קונצנזוס בין-לאומי גובר מול העמקת מחלוקות מבית

שלום,

החודש היינו עדים להתפתחויות משמעויות בשטח, בזירות הציבוריות ובמערכת הבין-לאומית. המשבר ההומניטרי החמור בעזה וכישלון השיחות בדוחה החריפו את המצב הקיים, אך גם העצימו את הצורך הבוער
במסגרות ארוכות-טווח לעיסוק בסכסוך ולמניעת הישנותם של אירועים מחרידים. שחקנים בין-לאומיים, ובמיוחד בנות ברית שקשריהן עם ישראל הדוקים, גיבשו חזית מאוחדת בדרישה להתערבות הומניטרית מיידית בעזה ולצעדים שיקדמו אופק מדיני.

ערכו של מדד שתי המדינות עולה החודש במעט, מ-5.15 ל-5.17.

כדי ללמוד עוד על מדד שתי המדינות של יוזמת ז'נבה ולבחינת השינויים בכלל הפרמטרים, בקרו באתר המדד.

הדרך לפריצת דרך במשא ומתן על עסקה

בחודש האחרון נמשכו המגעים במטרה להשיג את שחרור החטופים והפסקת אש. ב-26 במרץ דחה חמאס את הצעת הפשרה האחרונה והגביר אף יותר את דרישתו להפסקת אש הכוללת היערכות מחדש של צה"ל כתנאי לכל שחרור של חטופים. לדרישה זו נלווית הדרישה להחזרתם של תושבי צפון הרצועה העקורים לבתיהם ולשחרור אסירים פלסטינים המוגדרים "כבדים" . בשל הקשיים במו"מ נראה כי הצדדים יתקשו להשיג הסכם עד סוף הרמדאן ב-9.4. מכל מקום, בהיעדר הסכם כזה, תתקשה ארה"ב לקדם תכניות כמו שיקום עזה, השגת שקט בגבול הלבנון ותחילת תהליך מדיני אזורי בהשתתפות סעודיה שכולל את חזון שתי המדינות.

נידאל פוקהא, מנכ”ל יוזמת ז’נבה הפלסטינית, מציין כי עמדות המוצא של הצדדים נותרו
בלתי מתפשרות: "אי-הסכמתה של ישראל להפסקה מוחלטת של הפעולות הצבאיות אינה נותנת כל תמריץ לחמאס לנסות ולהשיג הסכם לשחרור חטופים ולהפסקת אש זמנית. חמאס מודאג מאוד מסבב הלחימה השני. סיכון משמעותי נשקף לעתידו כתנועה, אם יתקיים סבב נוסף ולא יהיו בידיו די חטופים. מבחינת ישראל, חמאס נדרש לשחרר מספר לא מבוטל של אסירים פלסטינים, לרבות אסירים 'כבדים' שנידונו למאסרי עולם. נראה כי אין מי שמסוגל לתמוך בהסכם כזה ולשווק אותו".

נתניהו, ובכירים אחרים בממשלתו, מסגרו כל הסכמה ישראלית להפסקת אש קבועה, קל וחומר
לנסיגה של כוחות צה"ל, כאי מילוי המטרות המרכזיות של המלחמה - עקירה מוחלטת של השליטוה והיכולות הצבאיות של חמאס ברצועת עזה. עם זאת, הכאוס המתרחש באבטחתן של שיירות הסיוע מעיד כי אין כיום חלופה אזרחית או ביטחונית מקומית לחמאס. נתניהו דחה את אפשרות ההחזרה של הרשות הפלסטינית לשלטון בעזה כחלק מתהליך מדיני רחב יותר, ובהתאם למרבית ההערכות, ההצעה להחלפת חמאס בחמולות פלסטיניות מקומיות אינה ריאלית. לחמולות בעזה אין שליטה או לגיטימציה פוליטית להתמודד עם האתגר, והן ממילא מזוהות במידה רבה עם חמאס או עם פת"ח. רבות מהן הצהירו בפומבי כי הן אינן מוכנות לנהל את הרצועה בנפרד מתנועות אלה.

העיתונאי עאדל זענון מרפיח מציין כי "חמאס מושרש עמוק בעזה, ואין סיכוי שגורם אחר יוכל לשלוט בה, לא ביום שאחרי ולא כעת, בעודה בשליטה ישראלית. אפילו הרשות הפלסטינית זקוקה להסכם ברור עם חמאס כדי לשלוט בעזה."

