לא יאומן - אך אנו מתקרבות לאמצע שנת הלימודים:
גודל האחריות שלנו כמעט בלתי נתפס- אירועי מחצית, ט"ו בשבט, תעודות וימי שיא לכבוד יום המשפחה.
אבל במהות באה לידי ביטוי אחריות גדולה יותר מכל פעילות ייחודית שנעשה והיא להכניס לבית הספר את ההיבט הערכי: ההיבט שעוסק בחיבור בין הפרט לקבוצה - בין האדם לחברה.
הכלים והמיומנויות , שנעניק לתלמידנו בהיבט זה יסייעו לו באופן עמוק ומתמשך הרבה יותר מכל ידע שילמד אי פעם.
כנשות מקצוע זהו זמן מצוין להסתכל רגע על המחצית שחלפה בה אנחנו מתארות לעצמנו שכמונו צללתן אל ים העשייה החברתית -ערכית לעלות רגע אל מעל המים ולראות את מה שנעשה ולהביט על מה שאתן עתידות לעשות.
השתמשו במשקפיים מקצועיות ונסו לשאול את עצמיכן שאלות של אחריות:
במה ארוע כזה או אחר הצליח?
האם הצלחתי לגייס שותפים או פעלתי לבד?
במה הארוע תרם לחינוך התלמידים ופיתוחם כבני אדם וכקבוצה?
כמה כוחות לקח/ה השיעור/ארוע/פעילות?
האם תיעדתי? מה עשיתי עם התיעוד?
האם יש הלימה בין הכוחות שהשקעתי בזה לבין ההשפעות והאדוות של זה בשטח?
האם מישבתי את התלמידים על הפעילויות ? על חלקם בפעילויות? האם יש לי מידע מהימן על איך פעילות זו או אחרת השפיעה?
פעמים רבות אנחנו לא עוצרות מרוב להט ועומס המשימות - אך חשוב מאד לעשות זאת.
|