"אפשר לראות תעודה שאת מורה?"
זו השאלה שנשאלה המורה שפנתה לקבל חיסון
כן, מורה הוא מקצוע נדרש.
מורה מקבלת זכות קדימה כי היא חסרה לתלמידיה,
כי ההורים מוקירים את שליחותה,
כי אנו מודאגים כשאין לימודים.
כי מורה צריכה להיות ממש איתם ולא על המסך.
"כן! הנה התעודה שלי! אני מורה גאה ושמחה."
אני שואל – למה את השמחה הזו היה צריך למהול בכעסים ובכוחנות?
למה מלכתחילה לא חשבו על עובדי ההוראה בעדיפות ראשונה? ממש בושה.
למה נאלצה מזכ"לית הסתדרות המורים לנקוט בשפה מיותרת של איומים כדי לקבל את מה שהיה צריך להיות מובן מאליו?
למה לא קמה צעקה רמה לחזק את דרישתה החד משמעית לחסן את כלל עובדי ההוראה במיידית?
למה צריך היה "להעניש" את פרופ' גמזו על שהחליט מטעם עצמו אך לא למען עצמו לחסן את מורי תל אביב?
כולם אומרים שאין משילות, אין משילות... מצד שני לא לוקחים משילות, לא בונים תכנית מסודרת לפי סדרי עדיפויות.
מרגיז אותי שכדי לקבל משהו צריך את כח הזרוע, להכריז על סכסוך עבודה. והכי הזוי שבסוף מקבלים אחרי הפעלת כח.
אז מה למדנו היום ילדים?
אין משילות
רק בכח זה פועל
עונשים אינם חינוך
ואני קורא לחברה הישראלית – עד מתי?
ובהקשר זה מבקש להודות ולהוקיר את קופות החולים שבימים אלו מהוות דוגמה ומופת עולמי בהתמודדות עם המגיפה.