בהיעדר גורמים פלסטיניים מקומיים עם רצון או יכולת לשמור על הסדר בעזה, צה"ל הוא הגוף השולט העיקרי בעזה, למרות התנגדותם של גורמי הביטחון הישראליים. לפי שעה, שתי האפשרויות לניהול הרצועה הן שליטה צבאית ישראלית ללא הגבלת זמן או חזרה לשלטון חמאס. חוסר היכולת לחזק ישות חלופית, כך שתשלוט ברצועה, מנוגד לחלוטין למטרת המלחמה המרכזית שעליה הצהירה ישראל. ללא תוכנית ארוכת טווח לתהליך מדיני וללא התקדמות במשא ומתן להפסקת אש, נדמה כי סדר העדיפויות של ישראל, הכולל סילוק של חמאס והחזרה של החטופים, הולך ומתרחק מהישג ידה.

נוכח המשבר האחרון במשא ומתן, המוקד כעת הוא רפיח המאכלסת יותר ממיליון עזתים, אשר נעקרו מצפון הרצועה וממרכזה. גורמים ישראלים רשמיים סבורים כי כניסה צבאית לרפיח, שתלווה בצעדים שטרם פורטו להגנה על חייהם של תושבי עזה, הינה הדרך היחידה להשמדתו של אחד המעוזים האחרונים שנותרו לחמאס. אף על פי כן, שחקנים בין-לאומיים מרכזיים,לרבות הממשל האמריקני, הבהירו כי הם מתנגדים למבצע ברפיח ואף הבהירו את ההשלכות האפשריות של מבצע כזה על האוכלוסייה האזרחית. מחלוקת זו היא אחת הנקודות שהביאו לחילוקי דעות פומביים הולכים וגוברים בין ממשלת ישראל לבין כמה מבנות בריתה הקרובות ביותר. עד כה, עוצמת הלחץ הבין-לאומי עיכבה כניסה צבאית לרפיח, חרף אמירות של גורמים ישראלים רשמיים במהלך החודש כי צעד כזה קרוב ובעל חשיבות מכרעת.

ערכו של הפרמטר "מגעים בין ישראל לבין הפלסטינים" יורד החודש מ-2.5 ל-1.5 בשל כשלון המשא ומתן בדוחה.

לחץ בין-לאומי

הלחץ הבין-לאומי להגדלת הסיוע ההומניטרי בעזה, להגעה להסכם הפסקת אש תמורת השבת החטופים ולמניעת פעולה צבאית ישראלית נרחבת ברפיח הגיע לרמות חסרות תקדים בחודש מרץ. עוצמתו ניכרה בשינוי בולט ברטוריקה של הממשל האמריקני. שינוי זה שהתבטא באבחנה שעשו גורמים אמריקנים רשמיים – ביניהם בעלי תפקידים אמריקנים, דמוקרטים ורפובליקנים כאחד - –בין אזרחי ישראל לבין ממשלת ישראל. המתחים האישיים ופערי המדיניות בין ראש ממשלת ישראל לבין הנשיא ביידן הפכו פומביים יותר ויותר; סגנית הנשיא האריס הביעה התנגדות לפלישה ישראלית לרפיח ורמזה על "השלכות" אפשריות; וגם מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט, צ'אק שומר, קרא לבחירות בישראל כדי להחליף את הממשלה הנוכחית, בשעה שדחה את בקשת נתניהו לנאום בפני הדמוקרטים בסנאט.

ראוי לציין כי גם הנשיא לשעבר, דונלד טראמפ, לא הביע תמיכה במדיניותה של ממשלת ישראל כאשר התראיין לאחרונה, וקרא לישראל "לגמור" את המלחמה ו"לעבור לשלום". דברי טראמפ מצביעים על כך שנתניהו אינו יכול לסמוך על תמיכה אמריקנית בלתי מסויגת גם אם ו יושג ניצחון רפובליקני בנובמבר, במיוחד בצל יחסיו עם המועמד הרפובליקני המוביל לנשיאות, אשר נפגעו זה מכבר.

