היום שאחרי כבר כאן

על פרשת דרכים: הפסקת אש או הסלמה?

בחודש האחרון נרשמו התפתחויות משמעותיות בכל הזירות, במקביל לעיסוק הנמשך והגובר של הקהילה הבין-לאומית, תוך התמקדות בסוגיה ההומניטרית בעזה ובאופק המדיני שיאפשר את שיקום עזה, את קידום הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב ובראשן סעודיה, ואת יצירת האלטרנטיבה להמשך שפיכות הדמים. בין היתר פורסמו החודש העקרונות המנחים של ראש הממשלה נתניהו ל"יום שאחרי", נרשמו שינויים בצמרת הרשות הפלסטינית, וחלה החמרה קשה במצבם של שני מיליוני תושבי עזה. בימים אלה, לקראת תחילת חודש הרמדאן, מגיעים הצדדים לצומת הבחירה בין הסכם של שחרור חטופים והפסקת אש לבין העצמת הלחימה כולל ברפיח במקביל להידרדרות בגבול ישראל לבנון.

מדד שתי המדינות החודש יבחן את:

• מרכיביה וחלקיה הלוקים בחסר בהצעת נתניהו ל"יום שאחרי" בעזה.

• מהלכים קונקרטיים של גורמים בינלאומיים ללחוץ ולתמרץ את הצדדים אל עבר פתרון שתי המדינות.

• התפתחויות בזירה הפלסטינית.

• האתגרים והבחירות שיביא עמו חודש מרץ, עם פוטנציאל להסלמה משמעותית או להפחתת האלימות.

כתוצאה מהשינויים המפורטים מטה, מדד שתי המדינות ירד בחודש פברואר ב-0.6%, מ-5.18 ל-5.15.

כדי ללמוד עוד על מדד שתי המדינות של יוזמת ז'נבה ולבחינת השינויים בכלל הפרמטרים, בקרו באתר המדד.

ה"דוקטרינה" של נתניהו:

ראש הממשלה נתניהו הציג החודש בפני הקבינט הביטחוני את עמדותיו בנוגע ל"יום שאחרי" המלחמה (המסמך עצמו מכונה "יום שאחרי חמאס"). זו הפעם הראשונה מאז החלה המלחמה שנתניהו מפרסם הצעה לניהול כלשהו של רצועת עזה בעקבות המלחמה, שכן, היעדר חזון מנוסח גרר ביקורת נרחבת, הן בקהילה הבין-לאומית והן בישראל.

הנקודות המרכזיות במסמך העקרונות נוגעות לשלטון העתידי של עזה ב"תקופת הביניים": ההצעה קובעת שישראל תשמור על שליטה בטחונית בכל השטחים ממערב לירדן (עזה והגדה המערבית), ותהיה אחראית לפירוז הרצועה. הסדרים אלו מחייבים נוכחות צבאית רציפה של צה"ל ברצועת עזה ללא הגבלת זמן. מבחינת המשילות, נתניהו מציע כי "גורמים מקומיים בעלי ניסיון ניהולי" שאינם מזוהים עם ״מדינות או גופים שתומכים בטרור ולא יקבלו מהם שכר" יהיו אחראים על הניהול האזרחי והסדר הציבורי ברצועת עזה (ברמיזה לאופן שבו הגדיר בעבר, הרשות הפלסטינית לא תהיה מעורבת במנהל האזרחי בעזה).

הפרופסור העזתי למדע המדינה מחיימר אבו סדה טוען כי התוכנית של נתניהו היא המשך והרחבה של מדיניות שנכשלה בעבר: "אי אפשר לחזור על התוכניות הקודמות ולצפות לתוצאות שונות. התוכניות האלה פירושן המשך הכיבוש והמצור". הוא מוסיף שהמדיניות המתוארת במסמך של נתניהו תיענה כמעט בוודאות על ידי פלסטינים בהמשך האלימות ואף בהסלמה.

