סגרנו שנה, חלון ההזדמנויות עדיין פתוח

2024 במספרים:

- למעלה מ-45,000 פלסטינים נהרגו בעזה מאז תחילת המלחמה (על פי נתוני משרד הבריאות בעזה, כפי שדווחו על ידי האו"ם)

- כ- 700 פלסטינים נהרגו בגדה המערבית בהתנגשויות עם חיילים או מתנחלים מאז תחילת המלחמה (נתוני האו"ם)

- למעלה מ-1,800 ישראלים נהרגו מאז תחילת המלחמה (נתוני דובר צה"ל)

- 100 חטופים עדיין מוחזקים בעזה (דובר צה"ל)

- מעל 1,400 מקרי אלימות מתועדים השנה בין מתנחלים ישראלים לפלסטינים בגדה המערבית ובמזרח ירושלים (סוכנות האו"ם)

- 52 מאחזים חדשים הוקמו בגדה המערבית (שלום עכשיו).

- 40% מהישראלים תומכים בפתיחת מו"מ עם הרשות הפלסטינית על פתרון שתי המדינות (סקר יוזמת ז'נבה, דצמבר).

- 61% מהפלסטינים תומכים בפתרון שתי המדינות (סקר מכון AWRAD דצמבר)

מדד שתי המדינות ירד מ-4.92 ל-4.91 החודש – ירידה של 0.9%. זהו השפל הנמוך ביותר של המדד מאז השקתו בשנת 2018.

כדי ללמוד עוד על מדד שתי המדינות של יוזמת ז'נבה ולבחינת השינויים בכלל הפרמטרים, בקרו באתר המדד.

החלטה לא להחליט

סוף החודש הביא עמו אזהרה נוספת מצד גורמי צה "ל , כי על הממשלה הישראלית לבחור בין שליטה ישראלית ישירה בעזה לבין העברת השליטה לצד שלישי (בשיתוף הרשות הפלסטינית). המשך המצב הנוכחי, שבו הממשלה נמנעת מגיבוש חזון מדיני ברור לגבי עתיד השליטה ברצועה, מוביל להתבססות שליטת חמאס בשטח.

האזהרה הזו אינה שונה מהקריאה שלנו ושל אחרים מאז החלה המלחמה לפעול למען שלטון פלסטיני בעזה שאינו כולל את החמאס. גם במערכת הביטחון ובקהילה הבינלאומית נשמעו קולות דומים בחודשי המלחמה הראשונים. אירועי השבועות האחרונים ממחישים את צדקתן של האזהרות: ללא תכנון אסטרטגי על "היום שאחרי" ונקיטת מהלכים ליישומה – השטח נותר למלחמת התשה בין אנשי חמאס, המתחזקים כל העת, לבין חיילי צה"ל כשכל גוף שולט למעשה בחלקים מרצועת עזה. במקביל חוזר על עצמו הדפוס הכולל אי הגעה לעסקת חטופים, שיגורי רקטות מעת לעת מהרצועה ליישובי העוטף, הרג עשרות פלסטינים מדי יום והחמרה במצב ההומניטרי הקטסטרופלי בלאו הכי.

הפסקת האש בלבנון ונפילת משטר אסד, יחד עם אותות ברורים ופומביים מצד כוחות השלטון החדשים בסוריה המעידים על חוסר עניין בעימות פעיל עם ישראל, הביאו לבידוד נוסף של חמאס בזירה האזורית. קבוצות הפרוקסי של איראן נסוגו במידה רבה מהסלמה ישירה, למעט התקפות טילים קבועות על ישראל מצד החות'ים וכאמור, שיגורי רקטות מדי פעם משטחי הרצועה.

הפרשן הפלסטיני מוחמד דראגמה מציין כי "נפילת משטרו של בשאר אל-אסד בסוריה השפיעה על מעמדה של חמאס בעזה. התנועה הבינה שציר התמיכה שלה, הכולל את איראן, חיזבאללה בלבנון וסוריה, הגיע לסיומו, ונפילת אסד סימנה חסימה של עורק החיים עבור חיזבאללה בלבנון. כתוצאה מכך, חמאס נותרה כמעט לבדה ברצועת עזה, דבר שהשפיע על עמדתה במשא ומתן על חילופי השבויים, והוביל אותה לבצע ויתורים משמעותיים בשלב הראשון של תהליך ההחלפה. זה כלל את מספר האסירים הפלסטינים המשוחררים, הקטגוריות והמיקומים שבהם ישוחררו. בשלב זה, חמאס הסכימה להוציא מהעסקה מספר אסירים חשובים, כמו מרואן ברגותי, וגם הסכימה לגרש מספר רב מהם לחו"ל. עם זאת, ברור כי לנתניהו יש שיקולים אחרים."

