"איש אשר כברכתו ברך אותם" (בראשית מ"ט, כ"ח)

חלקה העיקרי של פרשת ויחי החותמת את ספר בראשית, הוא ברכותיו של יעקב אבינו לבניו לפני מיתתו. למעשה מדובר בנבואה או הגדת עתידות לכל אחד מבני יעקב, לכל שבט מבני ישראל. לאחר דברי הנבואה של יעקב, נאמר: "כָּל-אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵים עָשָׂר; וְזֹאת אֲשֶׁר-דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם, וַיְבָרֶךְ אוֹתָם--אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ, בֵּרַךְ אֹתָם".

במבט לאחור, לאורך הסיפור המשפחתי המתואר בספר בראשית, שהוביל למעמד ברכתו של יעקב- קראנו על בן נבחר שזכה ל "ברכת אברהם", ובן אחר, שלא זכה להכלל בברכה זו. כעת לאחר איחוד המשפחה במצרים, התברר לכולם, לכל בני ובנות יעקב - שכולם בסיפור. אין יותר נבחר ודחוי.

ומה לגבי הברכה? "איש כברכתו ברך אותם". ברכתו של ראובן שונה לגמרי מזו של יוסף או יהודה. כל אחד קיבל את הברכה המיועדת והמתאימה לו ביותר.

הלכה היא שהרואה "אוכלוסי ישראל" (600,000 מבני ישראל מכונסים  יחד) מברך "ברוך...חכם הרזים". הראי"ה קוק מסביר שה"רז", הסוד המוזכר בברכה, הוא סוג של פרדוכס - דווקא השינויים בין בני אדם, הם תנאי הכרחי ליצירת עולם הרמוני. על ידי התרכובת של הדעות והפרצופים השונים נבנה לו "בנין הרמוני מתאים מאד" כלשונו. זהו הרז ששמור רק לקב"ה ועתיד להתגלות ע"י עם ישראל באחרית הימים. זהו המסר בברכתו של יעקב לבניו, ייחודיותו של כל אחד, דווקא היא שמאפשרת את אחדותה של המשפחה, ושל עם ישראל כולו.

בעקבות כך נזכור גם אנחנו, כל אחד בביתו הפרטי, בכיתה, או בסביבה החברתית והקהילתית,  לשים לב לשינויים, לתת מקום "לפרצופים השונים" להתבטא. להשתדל לתת תשומת לב מיוחדת לכל אחד ואחד, ולזכות לבנות בע"ה בניין הרמוני מלא ברכת ה'.

 שבת שלום! 

הרב חובב רייכנר, 

ר"מ כיתה י'1