צומת עזה

ערב יום השואה, ולקראת ימי הזיכרון והעצמאות החלים בשבוע הבא, הגיעה ישראל לימי הכרעה. לאחר 7 חודשי לחימה, שהחלו בהתקפת הטרור הנפשעת של חמאס, לשני הצדדים אין אמון האחד בשני, ולשניהם ברור כי בהיעדר פתרון מדיני ארוך טווח, עוד יהיו סבבי לחימה בעתיד. למרות זאת, לחמאס חיוני להכריז עכשיו על סיום המלחמה כדי לבשר לעולם שהוא שרד אותה, וראש ממשלת ישראל מסרב להודיע על הפסקת הלחימה כי אז זו תיצרב בתודעה ככישלון שלו ושל ממשלתו.

את מחיר המלכוד הזה משלמים קודם כל החטופים, ועוד עלולים לשלם חיילים, אזרחים ובני משפחותיהם. הפסקת המלחמה כרוכה גם בהזדמנות מדינית אמיתית, שכוללת החלפת שלטון חמאס בעזה בשלטון ערבי/פלסטיני אחר, קידום יחסים בין ישראל לסעודיה, חזרת תושבי הדרום והצפון לבתיהם, חיזוק הקשר עם ארצות הברית, ואופק מדיני לקראת פתרון הסכסוך. החמצת ההזדמנות הזאת היא אסון אישי לרבים, ועלולה להיות אסון לאומי לדורות.

נחום ברנע כותב היום בידיעות אחרונות: "כל מי שעיניו בראשו, גם בצמרת הביטחונית שלנו, גם בממשל ביידן, מבין מה מונח על כפות המאזניים. זה לא חטופים מול רפיח – זאת אסטרטגיה מול פוליטיקה. נכונות ישראלית לסיים את המלחמה, לא להלכה אולי, אבל למעשה, היא החלטה אסטרטגית שפותחת דלת ליציאה מהבור שנפלנו לתוכו ב-7 באוקטובר ולהסדרים שישראל יכולה לחיות ולשגשג איתם".

בינתיים, בהיעדר ההכרעה הרצויה, ערכו של מדד שתי המדינות יורד החודש ב-1.2 אחוזים, מ-5.17 ל-5.11.

כדי ללמוד עוד על מדד שתי המדינות של יוזמת ז'נבה ולבחינת השינויים בכלל הפרמטרים, בקרו באתר המדד.

סנקציות והכרה במדינה פלסטינית

הקהילה הבינלאומית מפעילה לחץ הולך וגובר על ממשלת ישראל לשינוי גישה ביחס למלחמה בעזה בפרט, ולסכסוך בכלל. האיחוד האירופי החליט רשמית להטיל סנקציות על כמה מתנחלים אלימים ועל גופים הקשורים בהתנחלויות. החלטה זו מצביעה על הדאגה באיחוד האירופי גם מהמצב בגדה המערבית. ספרד, אירלנד ובלגיה קראו לבחון היבטים שונים בשותפות הסחר הקרובה של האיחוד האירופי עם ישראל (מדובר בשותף הסחר הגדול ביותר של ישראל בעולם). נוסף על בחינת סנקציות ויישומן, האיחוד האירופי שוקל גם תמריצים מקדמי שלום: סוון קופמנס, הנציג המיוחד של האיחוד האירופי לתהליך השלום במזרח התיכון, פרסם החודש הצהרה במועצת הביטחון של האו"ם, שבה קרא לכנס "ועידת הכנה לשלום", אשר תציג באופן מוחשי את תמיכת הקהילה הבין-לאומית בפתרון שתי המדינות ותזמין את הצדדים להתוות את צורכיהם כדי להשיג שלום.

השמועות על אפשרות של הוצאת צווי מעצר של בית הדין הפלילי הבין-לאומי, נגד בכירים ישראלים, הגבירו את הלחצים המדיניים ואת החששות הישראליים. פרופ' תמר הוסטובסקי ברנדס, מומחית למשפט בין-לאומי, טוענת כי אם יוציא בית הדין הפלילי הבין-לאומי צווי מעצר נגד מנהיגים ישראלים, "המשמעות חמורה ביותר, ולא רק בעבור האנשים שנגדם יוצאו הצווים. צעד זה יוצר השלכות כבדות משקל על כל מדינה בכל הנוגע למילוי תפקידים דיפלומטיים בסיסיים."