תאריך פוטנציאלי משמעותי שיכול לשנות את מעגלי הלחימה בעזה, כמו גם את האפשרות הקשורה לעסקת חטופים, הוא ה-20 בינואר, כאשר דונלד טראמפ ייכנס לתפקידו כנשיא ארצות הברית.

לא נרשמו שינויים בפרמטרים החודש.

הרשות הפלסטינית בוחנת שליטה ושיתוף פעולה

כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית ביצעו מבצעיי מעצר בג'נין לאורך חודש דצמבר, במאמץ להגביר את שליטתם בצפון הגדה המערבית, תוך עימותים מוגברים עם חמושים מקומיים המזוהים עם חמאס והג'יהאד האיסלמי.

שר המשפטים לשעבר ומייסד יוזמת ז'נבה, יוסי ביילין, מדגיש את חשיבות המבצעים: "זה היה צריך לקרות מזמן. חשוב מאוד שכוחות הביטחון בגדה המערבית מנסים להתמודד עם התופעה. אלה שזלזלו בחשיבותה של הרשות הפלסטינית ושל המשטרה שלה יאמרו, תראו מה קורה בג'נין, בטול כרם ובמקומות אחרים. הרשות הייתה צריכה להוכיח את עצמה".

העיתונאי עמיד שחאדה, הפועל ממחנה הפליטים ג'נין, מציין כי הרשות הפלסטינית הציבה את עצמה בעמדה קשה מבחינת דעת הקהל המקומית: "הרשות הפלסטינית עשתה טעות בכך שהשתמשה רק בכוח, מה שגרם לדעת הקהל לפנות נגדה מיד עם נפילת הנפגע הראשון. כתוצאה מכך, הרשות הפלסטינית ניצבת כעת בדילמה. היא אינה יכולה לשלוט במחנה מבלי לגרום למרחץ דמים, וגם אינה יכולה לסגת ממנו מבלי להיחשב כמי שהובסה על ידי החמושים".

שחאדה טוען כי המניע למבצעים נעוץ ביחסי הרשות הפלסטינית עם ארצות הברית: "הרשות הפלסטינית מעוניינת לחזק מחדש את שליטתה במחנה, ובהמשך גם באזורים אחרים בגדההמערבית, כדי להוכיח לאמריקאים שהיא מסוגלת לנהל את רצועת עזה, ולכן גם לייצג את הפלסטינים בכל תהליך מדיני עתידי".

ביילין מדגיש את תפקידם של השחקנים האזוריים לצד ההשפעה האמריקנית: "הרשות הייתה צריכה להוכיח את יכולותיה למדינות הערביות, השוקלות את הרעיון לשלב את הפלסטינים בתוכנית 'היום שאחרי' לעזה. זהו עניין מקומי ואזורי, יותר מאשר ניסיון להרשים את האמריקנים".

בעקבות מבצעים אלה, צה"ל ביקש וקיבל, לפי דיווחים, אישור להגביר את התיאום הביטחוני עם כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית ואף הסכים לחיזוקם.

מקורות חדשות ישראליים דיווחו גם על חידוש שיתוף הפעולה בין ישראל לרשות הפלסטינית בנושא מתקני התפלה בעזה החודש. עם זאת, מקורות פלסטיניים טוענים כי הרשות הפלסטינית משתפת פעולה באופן עקבי מאחורי הקלעים עם ישראל בנושאים הקשורים למים ולביוב מאז ינואר 2024.

האנליסט מוחמד דראגמה מציין כי "אחרת, ישראל עצמה הייתה נפגעת מהביוב אם לא יטפלו בו – זה לא עניין פוליטי, זה עניין סביבתי".

