איגרת נשים לחודש חשוון תשע"ח (נובמבר 2017)

 

 

 

צילום: אודי שטיינוול, מתוך אתר פיקוויקי 

 

שלום שלום,
 
בחשוון מתחילה השגרה. בחשוון מתחילים לבקש על הגשמים. בחשוון נרצח יצחק רבין.
את שלושת הנושאים האלה נפגוש באגרת:
נקרא את השיר של גילית חומסקי שמדבר על השגרה היומיומית בגידול ילדה, בשמחות, בחרדות, בבקשות של אם על בתה, שיר על החיים עצמם; נשמע את השיר המרגש בביצועם של שירי מימון ושמעון בוסקילה, שיר המבקש על הגשם ועל הנחמה והברכה שהוא מביא איתו, שיר שמתחבר לתפילות ופיוטים של אלפי שנים המושרים בתקופה זו ומבקשים שהגשם יבוא בעיתו; ולסיום נקרא את דבריה של לורה טלינובסקי, ראש שלוחת חיפה של מכינת רבין, על המשימה החינוכית שלה כראש מכינה בכל מה שקשור לזכרון הרצח. דבריה משקפים דילמה של מחנכות ומחנכים הפוגשים נוער וצעירים שנולדו אחרי רצח רבין ומחייבים אותנו להכריע בשאלה החינוכית של מה ראוי לזכור וללמוד ממנו.
 
מזמינות אתכן להשתתף במסגרות "ניגון נשים" שעומדות להיפתח במועצה אזורית מטה אשר ובמרכז דורות במועצה האזורית זבולון.
 
מאחלות קריאה נעימה, גשמים מיטיבים ושגרה מבורכת,
מתנה רוחנית לחודש חשוון
גילית חומסקי
ילדה בַּגינה
 
הָרַחֲמָן
הוּא יְבָרֵךְ
אֶת אֲבִיגַיִל
 
יַרְשֶׁה לָהּ
עוֹד סִבּוּב אַחֲרוֹן וְדַי
בַּקָּרוּסֶלָה
 
וְיַעֲלִים עַיִן
 
יִשְׁמֹר לָהּ מָקוֹם
בַּטִּיּוּל הַשְּׁנָתִי
לֹא מִקָּדִימָה וְלֹא מַמָּשׁ בַּפִּנָּה
יִשְׁלַח לָהּ
אֶת הַכָּרִיךְ הַנָּכוֹן
מֵהָאֵם הַנְּכוֹנָה
 
יְזַמֵּן לָהּ גּוּר חֲתוּלִים
לְפָחוֹת פַּעֲמַיִם
יַחֲמֹל חֶמְלָה עַל הַדָּגִים שֶׁבָּאַקְוָרִיּוּם
 
וְיַעֲלִים עַיִן
 
יַחְסִיר לָהּ פְּעִימָה
בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה מוּל עֵמֶק יִזְרְעֶאל
וְיָשִׁיב אוֹתָהּ
בְּיוֹם מִן הַיָּמִים
 
יִשְׁבֹּר אֶת לִבָּהּ
בְּלִי לְהַשְׁאִיר סִימָנִים
 
יְכַסֶּה שְׁאֵרָהּ
תְּהֵא עוֹנָתָהּ
אָבִיב
 
יִבְנֶה לָהּ בַּיִת
שֶׁאֲבָנָיו הַסְּדוּרוֹת
לֹא הֻטְּלוּ מֵעוֹלָם
עַל דְּבַר מָה שֶׁיִּזְדַּעֵק מִקּוֹרוֹתֶיהָ
 
יִתֵּן לָהּ זְמַן וּמִרְפֶּסֶת
וְעֵת לְכָל חֵפֶץ
 
וְנֹאמַר אָמֵן
קול באישה ערגה
גשם שיבוא
 
מילים: דידי שחר
לחן: שמעון בוסקילה
ביצוע: שירי מימון ושמעון בוסקילה
 
ושוב הדרך מרמה, זה עוד פיתול ועליה
וכבר נדמה שזה לנצח ימשך
וחום השמש שמכה על השפתיים הסדוקות
איש לא יודע כבר לאן כל זה הולך
 
וכבר ראינו מעיין וכשנגענו נעלם
ושוב הכל סביב שומם ומייאש
ובכוחות האחרונים אדם מביט אל המרומים
ומבפנים נושא תפילה ומבקש
 
רד אלי, בוא פזר עלי טיפות גדולות של נחמה
רד אלי, תרחם עלי, הגיע זמן לשבור צמא
אל האדמה, אל הנשמה, גשם שיבוא לנשימה
 
והלילות עוד אפלים, ריקים מכוכבים נופלים
ורק הרוח מנשב, יבש מטל
גם הימים כל כך דומים עד שנדמה לי
לפעמים שאנחנו צועדים במעגל
 
ורק הלב היטב זוכר אוויר מתוק ומשכר
וקול נשכח שעוד לוחש ממרחקים
אז בכוחות האחרונים אדם מביט אל המרומים
רוצה לראות את השמיים נפתחים
 
רד אלי...