הממשל האמריקני הרחיב את רשימת המתנחלים האלימים, שעליהם מוטלות סנקציות. שר החוץ האמריקני, אנתוני בלינקן, ציין החודש כי נשקלות סנקציות גם נגד "נצח יהודה", גדוד בצה"ל הידוע לשמצה בהפרות קיצוניות של זכויות אדם ביחס לפלסטינים בגדה המערבית. מנהיגים פוליטיים מכל קצות הקשת בישראל, החל בראש הממשלה נתניהו וכלה בראש האופוזיציה לפיד, הביעו בפומבי מורת רוח מן המהלך ופעלו כדי למנוע אותו. צעד זה של הממשל האמריקני אמנם נגנז לעת עתה, אך הדיון הגלוי של בכירי הממשל האמריקני בהטלת סנקציות על יחידה בצה"ל הוא חסר תקדים ומהווה אינדיקציה נוספת לכך שבנות בריתה הקרובות ביותר של ישראל מטילות ספק באחריותה של ממשלת ישראל בעניינים פנים-ישראליים וכן ביכולתה וברצונה לשלוט באלימות בשטחים. ההתרחשויות המתוארות מתקיימות על רקע מתקפת נקם קטלנית של מתנחלים בכמה כפרים בגדה, לאחר רצח הנער בנימין אחימאיר ז"ל. הכאוס השורר בשטחים - אשר היה בוודאי מגיע לכותרות לפני שפרצה המלחמה - נבלע ברצף הידיעות אודות הלחימה בעזה והעימות בין ישראל לבין איראן. עם זאת, שחקני מפתח בעולם רואים בשטחי הגדה המערבית חריגות משמעותיות מהסטטוס-קוו המתמשך ומציינים כי פריעת החוק הופכת לקטלנית יותר ויותר. כפי שמציינת פרופסור הוסטובסקי ברנדס, "כל המהלכים הללו, ובמיוחד אלה של ארה"ב, מעידים על כך שישראל לא סיפקה אינדיקציה מספקת, כי היא עושה די כדי להתמודד עם טענות להפרות. הדבר מציב את ארה"ב בעמדה של הפעלת לחץ מתמיד על ישראל, כך שתפעל יותר בהקשר זה."

החודש הפעילה ארה"ב את זכות הווטו שלה במועצת הביטחון של האו"ם. הווטו האמריקני הוטל בהצבעה נגד החלטה להכיר בפלסטין מדינה חברה באו"ם. מבין 15 המדינות החברות במועצת הביטחון, 12 תמכו במהלך, שתיים נמנעו ורק ארה"ב הצביעה נגדו.

הפרשן הפלסטיני אבראהים דלאלשה מציין כי ייתכנו השלכות עמוקות לסוגיית ההכרה בפלסטין: "הווטו האמריקני,
אשר הוטל במועצת הביטחון של האו"ם נגד הבקשה הפלסטינית, עלול להשפיע לרעה על היחסים
הפלסטיניים-אמריקניים. ארה"ב עלולה לאבד את מנופי ההשפעה שלה על הרשות הפלסטינית בנושאים חשובים, כגון הרפורמות העתידיות בה. הרשות הפלסטינית תמשיך במאמציה להשיג הכרה רבה יותר, במיוחד באירופה, במדינה בגבולות 67', והדבר יביא לחיכוך נוסף עם ארה"ב".

ז'וזפ בורל, שר החוץ של האיחוד האירופי, הודיע כי לפחות חמש מדינות באיחוד מתכוננות להכיר במדינה פלסטינית בחודש הקרוב. בורל לא פירט מיהן המדינות, אך סביר להניח שהמדינות הבאות בחשבון הן ספרד, אירלנד, מלטה, סלובניה ובלגיה (שבה מתנהלים עדיין דיונים פנימיים בנושא). ברבדוס וג'מייקה, מצידן, הכירו כבר רשמית החודש במדינת פלסטין, ודיפלומטים פלסטינים ציינו כי מדינות נוספות עתידות לעשות זאת גם כן. בכינוס הפורום הכלכלי העולמי בריאד, בסוף החודש, קרא נשיא הרשות הפלסטינית, אבו-מאזן, להכרה עולמית במדינה פלסטינית, הנדרשת למימוש הזכות הפלסטינית להגדרה עצמית. לדבריו, זהו צעד קריטי שיאפשר לפלסטינים "לשבת עם ישראל ולנהל משא ומתן על הגבולות". מסגור זה של אבו-מאזן סותר את טענת הממשל האמריקני, כי יש להכיר במדינה פלסטינית ולממשה רק כפועל יוצא של תהליך משא ומתן, ולא לפניו.

