חנוכה- ללכת עם החלום שלי
בועז שרעבי שר: "כדי להגשים חלום אחד ישן יש צורך במיליון חולמים שלא עוצמים את עיניהם".
יוסף מוכיח לנו שכדי להגשים חלום אחד גדול מספיק בן אדם אחד שחולם. אדם שחולם וחי את החלום ולא נשבר אל מול כל הקשיים. אחר כך, עם ההצלחה מצטרפים אל חלומו של היחיד עוד מליון והחלום נהפך למציאות פשוטה....
יוסף אינו נביא אבל יש לו חלומות, חלומות שהם מעבר למציאות העכשווית, חלומות למציאות אחרת שנראית בעיני כל אדם מלבד יוסף הזויה. יוסף חולם להיות מלך. מלך שמשנה את העולם. משפחה של מהגרים יכולה בכלל לחלום על מציאות כזו? והאחים בזים לו: "המלוך תמלוך עלינו ....."
אבל יוסף ממשיך לחיות את החלום. גם כאשר האמת שלו נראית שפופה והוא בתוך הבור ובמרתפי הכלא המצרי הוא ממשיך לחלום והוא מאמין כי הוא עוד יגשים את חלומו. שלומי שבת פותח אש שיר החלום והרוח במילים: "יהיה מה שיהיה, אני עוד אשנה אני אגשים את חלומי, מכות או עוד גזירה לא ישנו את את מהותי...."
השבוע ציינו את יום פטירתו של הרב משה צבי נריה זכרונו לברכה (יט' כסליו). הרב נריה היה אדם קטן קומה שידע לחלום חלומות גדולים. היום בפרספקטיבה של דור אפשר לראות את המהפכות הקטנות שנהפכו לגדולות.
רק אדם כמו הרב נריה שחלם וצפה קדימה יכול בשנות השפל הכלכלי בארץ (בשנות השלושים) לפתוח בכפר הרא"ה ישיבה שלימים תהיה "אם" הישיבות התיכוניות והאולפנות. ישיבת בני - עקיבא בכפר הרא"ה הציבה דגם שכולם יחקו אותו. הרב נריה בנה מוסד שיש בו: שילוב אמיתי של קודש וחול, שילוב של רוח רעננה עם מסורת בית אבא. היום אחרי 80 שנה החלום הזה של ישיבה תיכונית נראה כל כך טבעי. אבל לפני 80 שנה זה היה רק חלום.
רק מי שצופה רחוק יכול להמיר את הקסקט והכיפה השחורה בכיפה סרוגה.
הכיפה הסרוגה היא לא עניין של אופנה. הכיפה הסרוגה נהפכה מהר מאוד למותג ולקוד של זיהוי אידיאולוגי מובהק של ציבור שלם שהיה זקוק לדגל (בצורה של כיפה) כדי להיות מה שהוא.
בישיבת בנ"ע הלפיד במודיעין אנו מנסים ביחד עם הבנים ללכת בדרכו של הרב נריה, לחלום חלומות ולפעול להגשמתם.
חלק מהתהליך החינוכי בישיבה מציב את האדם במרכז ודורש ממנו לחשוב על יחודו ועל ה"צעקה" המיוחדת שלו בעולם.
לכן, בישיבה לצד האווירה הכללית אנו מדרבנים כל תלמיד לבחור לו נתיב ייחודי המתאים לו ולחלום על את חלומו.
בעלייתו לארץ, בהיות בדרך על ספינה מאודסה לפלסטינה נכנס הרב נריה לחדרו של רב-החובל. הרב נריה בחן את המפה שלו וראה שיש שם קו ישר בין נמל המוצא לנמל חיפה. מעבר לכך היו גם קווים בצד. הרב נריה ביקש מרב-החובל הסבר.
אמר לו רב החובל- הקו המרכזי מציין את היעד אליו אנו חותרים. הקווים בצד הם ההסטים של הספינה מהזרמים ומהרוחות. כרב חובל אסור לי לעולם לשכוח את היעד. אני חייב להמשיך לנווט לשם ולתקן את הסטיות שבדרך.
מי שחולם חלום וזוכר תמיד את היעד הסופי יזכה גם להגשים את החלום.
עם ישראל זקוק לחולמים שיתמידו אל מול הקשיים ויוסיפו עוד נדבך בגאולה של עם ישראל והעולם.