|
בדרכי למדרשה באורנים אני עדה יום יום לשינויים המתרחשים במהירות: כביש מהיר ללא רמזורים שנפתח, כיכר שהתווספה, מחלף חדש ונח וכביש 6 שכבר נראה באופן ברור. אני נענית לשינויים מבלי משים והם הופכים להיות חלק משגרת יומי. בואו של חודש שבט זימן לי התבוננות מחודשת על השינויים הללו, על השפעתם עלי ועל סביבתי. התבוננות זו עוררה בי שאלה על יחסי עם הטבע בעצם על יחסי אדם טבע. האם יחסים אלו הם יחסים של שליטה או יחסים של שמירה?
שאלה זו אינה חדשה והיא כבר הונחה בספר בראשית בפרקים הראשונים.
בפרק א' מתבקש האדם לכבוש ולרדות:
"זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם, וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים: פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ, וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ".
בפרק ב' מוטל על האדם לעבוד ולשמור:
"וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ".
בעצם בשני פרקים עוקבים מוצגים תפקידים המנוגדים זה לזה. יחסים של כיבוש הם יחסים של שולט ונשלט, ואילו יחסים של שמירה הם יחסים עוצרים שאינם מקדמים. אם אנו כובשים את הארץ, הרי שאין חובתנו לשמור, ומצד שני אם אנו שומרים ועובדים אותה לא נוכל לכבוש ולשלוט בה. אז מה ראויה להיות מערכת היחסים שלנו עם הטבע? הרי כולנו רוצים כבישים נוחים ומהירים (להגיע הביתה במהירות ובלי פקקים), כולנו רוצים לגור בבתים (עדיף עם גינה) או בדירות מרווחות - על כן עלינו לכבוש, לשנות ולבנות. אבל כולנו רוצים גם מרחבים לא בנויים ואיים ירוקים, שנוכל לצאת אליהם ולנפוש.
אני מוצאת שמערכת יחסים ראויה אינה אף אחד משני תפקידים אלו, אלא התייחסות מתוך תפיסה של שותפות האדם עם הטבע; שותפות הרואה את האדם והטבע כיחידת התייחסות אחת מחייבת. בעיניי, רק אם נשכיל לאמץ את גישת השותפות עם הטבע נוכל לדאוג שגם נכדינו ונכדי נכדינו יהנו מכל השפע שהטבע מציע.
* תודה לד"ר גבי ברזילי ממרכז יעקב הרצוג, שדברים אלו נכתבו בהשראתו.
מוזמנות ומוזמנים לקרוא את מאמרה של ד"ר אליזבט גולדוין בנושא השבת, ובו תוכלו למצוא חוטים מקשרים לדבריי. נקרא גם את השיר היפה של גבריאלה אביגור-רותם, שמתאים בדיוק לימי החורף האלה.
חודש טוב וקריאה נעימה!
אילנה עב"ו-גולן
| 
פלטפורמת שיווק(1).jpg)
.jpg)