פרופסור הוסטובסקי ברנדס מציינת כי בעוד ההשלכות המשפטיות של הכרה במדינה פלסטינית הן מורכבות, לא ניתן להתעלם מן המשמעות של הכרה זו בשיח הבין-לאומי ובמגמות העולמיות: "ברור כשמש שהפער בין השיח הבין-לאומי ביחס למדינה פלסטינית לבין השיח הפנים-ישראלי לגבי מדינה פלסטינית הולך ומתרחב. בשיח הישראלי שלאחר 7 באוקטובר קיימת כמעט תמימות דעים כי מדינה פלסטינית אינה מתקבלת על הדעת, ואילו השיח הבין-לאומי יותר ויותר רואה בהקמת מדינה פלסטינית ככמעט בלתי נמנעת. אחד האתגרים הוא הגישור על הפער, כי אם לא יגושר יהיה קשה מאוד לקדם כל תהליך שהוא."

למרות הזעם על הווטו האמריקני על החלטת מועצת הביטחון, פנה נשיא הרשות עבאס ישירות לממשל האמריקני בנאומו בריאד. הוא הדגיש כי "ארה"ב היא המדינה היחידה שיכולה למנוע מישראל" להיכנס לפעולה צבאית ברפיח, וקרא לה לפעול בהתאם.

מצידו, הממשל האמריקאי הבהיר את התנגדותו לפעולה ברפיח. קסניה סבטלובה, מומחית לענייני המזרח התיכון, מציינת כי ההשלכות המדיניות של פעולה ברפיח לא יחולו רק על יחסי ישראל-ארה"ב: "בשל ההיערכות וההכנות המסיביות לפעולה זו, גם אם יתברר כי היא מוגבלת בהיקפה, תהיה לה השפעה עצומה. המצרים הביעו במפורש את חששותיהם." על אף שסבטלובה אינה מאמינה בסיכון אפשרי להסכם השלום העקרוני עם מצרים, היא מזהירה מפני השלכות מדיניות "בלתי צפויות ומסוכנות" ביחסי ישראל עם מצרים, עם מרוקו ועם ירדן, וכן מזהירה מפני הקפאה של תהליך הנורמליזציה עם הסעודים ומפני הידרדרות נוספת ביחסי ישראל והרשות הפלסטינית.

ההצהרות הסעודיות בפורום הכלכלי העולמי הדגישו אף הן את מרכזיות ההכרה במדינה הפלסטינית בקידום הנורמליזציה באזור. סבטלובה מעריכה כי לסעודים כוונות משמעותיות להתקדם לעבר נורמליזציה, וכן מחויבות איתנה להתקדמות בסוגיה הפלסטינית: "הם לא ששים להושיב עצמם בכיסא המתווך ולהיות אלה שיספגו אש אם התהליך ייכשל, אבל הרצינות שלהם בעניין רבה. הם מבינים שלא רק ישראל, אלא גם הם עצמם, מאוימים על ידי גורמים קיצוניים בחברה של כל אחת מן המדינות. לכן התוצאה החיובית היחידה, מבחינתם, היא חילופי הנהגה בישראל, שיאפשרו שוב אופק מדיני למדינה פלסטינית."

ערכו של הסעיף "מעורבות ארה"ב" בפרמטר השחקנים הבין-לאומיים יורד החודש מ-9.0 ל-8.0. בדומה לכך, ערכו של פרמטר ההחלטות והנורמות הבין-לאומיות יורד מ-9.0 ל-8.0 החודש.

נוכחות פת"ח בעזה

אף שממשלת ישראל נמנעה מכל הצהרת מדיניות ברורה או חזון ברור בנוגע לניהול ארוך-טווח של רצועת עזה,
ובוודאי מהתייחסות לסוגיה הרחבה יותר של הריבונות הפלסטינית - מנהיגים פלסטינים נוקטים צעדים כדי להתחיל ולעצב את "היום שאחרי" המלחמה. בתחילת החודש הודיע חמאס כי הרג סוכנים של הרשות פלסטינית אשר "הסתננו" אל הרצועה במסווה של עובדי סיוע, והואשמו בתיאום עם ישראל. הרשות הפלסטינית הכחישה את הטענות, וטענה מצידה כי האנשים היו חלק ממערך ביטחוני שנועד להגן על משלוחי הסיוע ההומניטרי. "ישראל היום" אישר כי כניסתם של גורמים מהרשות הפלסטינית לחישובה המורכב של חלוקת הסיוע נעשתה בתיאום עם ממשלת ישראל. דבריו של שר הביטחון גלנט, לפיהם שלטון הרשות ברצועה יהיה "האופציה הכי פחות גרועה", ומהלך זה של תיאום בין ממשלת ישראל לבין הרשות, מהווים עדויות נוספות לסתירות הפנימיות בקואליציה בישראל, אשר עוינת בגלוי את רעיון ההשתלטות של פת"ח על רצועת עזה.