אירופה נוקטת אף היא עמדה פעילה ומאוחדת יותר ויותר בנוגע לסכסוך. בהקשר זה, האיחוד האירופי קרא לראשונה, בקונצנזוס בין כל חברותיו להפסקת אש הומניטרית מיידית בלחימה בעזה. על טיוטות קודמות של הצהרות האיחוד האירופי הוטל וטו, בעיקר מצידה של הונגריה, ונעשו מאמצים משמעותיים להגיע לעמדה שתגובה בקונצנזוס. בהתחשב ברגישות הכללית ובמחלוקות העמוקות בין מדינות שונות באיחוד האירופי ברוב הנושאים הקשורים בסכסוך הישראלי-פלסטיני, הצהרה זו של האיחוד מדגימה עד כמה הידיעות אודות המשבר ההומניטרי בעזה איחדו עמדות בין-לאומיות. האיחוד האירופי גינה גם את הודעתו של השר סמוטריץ' בדבר סיווגם של 8,000 דונם בבקעת הירדן כאדמות מדינה ישראליות, וכינה את המהלך "מזיק לפתרון שתי המדינות ולביטחון ישראל". כמו כן, ארבע מדינות באירופה - מלטה, אירלנד, סלובניה וספרד הודיעו כי הן שוקלות בימים אלה להכיר במדינה פלסטינית.

דאגתן הגוברת של המעצמות לעזה הגיעה לשיאה בסוף החודש, כאשר ארה"ב נמנעה מהטלת וטו על החלטת מועצת הביטחון 2728. ההחלטה קוראת להפסקת אש מיידית בעזה ולשחרור מיידי וללא תנאים של החטופים. זוהי ההחלטה החמישית אשר הוגשה למועצת הביטחון של האו"ם, והיחידה עד כה שאחת החברות הקבועות במועצה לא הטילה עליה וטו. בתגובה לכך, ביטל נתניהו את ביקורם הצפוי של שניים מעוזריו הקרובים ביותר בוושינגטון, במשלחת שיועדה לדיונים על רפיח. נתניהו האשים את האו"ם בחבלה במשא ומתן באמצעות חיזוק של תקוות חמאס להפסקת אש קבועה. אף שנסיעת המשלחת נקבעה מחדש זמן קצר לאחר מכן, המהלך הצביע על רף חדש של מתיחות פומבית וגלויה ביותר בין בנות הברית.

קולט אביטל, לשעבר חברת כנסת וקונסולית ישראל בניו יורק, טוענת כי "מה שממשלת ישראל עושה עכשיו
אינו ויכוח פשוט עם הנשיא ביידן. היא מסכנת את ביטחונה הבסיסי של ישראל. ליחסים בין ישראל לבין ארה"ב, כיחסים בין מעצמה לבין מדינה קטנה, אין כל תקדים היסטורי. טבעם של היחסים עולה על כל סוג של סיוע, מדיני או כספי לישראל." לטענת אביטל, צעדיה האחרונים של ממשלת נתניהו מנחיתים מהלומה קשה על מערכת היחסים הזאת, ומכאן גם על ביטחונה הבסיסי של ישראל.

ההתפתחויות החודש מצביעות על הסכמה רחבה והולכת וגוברת בין מדינות, גופים בין-לאומיים ופלגים פוליטיים שונים בדבר הצורך בהפסקת אש ובצעדים קונקרטיים לעבר פתרון שתי המדינות. גורמים וכלי תקשורת מקומיים נוטים בשנים האחרונות לתייג עמדות אירופיות כביקורתיות יותר כלפי ישראל וכאוהדות יותר את ענייניהם של הפלסטינים, בעוד התפיסה בנוגע לארה"ב הייתה לרוב הפוכה. בחודשים האחרונים אנו עדים ליישור קו משמעותי בין אירופה לבין ארה"ב בעמדות ובמדיניות, המתבטא בסנקציות נגד מתנחלים אלימים, בקריאות ובמאמצים להחזרת החטופים, בביקורת גוברת על האופן שבו ממשלת ישראל מנהלת את הלחימה ובתמיכה בהפוגה הומניטרית מיידית.

קולט אביטל מציינת כי הקרע המהותי בין ממשלת ישראל לבין הממשל האמריקני הינו קרע שנוגע לעתיד:
"נקודת המחלוקת, החלק החשוב ביותר במה שארה"ב שואלת, היא משהו שהיינו צריכים לענות עליו מזמן -מהי האסטרטגיה? מהי התוכנית ל'יום שאחרי'? אנחנו כבר לא יכולים להרשות לעצמנו לחכות." בה בעת, אביטל מצביעה על מגבלות המעורבות והלחץ הבין-לאומיים: "יהיה זה לא מועיל אם גורם חיצוני ינסה לכפות עלינו
הסכם מדיני. למרות זאת, גורמים בממשל האמריקני ובמפלגה הדמוקרטית מפעילים לחץ כבד על נשיא ארה"ב. אנשים אינם מתחילים אפילו להבין מהו הסיוע המדהים שאנו מקבלים בנסיבות אלה מהנשיא ביידן,
אשר ממשיך להבדיל בין ממשלת ישראל לבין העם שאותו הוא אוהב".

