישעיהו). אדם יכול לברוא עולמות בכוח הדבור. "אתם קרויים אדם...". כוחו של עם ישראל בפיו. בחג הפה-סח (סח=בגימטריא חיים=חכם), אנו עוברים סמינריון מרוכז של שמירת הפה . אוכלים רק כשר לפה-סח. מדברים הרבה בשבחו של האל שהוציאנו ממצרים ומספרים לילדינו ונכדינו על "אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצריים מבית עבדים". אין לך בן-חורין אלא מי שעוסק בתורה. אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד. "כי חיים (גימ'=סח), הם למוצאיהם. אל תקרא מוצאיהם אלא למוציאיהם בפה". יהי רצון שנזה לשמור את פינו ולשוננו. ממילא נזכה לחיים טובים ולשלום. לשמחה אמיתית. ונבין "כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם". מתוך ביעור החמץ בפסח ואכילת המצה, לחם הרפואה והאמונה, נוכל לספור את הימים ולהעפיל כאיש אחד בלב אחד אל מתן תורה. אותה קיבלנו מחדש בחג הפורים, בשמחה ובאהבה ולא מתוך כפייה.
חג שמח וכשר הרב אשר כורסיה ראש האולפנה
פסח כשר זה ראשי תיבות של כל החגים:
פ-פסח. פורים ס-סוכות ח-חנוכה כ-כיפור ש-שבועות ר-ראש השנה
שיהיה לכולנו פסח כשר ושנה טובה!
חג שמח וכשר/ הרב אליהו צבע
חג הפסח הוא חג הדורש הכנות רבות כדי להגיע אליו "מוכנים". בחג הפסח אין די לקנות מצות שמורות, מרור ללא תולעים ובקרוב גם כבש לקרבן פסח כדי לחוג את החג כהלכתו. לקראת החג יש, כידוע, לנקות, לבער ולכלות את כל החמץ הקיים מכל פינות הבית. המעיין בפסוקים בפרשת "בא" ייווכח שפסוקים רבים עוסקים באיסור חמץ: "שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל־אכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי...שִׁבְעַת יָמִים שְׂאר לא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָֽרֶץ"... י"ב : ט"ז-כ' "שִבְעַת יָמִים תּאכַל מַצּת .. וְלֽא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאר בְּכָל גְּבֻלֶךָ. כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבתֵיכֶם תּאכְלוּ מַצּֽוֹת." י"ג : ג'-ז' עלינו לשאול: מדוע? מה רע כל כך בחמץ? מה פגום כל כך במאכל הנכבד ביותר במשך השנה? מדוע אנו מצווים לשרוף את כל החמץ לפני חג הפסח? מדוע שלא נחוג את חג הפסח עם חמץ בבית, כפי שנחוג "פסח שני"? א. נראה לי לומר, שהיסוד הראשון הטמון באיסור חמץ הוא גבולות. כפי שברור לנו שאין ניתן לשמור על מאכל או משקה ללא כלי קיבול, כך אי אפשר ליצור עם ללא מסגרת. איסורי החמץ המדוקדקים והמחמירים מאוד בפסח באו לחנך את העם הצעיר היוצא ממצרים, שאין הכול מותר, שאין די להרבות בטוב, אלא יש גם לכלות את הרע; שאין להסתפק בריבוי האור, אלא יש לסלק גם את החושך; שאין די לאכול מצה אלא יש לשרוף תחילה את החמץ! ( לענ"ד, זו הסיבה שהתורה פירטה וכתבה באריכות גדולה ובדייקנות את מידות המשכן, ללמדנו שוב, שכדי ששכינה תשרה, יש תחילה להכין את "הכלים"). ב. חז"ל המשילו את החמץ ליצר הרע. כך מובא בגמרא במסכת "ברכות", י"ז ע"א שרבי אלכסנדרי בסיום תפילת "שמונה עשרה" היה נוהג לומר: "ריבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? - שאור שבעיסה!". השאור שבעיסה הוא המידות הרעות הכובלות את האדם והמונעות מהנשמה להיות בת חורין. השורש לכל המידות הרעות הוא מידת הגאווה. כך מובא בספר "אורחות צדיקים": שער הגאווה ד"ה "השער הראשון" "מידת הגאווה... היא פתח לרעות רבות, ולא ראינו כזאת לרעה בכל המידות". כך מובא גם בספר "כד הקמח" ערך "גאווה" על הפסוק "יראת ה' שנאת רע גאה וגאון ודרך רע" משלי ח' :"הכתוב הזה, הזכיר שלמה, עליו השלום...מדת הגאווה תחילה שהיא הקשה שבכל המידות, וכל המחזיק בה, נקרא תועבת ה '-"תועבת ה' כל גבה לב". וכך מבואר ברמב"ם: פירוש המשנה אבות פ"ד משנה ד' "כבר בארנו...כי ראוי לאדם שייטה לאחד משני הקצוות...כדי שיקבע במיצוע הפעולות, חוץ מזאת המידה...רצוני לומר, הגאווה, כי לגודל חסרון זאת המידה... רחקו ממנה עד הקצה האחרון...כדי שלא ישאירו בנפש זכר לגאווה בשום פנים". לפי האמור, איסור חמץ מסמל את תהליך "ניקוי" המידות שנצטווינו לעשות מידי שנה בשנה בחג הפסח בדומה לספירת העומר, כדי להיות ראויים להיות עם, וכדי להיות ראויים לקבל את התורה.