למרות הטענה שהתיאום אינו פוליטי, הוא מצביע על רמה נוספת של אמון ושיתוף פעולה דה-פקטו, שממוזערת בפומבי על ידי כל הצדדים: הרשות הפלסטינית להוטה להימנע מהאשמות של שיתוף פעולה עם ישראל, והממשלה הישראלית משתדלת להימנע מהענקת לגיטימציה לרשות כשותפה מתפקדת ואמינה בנושאים מעשיים בעלי עניין משותף. עם זאת, בפועל, שיתוף פעולה ותלות הדדית שמיטיבים עם שני הצדדים ממשיכים לאפיין את היחסים, גם אם הם ממוזערים או מוכחשים בפני הציבור הפלסטיני והישראלי בשיח הפומבי.

הרשות הפלסטינית השעתה גם את שידורי אל-ג'זירה בגדה המערבית, ככל הנראה בתגובה לביקורת שהועלתה כלפי מבצעיה בג'נין. ביוני, ממשלת ישראל אסרה על פעילותה של אל-ג'זירה בתוך ישראל.

התיאום הביטחוני עלה מ-7.0 ל-8.0. יעילות השלטון הפלסטיני עלתה מ-2.0 ל-3.0.

סיפוח ב-2024 – ומה הלאה ב-2025?

בשנת 2024, הוקמו שבעה מאחזים חדשים באזור B בגדה המערבית, לראשונה מאז הסכמי אוסלו, כך על פי דו"ח של "שלום עכשיו" שפורסם החודש. יחד עם 45 מאחזים נוספים שהוקמו בשטחי C, המספר השנתי הכולל מגיע ל-52 מאחזים – פי שתים ממספר המאחזים שדווחו על ידי יחידת "מעקב התנחלויות" של הארגון בשנת 2023.

מספרם ומיקומם של המאחזים, לצד ניסיונות מינימליים מצד הממשלה לשלוט בהתרחבותם, על אף מעמדם הבלתי חוקי לפי החוק הישראלי, משקפים מגמה מתמשכת של סיפוח דה-פקטו בגדה המערבית.

האם מגמה זו תתורגם לסיפוח דה-יורה בשנת 2025? התשובה לכך תלויה במידה רבה במדיניות האמריקנית.

בעוד שפרשנים מכל הקשת הפוליטית וממדינות שונות מסכימים על מידה מסוימת של חוסר יכולת לצפות את מדיניות המזרח התיכון של ממשל טראמפ הבא, ישנם מסרים מסוימים שהנשיא הנבחר הביע בעקביות בשנה האחרונה, ושחזר עליהם גם החודש בראיון למגזין Time : רצון לראות את המלחמה מסתיימת ("אני רוצה שהכל יסתיים. אני לא רוצה שאנשים ייהרגו") ואמונה מתמשכת שאפשר להגיע לפתרון שלום בר-קיימא לסכסוך ("המזרח התיכון ייפתר").

בראיון, טראמפ נמנע מלהתחייב לפתרון מדיני מסוים, ואמר: "אפשר לעשות את זה דרך שתי מדינות, אבל יש דרכים רבות שזה יכול להיעשות." הוא גם סירב להביע עמדה ברורה בנוגע לסיפוח. עם זאת, ראוי לזכור כי במהלך כהונתו הראשונה של טראמפ, "עסקת המאה" עוצבה למעשה בקווים כלליים של פתרון שתי מדינות, אם כי כזה שהיה מוטה מאוד לטובת האינטרסים של הימין הישראלי.

ביילין מכנה את המסרים המעורבים והאינטרסים הסותרים "החידה של טראמפ" ומציין כי לנשיא האמריקני הנכנס עשויות להיות כמה מוטיבציות לקדם תהליך מדיני: "ערב הסעודית מאוד חשובה לו. הרעיון של פרס נובל עשוי לשחק תפקיד. הוא עשוי להפתיע אותנו ביוזמה אמריקנית, כמו שעשה ב-2020. הוא סימן השאלה הגדול עבור העולם כולו, ובמיוחד עבור המזרח התיכון".

