|
שבוע לאחר סיום חג הסוכות, חשוון טרם הגיע לשיאו, וכבר החלו המאפיות מתמלאות בסופגניות של חנוכה. כל חנויות היצירה העמיסו על מדפיהן כדים, סביבונים, חנוכיות ושאר מוצרים של אורות. אך עדיין ריחות של גויאבות ממלאות את האוויר ועלי השלכת נערמים על המדרכות והכבישים. הראש שלנו, הרואה את כל האורות ונהנה מהריחות והטעמים, ממאן להשלים עם בואו של החג וכאילו מבקש רק רגע, עוד קצת.
הזרימה הזו מחג לחג, מחגיגה לחגיגה, ללא מרווח של שגרה, חידדה בי את ההבנה כי בלי לשים לב, במעגל השנה, איבדנו את היכולת להמתין, ואת ההתרגשות שבציפיה ובהמתנה. ההתרגשות הזו של הציפיה היא תחושה נפלאה ההופכת כל ארוע לחוויה. כולנו יכולים להזכר בחיוך כיצד המתנו בהתרגשות לחגוג יום הולדת או לבואה של חופשה.
גם בחיי היום-יום אנו עומלים לקצר את זמני ההמתנה. אנו לא מצפים למכתב, ולא לשום פרי של עונה, ואפילו עיתון הבוקר כבר לא מחדש לנו שום חדשה. וההמתנה חשובה, יש בה פשטות המלמדת אותנו ענווה, היא מאפשרת לנו רגיעה, ומזמנת לנו שהייה בה אנו יכולים ליצור יצירה חדשה. אך אין ההמתנה עומדת לבדה, שהרי המתנה ללא תוחלת לא תוביל אותנו לקידמה. לו נדע לעצור רגע ולשהות במקום, לבדוק האם עברנו מדבר אל דבר מבלי לנשום. אם נוכל להרגיע מעט את הכח המבקש לרוץ מהר, ולעורר מאידך את הכח שעוצר - הרי שנאפשר לעצמנו להנות, ליצור ולקדם. בקשה - סיון הר שפי תְפִלָּּה לִשְלֹמֹה שֶלֹּא אֵדַע לְעוֹלָּם שְפָּתָּן
שֶל צִפוֹרִים וּבְהֵמוֹת
שֶלֹּא אָבִין גְעִיָּה כְקִינָּה
שְרִיקָּה כִתְפִלָּּה
צִיוּץ כְמִזְמוֹר תְהִלִּים
אֶלָּּא יְהֵא נִגוּנוֹ שֶל עוֹלָּם
עוֹבֵר בְסִכְלוּתִי
וּמְמַלְּאָּהּ שִמְחָּה. חודש טוב! אילנה עב"ו-גולן |
פלטפורמת שיווק(1).jpg)