"ויהי בחצי הלילה" / עירית דובדבני
שני ביטויי מפתח מופיעים בתיאור יציאת מצרים:
"וַיְהִ֣י׀ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֗יְלָה וַֽה' הִכָּ֣ה כָל־בְּכוֹר֘ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒". זה הביטוי המתאר את זמן התרחשותה של מכת הבכורות.
היציאה עצמה של כל עמ"י ממצרים התרחשה בדיוק 12 שעות אחר כך:
ב"ה השנה, חג החירות שלנו יהיה בעז"ה דומה למה שאנו מכירים תמיד, מכל השנים....
לעומת שנה שעברה שבה לצערנו, חגגנו את חג הפסח בצורה שונה, בצורה שממש ממש לא היינו רגילים לה...
הפסח של שנה שעברה הזכיר מאד את פסח מצרים, אותו הפסח שעשו בנ"י בעת יציאתם ממצרים – כל משפחה בביתה, דרוכה ומוכנה ליציאה, וגם כמו הפסח בבית המקדש, בו התכנסה המשפחה הגרעינית, כולם סביב קרבן הפסח, ואכלו אותו יחד בחבורה של המשפחה.
ממש בתחילת ליל הסדר ובתחילת אמירת ההגדה אנו אומרים נוסח של הזמנת אורחים אלינו לשולחן הסדר:
"כל דכפין ייתי וייכול , כל דיצריך ייתי ויפסח"
על פניו המשפט הזה נראה כפול, כביכול חוזר על עצמו: כל מי שרעב שיבוא ויאכל, כל מי שצריך, יבוא ויצטרף לאכילת קרבן הפסח. אז מה המשמעות של המשפט הזה, וההזמנה הזו?
מסביר זאת הרב סולובייצ'יק:
כל דכפין הוא מי שכפה אותו הרעב ורוצה להצטרף אלינו כדי לאכול.
אבל כל דצריך הוא מי שצריך משהו כי חסר לו, אבל לא חסר לו אוכל גשמי, לא חסרים לו מצה ויין לליל הסדר,
אלא חסרה לו החברה, מישהו להיות איתו, כל דצריך הוא האדם הבודד, שנמצא לבד....
ולכן אותו אנחנו מזמינים "ייתי ויפסח", לחגוג איתנו, להוציא אותו מהבדידות והאומללות שלו.
ההזמנה הזו היא הרבה יותר מהזמנה. ההזמנה הזו היא קריאה!
היא הצהרה כי החירות שלנו עוברת דרך האנשים שסביבנו! ההזמנה הזו היא הושטת יד.
השנה עברנו תקופה קשה בתוך המגיפה, תקופה בה היינו מרוחקים זה מזה, ואפילו מרוחקים מבני משפחתינו האהובים, וביניהם סבים וסבתות, דודים ודודות וכ'ו.
אמנם ב"ה בזכות נס ההשגחה של הקב"ה, וברכת החיסונים, השנה אנו אכן יכולים לערוך את ליל הסדר יחדיו במשפחה המורחבת (ולא רק הגרעינית כמו שנה שעברה).
אולם עדיין יש בתוכנו אנשים בודדים, אנשים שאין להם משפחה להיות איתה בחג, ולצערינו גם אנשים שאיבדו הרבה במהלך השנה, איבדו את רכושם, או גרוע מזה איבדו את יקיריהם....
ולכן עלינו הדגיש את האחריות שלנו כלפי הזולת, כלפי האחר.
בתחילתו של ליל הסדר, עלינו לקרוא מתוך הבית שלנו: כל דצריך ייתיי ויפסח!
אולי איננו יכולים עדיין להיות יחד פיזית ממש, אבל אנחנו רוצים לתת איש לרעהו, ילדים להורים,
נכדים לסבים וסבתות, ובכלל לכל עם ישראל את תחושת היחד, את תחושת החיבור.
בן חורין בשונה מעבד לא צריך לדאוג רק לעצמו, אלא יש לו אחריות ומחויבות לדאוג גם לאחרים!
וזה המשמעות של הקריאה הזו – איכפת לנו! אתם חשובים לנו!
_293x220.jpeg)
פלטפורמת שיווק