עמותת 'שותפים למסע' עוסקת בקו התפר העדין שבין חיים ומוות. 
העמותה מכשירה עשרות מלווים רוחניים לעסוק בליווי מתמודדים עם מחלות קשות 
וכן מציעה מרחבים קבוצתיים להתמודדות עם אבל ואובדן.
פינה אישית: טלי הלמן מור

 

כָּל יוֹם נוֹסָף
מַגְדִּיל אֶת הַמֶּרְחָק בֵּינֵינוּ
אָבַל אַנִּי מִתְנַחֵם:
הָעוֹלָם עֲגֹל
בַּסּוֹף נִפָּגֵשׁ


 בסוף - גיורא פישר 
 
איך מחזיקים מרחב של אהבה וכאב? ולמה בכלל לקרוא לזה 'מרחב' אם זה מרגיש כל כך צר, כל כך מכווץ, כל כך חשוך?

איך זה יכול להיות שחוץ מלפחד שזה יקרה, להתפלל שזה לא יקרה, להתמלא בחרדה כל פעם שמחשבה על לכתך עברה לי בראש - ואז לסלק אותה במהירות, מעולם לא סיפרו לנו איך זה באמת מרגיש? איך אפשר לנשום במקום הזה שכל מה שהיה כל כך חי – הפך את פניו ועכשיו קוראים לו 'מת'? 

ההתמודדות עם אובדן של אדם אהוב היא מפגש מטלטל עם שינוי של העולם החיצוני: המרקם המשפחתי, המעטפת החברתית וסדר החיים כפי שהכרנו אותו. הוא גם שינוי של עולמנו הפנימי: הגוף ותחושותיו משתנים, ההוויה הפנימית הופכת מוצפת וזרה, נקודת המבט והפרספקטיבה משתנות אף הן. 

אנחנו ב'שותפים למסע' משתדלים להציע מקום שקט ורך להניח בו את הלב, בימים בהם אנחנו, בני האדם, כל אחד בתורו, מתמודד עם פרידה ואבל. 

אנחנו שואלים את עצמנו איך אנו כקהילה יכולים להקל על הבדידות הצורבת ולאפשר לעצמנו להיות פתוחים יותר, משתפים יותר, רכים יותר, נושמים יותר עם מי שחי לצדנו ועם אהובינו המתים בלבנו.
האם בתוך כל הכאב האינסופי ישנה גם אפשרות לפגוש את המוות קצת אחרת ולאפשר לעצמנו להרגיש ולהישען גם על האהבה והקשר שהיו ועודם.


אני מזמינה אתכם לצפות בסרטון בו אני משוחחת על התמודדות עם אובדן ואבל ברוח הבודהיזם.  

מעומקו של הלב  
טלי הלמן - מור  
מנהלת מקצועית - אובדן ואבל

 

 

מרחב שבו מותר לפגוש ולהיפגש עם כל מה שיש ולאפשר לו מקום להיות

 

 

 

פינה אישית - אפרת דורון

 

image
נעים להכיר,
שמי אפרת דורון ואם אתם קוראים את המלים הללו, זה כבר אומר שאתם חלק מהקהילה המרגשת והעדינה של 'שותפים למסע'.
לפני כשנה התחלתי להנחות את סנגהת האבל שנפתחה בקמפוס ברושים באוניברסיטת תל אביב ומאז סנגהה מקוונת נוספת בתקופת הסגר הכללי.

במקצועי אני מטפלת בפסיכותרפיה מבוססת מיידפולנס ומקבלת בקליניקה כפרית וחמימה בנתניה. בנוסף אני מלמדת מיידפולנס ומנהלת את התחום המקצועי של סדנאות המיידפולנס ב'מכבי טבעי'.
 

בהכשרתי האקדמאית התחלתי את דרכי בתחום התיאטרון, המשכתי ללימודי אימון בשיטת סאטיה, שיטה המתבססת על העקרונות הבודהיסטים. במהלך הדרך ריטריטים וקורסים בארץ ובחו"ל ובימים אלה מתחילה בלימודי פסיכודרמה עליהם אני חולמת כחמש עשרה שנה, בעזרתם אני שואפת לעשות אינטגרציה בין עולם הטיפול ועולם התיאטרון והמשחק.
 

החיבור שלי עם המוות היה מאז שאני זוכרת את עצמי, סקרנות פתוחה וערנית לכל מה שקרה לפני, אחרי ותוך כדי הרגעים של הפרידה מהחיים. בהמשך ליוויתי את סבתא שולה, שהיתה דמות מאד משמעותית בחיי עד הרגעים האחרונים של חייה, ומטופלים קרובים שזכיתי ללוות ולהיות אתם בדרכם האחרונה.
 

המשיכה הטבעית שלי לעסוק וללמוד יותר את המוות נובעת מהסקרנות הערה שלי ללמוד את החיים. יש משהו בנכונות לגעת בחיים על כל מה שיש ביניהם ומאפשר להיות אתם במלואם, להיות בנוכחות מלאה עם כל רגע, ולזכור שוב ושוב את שבריריות החיים.
 

מודה על הזכות להיות חלק מהקהילה הצומחת של 'שותפים למסע', ומאחלת לנו לגדול להיות בית ועוגן לעוד ועוד אנשים שיכולים למצוא כאן מרחב רך ועיניים טובות ובו בזמן יושר נטול פחד לגעת ולדבר על הכל.
 

 
אפרת דורון 
רכזת תחום אבל 

 

 

 

 

נשלח באמצעות smoove פלטפורמת שיווק