מדינת ישראל מתגאה ובצדק, ביכולות הטכנולוגיות המפוארות שלה, יודעת לתכנן עד הפרט האחרון משימות מורכבות ומדהימות, מנהלת מעקב מבורך אחר ביצועי המשרדים השונים ביעדים שקבעו לעצמם.
כמדינה מתוקנת החברה במועדון היוקרתי של ה- OECD המדינה מדווחת נתונים סטטיסטיים מעודכנים הבודקים פרמטרים שונים בתמונת המצב הנוכחית של המדינה ומאפשרת קבלת החלטות תכנוניות לגבי העתיד.
המסקנה ההגיונית המתבקשת היא שנתונים הם בסיס לתכנון עתידי בכל אחד מתחומי חיינו. ואולם, כשאנו בודקים את מבחן התוצאה התמונה עגומה למדי: מספר המיטות בבתי החולים אינו בהלימה מקורבת אפילו למספר הרצוי.
מצאי הכבישים אינו בהלימה לצרכי התחבורה והמכוניות הרצוי.
הפערים שבין הפריפריה למרכז, שבין מגזרים שונים בחברה הישראלים ידועים היטב אך נראה כי אין קשר בין הנתונים לבין תכנון מדוקדק ארוך טווח לפתרון הסוגיה.
אבל אדם קרוב אצל עצמו ואני ענייני הוא החינוך. ולכן, כשקראתי את הכותרת בעיתון "הארץ": "משרד החינוך לא אייש 500 תקנים של מטפלים לילדים עם צרכים מיוחדים" (שירה קדרי עובדיה בעיתון "הארץ," מיום ב' ה-5.8.2019)
לצערי לא הופתעתי שכן
- המחסור במטפלים, קלינאיות תקשורת, סייעות, כל המקצועות הפרא-רפואיים - ידוע מזה שנים.
- התחזיות לגבי הגידול באוכלוסיית הילדים בעלי הצרכים המיוחדים ידועות וברוב המקרים מדוייקות (ממעיטות לפעמים בהיקף התופעה).
- התקנים, גם אם אינם מספקים, נקבעו על ידי אנשי המקצוע במשרד החינוך.
- הדרישה התקציבית לתוספת תקנים הוצגה ומוצגת בכל שנה מחדש לאנשי האוצר ואלו מנהלים משא ומתן הזוי לגבי אימות הנתונים.
- שני הצדדים יודעים מראש כי בסופו של התהליך יופעל לחץ ביום האחרון לפני תחילת שנת הלימודים ואז באורח פלא (ובציניות מרגיזה), יופיע התקציב יש מאין (לכאורה), ויתחיל המרוץ המטורף לאיתור כוח האדם הטיפולי הנדרש - וזה איננו בנמצא.
מקבלי ההחלטות והממונים מכירים היטב את הבעיה וגם יודעים מה הפתרונות האפשריים:
- פתיחת מסלולים נוספים באוניברסיטאות ובמכללות
- הסבת עובדים מתאימים למקצועות בהם קיים מחסור כרוני
- ו.....כמובן - שכר הולם ולא מעליב למי שבחר ויבחר לעסוק במקצועות אלו.
משרד החינוך מתגאה בקבלת החלטות על בסיס נתונים והוא אכן מרבה באיסופם.
ועדיין, מין הראוי והמתחייב הוא הצורך בהידוק הזיקה
שבין הנתונים, עיבודם לבין תכנון מפורט הבא לענות לצרכים הידועים.
הדברים נכונים לגבי כלל משרדי הממשלה וחיוניים ביותר כשמדובר בחינוך. |