בתוך כך, מתקיימים דיונים בין ארה"ב לבין מדינות ערב, שתכליתם גיבוש תוכנית קונקרטית ל"יום שאחרי" בעזה. לדברי העיתונאי הפלסטיני מוחמד דראגמה, "שש מדינות ערביות, בראשות ערב הסעודית, יצרו יוזמת שלום חדשה המבוססת על יצירת דרך למדינה פלסטינית. התוכנית הוצגה כבר לממשל האמריקני ומהווה הזדמנות היסטורית להסכם שלום בר-קיימא. בתוכנית מדובר במדינה פלסטינית מפורזת אשר תוקם בהדרגה, במשך שלוש שנים, החל ביישומם המלא של עקרונות הסכם אוסלו. בהתחשב בעמדתה של ממשלת ישראל, הציפיות אינן גבוהות, אך הדבר עשוי לסלול את הדרך לשינויים מבטיחים נוספים בעתיד."

ערכו של הפרמטר "החלטות ונורמות בין-לאומיות" עולה מ-8.0 ל-9.0 החודש.

הרחוב הפלסטיני והרחוב הישראלי

תחילת רמדאן החודש צוינה באיפוק רב בגדה המערבית ובמזרח ירושלים, מתוך תחושת סולידריות לאומית
עם מצבם הקשה של הפלסטינים בעזה. עם זאת, החודש הקדוש למוסלמים, המלווה לעיתים קרובות בעלייה במתיחות ובאלימות המתמקדות בגישה לאל-אקצא, לא הביא להתלקחות, שממנה חששו כמה מומחים
(וכמה קיצונים ייחלו לה). חרף תקריות אלימות רבות בגדה המערבית, דחייתו של נתניהו את צעדיו המחמירים של השר בן גביר להגבלת גישתם של מתפללים מוסלמים לאל-אקצא והמשך היציבות בערים המעורבות בישראל אכזבו את מנהיגי חמאס, שקראו להתגייסות פלסטינית סביב סוגיית ירושלים, שהינה סוגיה נפיצה לרוב.

ד"ר ח'ליל שקאקי פרסם החודש סקר דעת קהל פלסטיני מעודכן, המצביע על עלייה מובהקת בשיעור התמיכה של הפלסטינים בפתרון שתי המדינות, העומד כעת על 45 אחוזים; בשעה ששיעור התמיכה בגדה המערבית עלה רק במעט, מ-33% אחוזים בדצמבר 2023 ל-34% החודש, עלה שיעור התמיכה ברצועת עזה מ-35% ל-62%.

נידאל פוקהא מייחס את תוצאות הסקר לשינוי בהלך החשיבה בשל תלאות המלחמה: "האנשים [בעזה] מבינים
כי בסופו של יום, אין דרך להתקדם פרט לשלום ולהיפרדות, וכי הדרך הטובה ביותר להשיג זאת היא שתי מדינות לשני עמים." פוקהא מסביר כי שינוי דומה לא חל עדיין בגדה המערבית, היות ש"האופן שבו הפלסטינים בגדה המערבית מעריכים את פתרון שתי המדינות קשור תמיד במציאות בשטח, ובראשה במפעל ההתנחלויות הישראלי." הרעה בתנאי החיים, אלימות גוברת מצד מתנחלים והמשך ההתפתחויות המביאות להרחבת ההתנחלויות – כל אלה הופכים את הפלסטינים החיים בין ההתנחלויות לספקנים ומגבירים את נטייתם להתנגד לפתרון של שתי מדינות.

פוקהא אף מציין כי סקרו של שקאקי מראה שיעורי תמיכה יציבים (וקטנים יחסית) בכל שאר הפתרונות לסיום הסכסוך. "לא נרשמה כל עלייה בשיעור התמיכה בפתרון המדינה האחת ובפתרון הקונפדרציה. פתרון שתי המדינות נותר הברירה היחידה."

ברחוב הישראלי גדלו מספר המפגינים, הזעם על הממשלה והקריאות בציבור לעסקה להצלת החטופים
שתושג במשא ומתן. אחת הטענות העיקריות היא שלחץ צבאי, כחלופה בלעדית, נחל כישלון ברור בהשבת החטופים לביתם.

ערכו של הפרמטר "דעת הקהל הפלסטינית" עולה החודש מ-3.0 ל-4.0.

מדד שתי המדינות מובא לכם על ידי יוזמת ז'נבה, ארגון ישראלי ופלסטיני הפועל לקידום הסכם קבע בין ישראל לפלסטינים, על בסיס פתרון שתי המדינות