בולטים במיוחד החלקים החסרים במסמך של נתניהו: באופן לא מפתיע בהתחשב בהצהרותיו ועמדותיו בעבר, שתי הנקודות היחידות שהועלו תחת התוכנית ״לטווח הארוך״ הן הצהרות התנגדות בלבד: דחיית תכתיבים בינלאומיים בעניין הסדר קבע עם הפלסטינים, והתנגדות להכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית על ידי גורמים שלישיים. נתניהו לא מציע תוכנית קונסטרוקטיבית ארוכת טווח ״ליום שאחרי״ המלחמה ואינו מציע פתרון לסכסוך. מלשכת הנשיא הפלסטיני נמסר שהתוכנית נועדת להיכשל ושהיא מהווה ניסיון לשנות את המציאות הגיאוגרפית והדמוגרפית ברצועת עזה.

ד"ר שאול אריאלי, מומחה לסכסוך וחבר ועדת ההיגוי של יוזמת ז'נבה, מציין כי ״הנקודה החשובה ביותר היא שאנשים חשבו שלנתניהו אין תוכנית, אולם, לאחר פרסום המסמך הזה, התברר שלנתניהו דווקא יש מטרה ברורה למלחמה – לשמור על מדיניות הבידול בין עזה לגדה המערבית. הוא לא למד כלום מהשבעה באוקטובר. הוא רוצה לחזור לאותה אסטרטגיה בדיוק".

למעשה נתניהו לא העלה את תוכניתו לבחינה ולהצבעה בקבינט, וטען כי בכוונתו להשתמש בה בדיוני הקבינט הכלליים (וכמובן הוא ישתמש בה נגד ההאשמות שמופנות כלפיו, לפיהן העובדה שאין תוכנית ״ליום שאחרי״ מעידה על חוסר אחריות מצידו). המסמך של נתניהו פורסם בסמוך להצבעה בקבינט נגד מהלכים חד-צדדיים להכרה במדינה פלסטינית, עמדה שאושרה מחדש בסעיף "לטווח ארוך" של המסמך. העמדה אומצה גם ברובה המכריע של הכנסת.

לדברי ד"ר אריאלי: "התוכנית שנתניהו הציג ל״יום שאחרי״ היא למעשה תוכנית ליום שלפני הבחירות. זהו אוסף של סיסמאות בחירות שאפשר למכור למצביעי הקואליציה – השמדת חמאס, לא למדינה פלסטינית, פירוק אונר"א, רצועת ביטחון בעזה וכו'".

עם ההכרזה על כוונותיו של שר הביטחון גלנט לתת לחברי הקבינט הביטחוני את המילה האחרונה בנוגע לחוק הגיוס, "היום שלפני הבחירות" עשוי להיות קרוב מהצפוי. בניגוד לסבבי הבחירות הקודמים, הבחירות הקרובות בוודאי יתמקדו בסכסוך הישראלי-פלסטיני, עם ויכוחים לגבי אילו ״קונספציות״ הובילו לכשלים הביטחוניים של השבעה באוקטובר, ובאיזה דרך יש ללכת בהקשר הפלסטיני.

העמדות וההצהרות של נתניהו ביחס לפתרון שתי המדינות מורידות את פרמטר ראש הממשלה/ההנהגה מ3.0 ל2.0 מתוך 10.

