צומת עזה
ערב יום השואה, ולקראת ימי הזיכרון והעצמאות החלים בשבוע הבא, הגיעה ישראל לימי הכרעה. לאחר 7 חודשי לחימה, שהחלו בהתקפת הטרור הנפשעת של חמאס, לשני הצדדים אין אמון האחד בשני, ולשניהם ברור כי בהיעדר פתרון מדיני ארוך טווח, עוד יהיו סבבי לחימה בעתיד. למרות זאת, לחמאס חיוני להכריז עכשיו על סיום המלחמה כדי לבשר לעולם שהוא שרד אותה, וראש ממשלת ישראל מסרב להודיע על הפסקת הלחימה כי אז זו תיצרב בתודעה ככישלון שלו ושל ממשלתו. 
את מחיר המלכוד הזה משלמים קודם כל החטופים, ועוד עלולים לשלם חיילים, אזרחים ובני משפחותיהם. הפסקת המלחמה כרוכה גם בהזדמנות מדינית אמיתית, שכוללת החלפת שלטון חמאס בעזה בשלטון ערבי/פלסטיני אחר, קידום יחסים בין ישראל לסעודיה, חזרת תושבי הדרום והצפון לבתיהם, חיזוק הקשר עם ארצות הברית, ואופק מדיני לקראת פתרון הסכסוך. החמצת ההזדמנות הזאת היא אסון אישי לרבים, ועלולה להיות אסון לאומי לדורות. 
נחום ברנע כותב היום בידיעות אחרונות: "כל מי שעיניו בראשו, גם בצמרת הביטחונית שלנו, גם בממשל ביידן, מבין מה מונח על כפות המאזניים. זה לא חטופים מול רפיח – זאת אסטרטגיה מול פוליטיקה. נכונות ישראלית לסיים את המלחמה, לא להלכה אולי, אבל למעשה, היא החלטה אסטרטגית שפותחת דלת ליציאה מהבור שנפלנו לתוכו ב-7 באוקטובר ולהסדרים שישראל יכולה לחיות ולשגשג איתם".

בינתיים, בהיעדר ההכרעה הרצויה, ערכו של מדד שתי המדינות יורד החודש ב-1.2 אחוזים, מ-5.17 ל-5.11.

 

 

 

 

כדי ללמוד עוד על מדד שתי המדינות של יוזמת ז'נבה ולבחינת השינויים בכלל הפרמטרים, בקרו באתר המדד.

 

Powered by smoove marketing platform