מאת: ד״ר שי פרוכטמן, מנהל מחלקת החינוך במועצה מקומית אבן יהודה וחבר הנהלת האיגוד
משבר הקורונה ובעיקר אי היציאה מהסגר השלישי במערכת החינוך העלו שוב הרהור בשאלות:
האם בכיתה צריכים להיות 20-40 תלמידים? מדוע שבוע לימודים הוא 30 שעות 5 שעות בשישה ימים? מדוע בחלל פיזי קבוע?
מבנה ביה"ס במתכונתו הנוכחית (המסורתי) קיים כבר מאות שנים. במאות הקודמות, המתכונת הנוכחית של לימודים בבית הספר השתרשה על מנת לאפשר להורים לעבוד ולילדים לרכוש מקצוע וידע שהחברה, זו המנהלת אותו לפי הקודים התרבותיים שלה, היתה מעוניינת שילמדו.
משבר הקורונה הביא לשינוי משמעותי במבנה מערכת החינוך המוכרת, אשר החלה לשנות את פניה (בצעדים איטיים למדי) עקב התפתחות העידן האינטרנטי בעשרים השנים האחרונות וכניסת מקורות ידע חדשים לכל בית.
בעקבות כניסת רשת המידע באינטרנט, מושג ״הידע״ הנרכש מהמורה, ששלט במערכת החינוך המסורתית מתוך תפיסה שהמורה שולט בידע והתלמיד הוא מיכל ריק, השתנה והיום ברור לכולם כי מטרות מערכת החינוך בעשור האחרון התרחבו וכוללות הקניית מיומנויות, ערכים וכישורים ״רכים״ : ניהול הידע הנרכש, יכולות ניהול המשאבים בצורה אופטימלית, יכולות ניהול תקשורת חברתית בעולם הפיזי הווירטואלי, התנהגות אירגונית במבנה שטוח ולא בפירמידה, ניהול למידה ובעיקר הסתגלות למצבים משתנים.
אלו כישורים שחשוב לרכוש בעולם משתנה הדורש עבודת צוות, יכולת ניהול זמן, למידה עצמאית ועוד.
הכישורים ה״קשים״ הם המיומנויות הבסיסיות השייכות למבנה המסורתי של ביה"ס: קריאה כתיבה, מתמטיקה, הקלדה במחשב וידע נרכש במקצועות השונים.
אם בעבר היה צורך בהקניית ידע מתמשך שהולך ומתרחב בשכבות הגיל בצורה ספירלית, הרי היום נדרשת מערכת החינוך להתחיל במיומנויות הקשות (ידע נרכש) ולהרחיב בהן, ובד בבד לפתח, להרחיב ולהתמיד בפעילויות למידה אקטיבית מתוך התנסות בכישורים הרכים.
הקניית המיומנויות והכישורים יכולה להעשות באופן עצמאי, באמצעות למידה מרחוק, למשל אוניברסיטאות שפתחו אפשרות לרכישת תואר מרחוק (moac כבר לפני כ-8 שנים), הקניית ידע, למידה במסגרת ״כיתה הפוכה״, או דוגמא נוספת: צוותי עבודה שמרכיבים מוצרים חדשים אבל נמצאים במקומות שונים בעולם, ועדיין יודעים לנהל זמן, עבודת צוות ועוד. התנסויות אלו לימדו אותנו כי הקורסים של 100-200 סטודנטים המוכרים מימי הקמפוס לא חייבים להיערך באולם הרצאות פיזי אחד, וכי מרצה יכול ללמד מאות תלמידים באמצעות סרטוני הדרכה ומטלות עצמאיות וקבוצתיות מרחוק.
אבל לכולם ברור כי המפגש החברתי הוא הכרחי ליצירה וללמידה. חברות ההי-טק הגדולות הבינו את הצורך במפגש החברתי כחלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה והפיתוח, כבר לפני כעשור, ויצרו חללי משחק, כושר וחברה, בין המשרדים וחללי העבודה הפתוחים.
תקופת הקורונה מהווה עבורנו הזדמנות ברוח דבריו של וינסטון צ׳רצ׳יל: ״ לעולם אל תבזבז משבר טוב״. היות והואריאנטים החדשים פוגעים יותר בגילאים צעירים, ובהנחה שהמגיפה תמשיך להשתולל וליצור מוטציות, כשעולם הרפואה ימשיך לחסן ולהמציא טיפול תרופתי יעיל, נראה שמערכת החינוך נזקקת, בימים אלו ממש, לשינוי המיוחל ש״יקפיץ״ אותה לאמצע ה-מאה ה-21.
אז בכדי לסייע לקברניטים בקבלת החלטות בתקופת הקורונה, ניתן כבר כעת להחליט על גישה חדשה:
אין צורך להמשיך בכיתות צפופות. אפשר ללמוד במרחבים וירטואליים ופיזיים שאינם קבועים, אפשר ורצוי לשנות את התפיסות.
ניתן לאפשר למנהלי בתי הספר להחליט, כי בכל יום יגיעו קבוצות משימה מצומצמות של תלמידים למפגשי חברה ולמידה של מספר שעות. לא כיתות ולא קפסולות. קבוצות למידה וחברה של 8-10 ילדים. היתר ילמדו מרחוק ויחדדו את מיומנויות הלמידה העצמאית (רכישת הידע) והכישורים השונים.
התלמידים יגיעו אחת למספר ימים כאשר בכל יום יקבל בית הספר את פניהן של קבוצות תלמידים משכבות שונות ללמידה ולפעילויות חברה, ספורט, אומנויות, העמקה בכישורים ״קשים״ והתנסויות בכישורים ״רכים״.
גם מבחני הבגרות, כתר הזהב של מערכת החינוך, עבר זמנם. יותר ויותר מרצים ואנשי אקדמיה קוראים לביטולם, ובמתן מענים חברתיים וכישורים לתלמידים, היות ומבחני הבגרות אינם מנבאים יותר הצלחה בלימודים האקדמאים.
זה הזמן לקדם שינויים וזה הזמן לאפשר לתלמידים לחוות למידה אחרת, מותאמת לרוח התקופה. זה הזמן שלהם. כשתיגמר הקורונה, נחליט מה מכל זה אנו משמרים, משנים או משפרים.