הזירה הבין-לאומית

במהלך חודש פברואר דווח בתקשורת על מתחים אישיים בין נשיא ארה"ב ביידן לבין ראש הממשלה נתניהו, מתח שהוחרף על רקע נסיעתו של גנץ לוושינגטון. עם הדלפות וכמה הצהרות פומביות נוקבות המצביעות על התסכול האמריקאי הגובר מממשלת ישראל. יחד עם זאת, ארה"ב ממשיכה לתמוך בישראל – היא הצביעה בעד ביטול ההחלטה של מועצת הביטחון של האו"ם, לפיה על ישראל להפסיק זמנית את הלחימה בשביל לאפשר סיוע הומניטרי, תוך התעלמות מצרכי הביטחון של ישראל; היא מנעה את ההצהרה האחרונה של מועצת הביטחון של האו"ם המאשימה את ישראל בפתיחה באש על תושבי עזה שמיהרו אל משלוח הסיוע. במקביל, מדינות מרכזיות באירופה הופכות ביקורתיות יותר ויותר כלפי המלחמה שישראל מנהלת: אירלנד וספרד דרשו מהאיחוד האירופי לערוך בדיקה על עסקאות הסחר של ישראל נוכח המצב ברצועת עזה, והנציג העליון לענייני חוץ ומדיניות ביטחון של האיחוד האירופי, ז'וזפ בורל, קרא לתוכניות האחרונות להרחבת ההתנחלויות "הפרה חמורה של החוק הבינלאומי". בנוסף, 26 מתוך 27 מדינות האיחוד האירופי הצביעו נגד הלחימה המתוכננת של ישראל ברפיח, אך ההצהרה נחסמה פעמיים על ידי הונגריה. דיוני בית הדין הבין-לאומי לצדק בנושא החוקיות של המשך הנוכחות הישראלית בגדה המערבית הם סימן נוסף ללחץ גובר.

בניסיון למגר את האלימות הגואה של מתנחלים בגדה המערבית, מדינות רבות החלו החודש להוציא לפועל תוכניות מן העבר שתכליתן הטלת סנקציות ואיסור כניסה על מתנחלים אלימים. ארצות הברית ובריטניה הפעילו סנקציות כנגד ארבעה מתנחלים (כשרק שם אחד חופף ברשימה), בעוד שצרפת פרסמה איסור כניסה לכ-28 מתנחלים. ניו זילנד היא האחרונה שהטילה איסור כניסה על מתנחלים קיצוניים, ובו בזמן הכריזה על חמאס כארגון טרור. המגמה הזו זכתה להתייחסות רבה בתקשורת הישראלית, וקיבלה ביקורת מצד פוליטיקאים מהימין הקיצוני ופולו-אפ מצד מוסדות פיננסיים ישראלים.

בנוסף להצהרות ולצעדים הקריטיים המכוונים לישראל, ישנן מדינות אשר שוקלות פעולות חד-צדדיות להקמת מדינה פלסטינית, למרות העדרה הנוכחי של ממשלה ישראלית שמוכנה לשתף פעולה. לפי הדיווחים, בריטניה, ארה"ב, צרפת ואיטליה שוקלות להכיר במדינה פלסטינית, למרות שבעבר הן התנגדו לנקיטת צעדים חד-צדדיים.

ד"ר מאיה שיאון-צדקיהו, מנהלת התכנית ליחסי ישראל-אירופה במכון מיתויים מציינת כי הסבירות להכרה חד-צדדית תלויה במידה מסוימת בישראל:

"כל עוד ממשלת ישראל לא מפרסמת תוכנית ל״יום שאחרי״ שמתיישבת עם החזון של העולם, במיוחד ארה"ב, אירופה ומדינות ערב המתונות, הסבירות להכרה חד-צדדית עולה."

ד"ר שיאון מציינת כי ההכרה הרשמית על ידי צד שלישי לא תביא כשלעצמה להקמת מדינה פלסטינית: "יש לזה השלכות במונחים של יחסים דיפלומטיים, מוסדות בינלאומיים והיבטים משפטיים, אבל זה מעשה סמלי בעיקרו. הכרה לא יוצרת גבולות". יחד עם זאת, צעדים סמליים – למשל, העברת שגרירות – כבר הוכחו כבעלי משמעות אדירה עבור מנהיגים מקומיים, ויש להם פוטנציאל לעצב מגמות ומדיניות בפני עצמם.

האיחוד האירופי ממשיך לעבוד על "חבילה תומכת שלום" שתציע לצדדים תמריצים להגעה אל הסכם מדיני. השקת "חבילה תומכת שלום" יצאה לדרך זמן קצר לפני תחילת המלחמה, מה שהשפיע על הנראות והבולטות של היוזמה, אך נמשכים דיונים כיצד נכון לקדם את המאמצים הללו בצורה הטובה ביותר.