אם טראמפ יחליט ברצינות לשאוף למורשת מדיניות חוץ שתביא שלום במזרח התיכון – הישג שנמנע מכל הנשיאים האמריקנים הקודמים – הצעד הנחוץ לפני הצגת כל תוכנית או הסכם מקיף יהיה סיום הלחימה בעזה. בשל מדיניות "ההחלטה לא להחליט" של הממשלה הישראלית לגבי הניהול העתידי של הרצועה, סיום המלחמה בחודשים הקרובים ללא בניית כח חלופי בשיתוף הרשות הפלסטיני, משמעו למעשה הותרת חמאס בשליטה, אלא אם הממשלה תחליט על ממשל צבאי, ניהול אזרחי והקמת התנחלויות – כי אז יהיה גם סיפוח דה פקטו של שני מיליוני עזתים לישראל.

פרמטר הרחבת ההתנחלויות ירד מ-1.88 ל-1.63.

מבט ל-2025

על רקע המבוי הסתום המדמם בעזה, המצב המתדרדר בגדה המערבית והיעדר הבהירות לגבי מדיניות המזרח התיכון בממשל טראמפ הקרוב, ישראלים ופלסטינים – יחד עם קהילה בינלאומית הולכת וגדלה – נכנסים לשנה החדשה בתחושות של פסימיות ביחס לאפשרות לפריצות דרך לעבר הסכמים מדיניים שיביאו ביטחון ושלום לעמיהם.

עם זאת, מעבר לכותרות התקשורתיות ולהעצמתם של שחקנים קיצוניים ורדיקליים, ישנן כמה מגמות מרכזיות והזדמנויות שכדאי לעקוב אחריהן בשנת 2025, שעשויות להוביל לשנה מסוג שונה לחלוטין:

1 – נורמליזציה בין ערב הסעודית לישראל
נורמליזציה בין ערב הסעודית לישראל הפכה לאפשרות ריאלית יותר ויותר מאז הסכמי אברהם, עם התקדמות משמעותית שהושגה בחודשים שקדמו לפרוץ המלחמה הנוכחית. יש סבירות גבוהה שממשל טראמפ יפעל לקידום מהלך זה כהישג מדיניות חוץ משלים להסכמי אברהם.

בעוד שהממשלה הישראלית הנוכחית מתנגדת אפילו לאמירה סמלית לגבי הקמת מדינה פלסטינית – תנאי שהציבה ערב הסעודית לנורמליזציה – הלחץ מצד ממשל טראמפ עשוי להפעיל משקל משמעותי על שני הצדדים.

2 - לחץ אזורי ערבי
ביילין מציין כי מדינות כמו איחוד האמירויות, שצפויות למלא תפקיד מרכזי במאמצי השיקום ואף אולי בסידורי הביטחון של עזה לאחר המלחמה, ידרשו התקדמות מסוימת במסלול המדיני כדי להצדיק את מעורבותן: "איחוד האמירויות לא תפעל ללא צעד משמעותי לקראת מדינה פלסטינית. גם אם לא תהיה נורמליזציה עם סעודיה, שזה סיפור אחר, אלה שישחקו תפקיד מרכזי בעזה לאחר המלחמה צריכים לראות התקדמות במסלול הפלסטיני שהיא הרבה מעבר לאמירות מן הפה אל החוץ".

3 – דעת קהל
מצד אחד, הנרטיבים, הפרספקטיבות והתחושות של פלסטינים וישראלים בעקבות אירועי 7 באוקטובר והמלחמה המתמשכת מעולם לא היו מקוטבים יותר. בשני הצדדים קיימת הצדקה נרחבת לאלימות שלהם עצמם, יחד עם דמוניזציה מוחלטת עד כדי שלילת אנושיות של הצד השני.

עם זאת, כיום קיימת תמיכה של 40% בקרב ישראלים במו"מ לפתרון שתי מדינות, שעדיין נתפס כאפשרות המועדפת לסיום הסכסוך (סקר מדגם/יוזמת ז'נבה, דצמבר). בקרב פלסטינים, 61% תומכים בפתרון שתי המדינות (סקר AWRAD, דצמבר).

לפי סקר יוזמת ז׳נבה מדצמבר, 59% מהישראלים רוצים לראות את הנשיא הנבחר טראמפ נוקט יוזמה מדינית כדי לפתור את הסכסוך הישראלי פלסטיני.

מדד שתי המדינות מובא לכם על ידי יוזמת ז'נבה, ארגון ישראלי ופלסטיני הפועל לקידום הסכם קבע בין ישראל לפלסטינים, על בסיס פתרון שתי המדינות