ביום הראשון של ר"ה אנו קוראים בהפטרה על חנה. 

לאלקנה יש שתי נשים- חנה ופנינה, לפנינה יש ילדים ולחנה אין. 

חנה מתפללת מעומק ליבה ומבקשת ילדים. באחת הפעמים שהמשפחה הייתה בבית המקדש, עלי הכהן הגדול רואה את חנה מתפללת וחושב שהיא שיכורה. מפרש רש"י שחנה התפללה ששפתה נעות וקולה לא נשמע. 

מקשה המהרש"א: ומה בכך? הרי גם אנו מתפללים כך! ועוד קשה, אם עלי חושב שחנה שיכורה מדוע הוא אינו מוציא אותה מהמקדש והרי לשיכור אסור להיכנס למקדש?

בתיקוני הזוהר כתוב שמי שמתפלל בר"ה הב לי חיי, הב לי בניי, הב לי מזוניי- ככלב שנובח הב הב. והדבר אינו מובן, שכן כולנו מתפללים על בריאות, פרנסה וילדים?

המילה שיכור מופיעה פעמים רבות בתנ"ך כאשר ברוב המקרים היא מופיעה כביטוי לאדם להוט שמרוכז רק בעצמו וחוץ מהיין לא מעניין אותו כלום.

המפרשים אומרים שתפילתה של חנה הייתה בר"ה ועלי אומר לה- עד מתי תתנהגי כשיכור שכל מה שיש לו זה הצרכים שלו. היום זה זמן להתפלל על המלכת ה' ולא לבקש בקשות פרטיות כדברי תיקוני הזוהר שזה ככלב שנובח הב הב. 

עונה לו חנה- אתה טועה! תיקוני הזוהר מדבר על מי שאומר הב לי שחושב על עצמו- אך אני לא כך! אני רוצה ילד שיוכל לקדש את ה' בעולם "ונתתי לה' כל ימי חיו".

חנה מלמדת אותנו שביום זה גם הבקשות שנראות פרטיות צריכות להיות מתוך רצון לעבודת ה': בריאות- שנהיה רגועים ונוכל לעבוד את ה' וכן פרנסה- שמתוך כך נהיה ברוגע ושלוה לעבודת ה'.

יהי רצון שגם אנו בתפילותינו נתפלל מתוך ראיית כלל עמ"י ונזכה לומר לקב"ה די לצרותיו של עמ"י והעולם ונזכה להיכתב ולהיחתם בספרם של צדיקים ומתוך כך לקדש את שמו של הקב"ה בעולם. 

הורים ובנות יקרות,

שוחחנו עם הבנות במהלך השבועות האחרונים על תפקידן של נשים דתיות ציוניות- לאומיות, בחברה הישראלית. שוחחנו עם הבנות על חתירה למצויינות, כל אחת על פי כישוריה וכישרונותיה מתוך מטרה להוות דמות מפתח ומופת בחברה הישראלית.

מתחילת השנה, בזכותו של הצוות הנפלא והמסור של אולפנית אמונה אלישבע, עבדנו לפי מתווה של קפסולות. השתדלנו לאפשר לתלמידות, התקדמות בפן הרוחני החברתי והלימודי במתווה הלימודים של משה"ח.

אנו עומדים בפתחה של תקופה בה התלמידות תלמדנה בלמידה מרחוק. המחנכות והמורים המקצועיים עמלו במהלך הקיץ, על מנת לאפשר למידה איכותית ומיטבית גם מרחוק. כולנו תקווה כי נצליח במשימה זו.