פרמטר השחקן הבין-לאומי עולה מ-8.33, ל-8.79 מתוך 10. פרמטר מוסדות החוק עולה מ-7 ל-8

הזירה הפלסטינית

בעוד שלביקורת על ישראל ולעניין הבינלאומי אין כרגע השפעה ברורה וממשית על הממשלה, הממשל האמריקאי הצליח ללחוץ על הרשות הפלסטינית לקדם רפורמות פנימיות. בסוף פברואר הגיש ראש ממשלת הרשות הפלסטינית, מוחמד אשתייה, את התפטרותו. זאת בעקבות ההכרזה על שורה של רפורמות מנהליות בתוך הרשות, כולל מינוי מושלים אזוריים וצעדים כלכליים. אלו נתפסים כצעדים לקראת כינון "רשות פלסטינית מחודשת", שארה"ב מציגה כמרכיב קריטי בדרך לפתרון שתי המדינות.

קיימת ספקנות רחבה הן בקרב הפלסטינים והן בקרב הישראלים שהרפורמות והשינויים הללו יאפשרו לרשות הפלסטינית לשלוט על עזה בטווח הקצר. האנליסט הפלסטיני מוחמד דראגמה טוען שממשל טכנוקרטי הוא הצעד הבא לכינון ממשל עצמי מקומי ברצועה:

"זוהי דרך הכרחית לכלל הפלסטינים, ביניהם גם היריבים פת״ח וחמאס. אין לחמאס דרך לנהל את עזה יותר, ואין לרשות הפלסטינית דרך לחזור לעזה בתמיכה של חמאס, ולכן הם צריכים להסכים על הקמת ממשלה חדשה".

בכיר חמאס, מוסא אבו מרזוק, הצביע במפורש על נכונותם לקבל ממשלה טכנוקרטית בעזה לאחר המלחמה. בדצמבר צוטט אבו מרזוק על ידי ״אל מוניטור״ באומרו כי חמאס יהיה מוכן להצטרף אל שורות אש"ף ולכבד את כל ההסכמים הקודמים – ביניהם גם ההכרה הרשמית של אש"ף בישראל. זמן קצר לאחר מכן הוא חזר בו מהודעתו בניסוח מעורפל במקצת. אנליסטים פלסטינים רבים רואים בשילוב חמאס בשורות אש"ף את הדרך היחידה קדימה לקראת משא ומתן יעיל עם ישראל ובעל תמיכה ציבורית.

ביום האחרון של פברואר ניכר במיוחד המחיר האנושי המטלטל של המלחמה בעזה, עם הדיווח החדשותי על עשרות (על פי נתוני משרד הבריאות העזתי, למעלה ממאה) פלסטינים שנהרגו כשמיהרו לעבר שיירת סיוע. למרות שהצדדים מציגים נרטיבים שונים, כאשר צה"ל מייחס את מרבית ההרוגים לדריסה, ומשרד הבריאות בראשות חמאס טוען שהם נהרגו ישירות מירי צה"ל, האירוע הוא דוגמה ברורה וכואבת לייאוש הגובר ולכאוס שמאפיין את מצבם של הפלסטינים בצפון הרצועה.

העיתונאי נדב אייל כתב ב-X (לשעבר טוויטר) כי גורמי מקצוע בצה״ל הזהירו שוב ושוב את הממשלה כי שיירות סיוע לעזה חייבות להיות מלוות בליווי חמוש שאינו מורכב מכוחות צה"ל, ואף הציעו מגוון אפשרויות אחרות (כגון מתן אפשרות לאנשי הרשות להיכנס לעזה או תפעול איים הומניטריים) שיכלו למנוע את האירועים המזעזעים הללו. הממשלה תחת נתניהו, הוא מדווח, סירבה לא פעם.

הפרמטר של ממשל בעזה צונח מ-3 ל-2. רפורמה פנימית עתידית תוכל להוביל לעלייה ביושרה של פרמטר ממשל פלסטיני, אשר ניצב כרגע על 2.