 

שימרו את התאריך!
יום מגדר
במסע "נפגשים בשביל ישראל"
יתקיים ביום ראשון 18.3.18 ב' בניסן
רישמו ביומן!
 
הודעה על פתיחת ההרשמה
תופיע בדף הפייסבוק של המסע.
 
מוזמנות לעקוב אחר העדכונים
 

 

דבר החודש
יום הזכרון לרצח יצחק רבין
לורה טלינובסקי, ראש שלוחת חיפה של המכינה הקדם-צבאית ע"ש רבין
 
22 שנה עברו מאז רצח רבין, 22 שנה הם שנות דור. ואכן גדל פה דור, הדור שלא ידע את פרעה וגם לא יודע את הרצח. כשאני פוגשת את החניכים שלי, בוגרי מערכת החינוך, בני 19-18 במכינת רבין, הם לא מסתובבים עם קולו של איתן הבר אומר "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה", הם לא מצטמררים למראה אותה תמונה של רבין במדי אס.אס, הם לא נזכרים בהלם ובפחד שאחז בהם בליל הרצח ובימים שאחריו.
 
אני הייתי בכיתה ה' כשרבין נרצח ואני זוכרת את השיחה עם המחנכת, את הפעולה בתנועת הנוער, את התמונות שכיסו את כל קירות בית הספר. דיברו איתנו על הרצח באותה שנה ובשנים שאחריו, דיברו על ההסתה ועל השלום ועל הסכמי אוסלו. מה לומדים היום בבית הספר על רצח רבין? המורים במערכת החינוך מפחדים לדבר על פוליטיקה, הם זוכרים היטב מה קרה למורה שהעיז לסיים משפט על מוסריות צהל בסימן שאלה במקום בסימן קריאה. אז הם מלמדים על רבין האיש, המפקד המהולל מהפלמ"ח, משחרר ירושלים, רמטכ"ל וראש ממשלה. הכל נכון וראוי שיזכר, יכובד ויונצח אבל סיבת הירצחו לא מדוברת. המורים נאלצים לשמור בכיתה על שיח רדוד, קונזנסואלי, "לא פוליטי".

והתלמידים בהתאם, חווים את יום רבין כסוג של יום זיכרון ונוסטלגיה, הם יודעים שרבין אהב את שיר הרעות, הפנימייה בכדורי, הם יודעים שויתר על ההזדמנות להיות מהנדס מים, והם יודעים שנעה נכדתו רצתה לדבר על סבא שלה ולא על השלום. הם גם יודעים שאוסלו היא בירת נורבגיה, ודרך השלום זה הלהיט המעולה של פאר טסי. מבחינתם יגאל עמיר הוא משוגע בודד שרצח את ראש הממשלה. הם לא יודעים דבר על רוח התקופה שהרוצח ביטא, על סיסמאות התרת הדם שנזרקו לאויר, על התמונות המחרידות שהונפו בהפגנות. הלקח הנלמד ביום רבין במערכת החינוך הוא "לא תרצח" – רדוד מדי, פשוט מדי, מתחמק מהמורכבות של רצח פ-ו-ל-י-ט-י שהוא אינו רצח סתמי. ומלבד הרוצח עצמו יש לו שותפים שדרשו בקולם, בדברי ההסתה, ללחוץ על ההדק.
 
ככה משכתבים את ההיסטוריה, מגדלים דור שמנותק מהטראומה והשבר שהיו ברצח, דור שחסר את הידע על השתלשלות האירועים המדויקת. הטראומה של שבירת הכללים, הפרת האמון, פירוק המסגרת המשותפת של חיינו תישאר נחלתו של הדור הזה בלבד. ואם כך עלינו לשאול את עצמנו בכל שעה ושעה האם רצח רבין יישאר אירוע חד פעמי? או שבנסיבות של אוירה מסיתה, התלהמות והתבהמות יכול להתבצע כאן במדינה שלנו רצח פוליטי נוסף?
 
ככל שנמעיט להזכיר את נסיבות הרצח, נתחמק ונתעטף במילים חלולות של אחדות שאינה קיימת באמת, נמעל בחובתנו כלפי הדור הבא: להנחיל כאן יסודות עמוקים של דמוקרטיה. ולהנחיל לדור הבא את היראה, את הפחד והחרדה מפני שימוש אלימות ומפני הסתה, ומפני שיסוע של קבוצות אלה באלה. והנה היא המצווה שלנו. מצוות "והגדת לבתך ולבנך ביום ההוא לאמר": רבין נרצח כי הוביל מהלך מדיני של שלום. הוא נרצח כי כללי הדמוקרטיה נרמסו על ידי מסיתים, אלימים וקיצונים שנתנו גב מוסרי לרצח. הוא נרצח כי הרחוב הפוליטי הופקר על ידי הציבור המתון שלא היה נוכח בו. עלינו לעמוד על המשמר ולא לאפשר את מחיקת ההיסטוריה כי עם שלא יודע את עברו, ההווה שלו ועתידו לוט בערפל.
 
לצפייה (מדקה 03.50)  

 

לאיגרות הקודמות שלנו

 

נשלח באמצעות smoove פלטפורמת שיווק