הפרשן הפלסטיני מוחמד דראגמה מציין כי מעצרם והריגתם של אנשי הרשות הפלסטינית משמעותיים להבנת הממשל הנוכחי והעתידי בעזה: "ניסיונותיה הכושלים של הרשות הפלסטינית לפרוס כמה אנשי ביטחון בעזה מראים כי חמאס שולט עדיין ברצועה, חרף שבעה חודשים של מלחמה הרסנית. כמו כן, ניסיונות אלה מלמדים כי ניהול עזה ביום שאחרי המלחמה יתאפשר לפלסטינים רק באמצעות אחדות לאומית. פת"ח וחמאס לא יוכלו לעשות זאת רק בכוחות עצמם."

משלחות מטעם פת"ח וחמאס נועדו בסוף החודש בסין לשיחות פיוס. לדברי דראגמה, פגישה זו, כשלעצמה, "לא צפויה להניב פיוס, אך עשויה לסייע להם בהבנה טובה יותר של מציאותם המורכבת". נוסף על כך, לדברי דראגמה, יש להבין את הפגישה בהקשרם של המלחמה המתמשכת, של הווטו האמריקני במועצת הביטחון של האו"ם, ושל ההתפתחויות עם איראן.

פרשנים פלסטינים רבים רואים בממשלת אחדות פלסטינית הדרך הסבירה ביותר להתקדמות בתום המלחמה. אף שממשלת ישראל - ודעת הקהל הישראלית בכלל - מתנגדות בכל תוקף לאפשרות של השארת חמאס בעמדות של סמכות ניהולית או צבאית בעזה. היעדר חלופה מנוסחת בבירור וברת-קיימא ל"יום שאחרי" יצר ואקום, אשר מתמלא בטווח הזמן הקצר בנוכחות הצבא הישראלי ברצועת עזה.

עקב כישלונות חוזרים ונשנים במשא ומתן לעסקה לשחרור חטופים, פוחת ערכו של פרמטר המשא ומתן הבילטרלי הישראלי-פלסטיני, מ-2.5 ל-2.0 החודש.

הסוגיה הפלסטינית מזינה את העימות בין איראן לבין ישראל

בעקבות החתימה על "הסכמי אברהם", פרשנים אזוריים רבים הדגישו את יעילותם של אינטרסים משותפים (ובפרט
אויב משותף) ביצירת בסיס למזרח תיכון חדש, פרגמטי ומאוחד יותר. פוליטיקאים מן הימין הישראלי הדגישו תכופות את היחסים הדיפלומטיים החדשים עם איחוד האמירויות, עם בחריין ועם מדינות נוספות, וטענו כי הגעה להסדר מדיני עם הפלסטינים היא מיותרת, שלא לומר כלל לא רלוונטית. העימות בין ישראל לבין איראן החודש המחיש לא רק את עוצמת האינטרסים המשותפים הללו - אלא אף את המגבלות החמורות של כל הסדר אזורי המתעלם מן הסוגייה הפלסטינית.

פעולות ההגנה של ירדן ושל ערב הסעודית מפני המל"טים האיראניים, אשר חצו את שטחן, המחישו את ערכם הבל ישוער של תהליכי שלום ונורמליזציה לביטחון ישראל. קסניה סבטלובה מציינת כי "ברור למדי שהקשרים באזור מוכיחים עמידות. הם אינם מתפוררים בעיתות משבר. בשלוש-ארבע השנים האחרונות היו חשדות רבים, שאם תפרוץ אינתיפאדה בגדה או אם תתרחש כל הסלמה אחרת, מדינות ערב פשוט ייסוגו מן הנורמליזציה."

עם זאת, סבטלובה מוסיפה כי "ללא התקדמות במסלול הפלסטיני, ישנן מגבלות ברורות לאירועים אזוריים אלה. אנו עדים למתחים בבירות הערביות, הנובעים מאופיו הבלתי פתור של הסכסוך. המשטרים המדוברים מתמודדים עם רחוב ערבי צעיר מאוד, המגלה מעורבות רבה."

במקביל לבחינת קשריה של ישראל עם מדינות ערביות ידידותיות, המחישה ההליכה על הסף בעימות שבין איראן לבין ישראל גם את כוחו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני להבעיר את המזרח התיכון כולו, ולסחוף אותו ואת המעצמות, שהן בנות ברית של מדינות המזרח התיכון, למלחמה אזורית, ואולי אף עולמית. הפגמים בטיעון - לפיו ניתן להניח את הסוגיה הפלסטינית בצד לטובת נורמליזציה אזורית - מעולם לא היו בולטים יותר.

מדד שתי המדינות מובא לכם על ידי יוזמת ז'נבה, ארגון ישראלי ופלסטיני הפועל לקידום הסכם קבע בין ישראל לפלסטינים, על בסיס פתרון שתי המדינות