המלחמה בצומת דרכים - שינויים פוטנציאליים

חודש מרץ עשוי להביא עמו תמורות דרמטיות במלחמה, כמו גם בסכסוך הישראלי-פלסטיני בכלל: שאלות בנוגע לעסקת חטופים, כניסה ללחימה ברפיח, צעדים שיינקטו באל אקצא/הר הבית במהלך הרמדאן, והסיכוי ההולך וגדל לקיום בחירות בישראל הם כולם בעלי השלכות משמעותיות על השאלה אם הישראלים והפלסטינים ילכו בדרך הדיפלומטיה או בדרך של הסלמה.

משא ומתן לעסקת חטופים המבוסס על הפסקת אש זמנית נמשך, עם אותות מעורבים של גורמים שונים לגבי ציר הזמן והסבירות של הגעה להסכם. עאדל זאנון, סופר פלסטיני היושב כיום ברפיח, אומר כי "חמאס ריכך את עמדותיו במו״מ לעסקת חטופים/אסירים, וסלל את הדרך לשלב הראשון של הפוגה בת 42 ימים, שעשויה להתארך ולהביא להפסקת אש.״

זנון מוסיף כי זה כשלעצמו לא ימנע את המשך הפעילות של צה״ל בעזה: "התוכנית הישראלית לפלוש לרפיח עדיין צפויה להתרחש, עם אבדות קשות וסבל של העם העזתי, אשר דחוס לתוך העיר הקטנה". ללחימה ברפיח תהיה השפעה הומניטארית קטסטרופלית על אוכלוסיית עזה, ותגביר עוד יותר את המתיחות ביחסים של ישראל עם בעלות ברית מרכזיות כמו מצרים.

בצד הישראלי, העובדה שהממשלה אינה מתעדפת את החזרת החטופים עוררה כעס וגררה הצהרות פוליטיות נחרצות יותר בהפגנות הסולידריות עם משפחות החטופים, בהן נוכחים אלפי ישראלים מדי שבוע. לצד הקריאה לשחרור החטופים וקידום עסקה, ההפגנות מתמקדות יותר ויותר בקריאה לבחירות, תוך אימוץ דרכי מחאה אגרסיביות יותר (כמו חסימות כבישים) ותגובות משטרתיות אלימות.

ד"ר אריאלי מציין שינוי נוסף בתנועת המחאה:

"אתה שומע יותר קריאות לתהליך מדיני מכמה וכמה קולות בתנועת המחאה. כל העולם מדבר על פתרון מדיני. הציבור הישראלי לא יכול להתעלם מזה ולהתמקד בדברים אחרים, כמו הרפורמה המשפטית. זה יתפוס יותר ויותר מקום ככל שיעבור הזמן".

למרות שההתמקדות נותרה בעזה ובחיזבאללה בצפון, ההתפתחויות בגדה המערבית עשויות להשפיע על המתרחש באופן משמעותי בחודש הקרוב. דראגמה מזהיר:

"ההגבלות שהטילה ממשלת ישראל על תפילה במסגד אל-אקצא ברמדאן, בנוסף להגבלות הכלכליות במונחים של ניכוי ההכנסות ממסים ומניעת כניסת עובדים פלסטינים מהגדה לישראל, הן מתכון לפיצוץ בגדה המערבית".

לכל האמור לעיל תהיה השפעה גם על החזית הצפונית של המלחמה בין ישראל לחיזבאללה. בעוד שההסלמה נמצאת על הפרק, ההתפתחויות במשא ומתן, ברפיח ובירושלים קשורות באופן ישיר לאפשרות שהמלחמה העקובה מדם ממילא תתלקח לתוך עימות אזורי.

הפרמטר של יציבות כלכלית בגדה המערבית צונח מ-4.0 ל-3.0

מדד שתי המדינות מובא לכם על ידי יוזמת ז'נבה, ארגון ישראלי ופלסטיני הפועל לקידום הסכם קבע בין ישראל לפלסטינים, על בסיס פתרון שתי המדינות