למה המדד עולה לאחר אוקטובר השחור
חברות וחברים יקרים,

טרגדיית ה-7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיה משנות את המציאות כפי שהכרנו אותה, במזרח התיכון בכלל ובסכסוך הישראלי-פלסטיני בפרט. הטבח המזעזע שביצע החמאס בילדים, גברים, נשים ותינוקות ביישובי הדרום וחטיפתם של מאות, ניפץ קונספציות ותפיסות שהיום, פחות מחודש אחרי, כבר מרגישות כחלק מהיסטוריה רחוקה. בישראל עולות שאלות קשות, מזוויות שונות, על המחדלים שהובילו למצב הנוכחי ובצד השני, כמויות ההרס וההרוגים בעזה, רובם לא מחבלי חמאס, ישפיעו על התודעה הפלסטינית לטווחים הקצר והארוך.    

אין ספק כי חשבון נפש, חשיבה מחדש ובחינת קונספציות מייצרים הזדמנויות. מדד שתי המדינות עולה החודש, לא בגלל שגבר הפיוס בין העמים או בגלל שהתקבלו החלטות מנהיגותיות שמקרבות אותנו לשלום. המדד מבשר שעוצמת האירועים, לצד הכאב העצום הכרוך בהם, מייצרים בהכרח הזדמנות לחשב מסלול מחדש, בידיעה שהמסלול בו הלכנו עד עכשיו מוביל לאסון. בשורות מטה ניתן לקרא עובדות והערכות מומחים על הפוטנציאל החדש לקדם את פתרון שתי המדינות לאחר אירועי אוקטובר האיום. אנחנו כאן כדי לעזור בזיהוי, בייצור ובניצול ההזדמנויות.


 

 

מדד שתי המדינות החודש מחולק לארבע הזדמנויות שיש לממשן כדי לקרב פתרון מדיני:

  1. מחליפים דיסקט: מניהול הסכסוך, לפתרון הסכסוך

  2. מחזקים שחקנים פרגמטיים, מונעים הידרדרות בזירות נוספות

  3. רותמים את העניין המחודש של הקהילה הבינלאומית בסוגייה הישראלית-פלסטינית

  4. מחדשים את הסנטימנט הציבורי הישראלי והפלסטיני לשלום


    מדד שתי המדינות עלה בחודש אוקטובר ב-4.3%, מ-4.99 ל-5.21.

 

 

כדי ללמוד עוד על מדד שתי המדינות של יוזמת ז'נבה, בקרו באתר המדד.

 

 

מחליפים דיסקט: מניהול הסכסוך לפתרון הסכסוך

גישת ניהול/צמצום הסכסוך הישראלית לא רק נכשלה ביצירת יציבות, אלא אף החריפה את המצב. הדוקטרינה הזו, המבוססת על רעיונות כמו "שלום כלכלי", "הפרד ומשול" בין עזה והגדה והכלת "טפטופי" אלימות, קרסה ב-7 באוקטובר. 

תפיסת ניהול הסכסוך כללה גם את ההנחה השגויה שצעדים אזרחיים וכלכליים אד-הוק יוכלו להחליף מענה לצרכים הלאומיים של העם הפלסטיני. במשך למעלה מעשור, ישראל בחרה לקנות שקט לפרקים מהחמאס ברצועת עזה באמצעות הכנסת כסף קטארי, היתרי עבודה לפועלים בישראל ומחוות הומניטריות. החמאס היא תנועה רבת מימדים ואחד מהם הוא ארגון טרור. ההסכמה, אם לא התמיכה, בשלטון החמאס בעזה נועדה לקנות זמן ועלתה בדם.

נועה שוסטרמן-דביר, ראש תוכנית מחקר הפלסטינים והאזור בארגון MIND Israel, מדגישה את הכשלים שבתפיסה הזו: "לאורך שני העשורים האחרונים לישראל לא הייתה מדיניות עקבית בנושא הפלסטיני, והיא נכשלה בהתייחסותה לחיבור ולקשר בין הזירות. ההפרדה הישראלית בין עזה והגדה היא מלאכותית לגמרי ונועדה לייצר הפרד ומשול, שהוכח כלא אפקטיבי. חמאס מונע מהאינטרסים שלו בגדה המערבית."

הכישלון הישראלי בהקשר זה נעוץ בעיקרו במדיניות ארוכת שנים להחלשת הרשות הפלסטינית, הלא מושלמת אמנם, אך הפרגמטית, שמסייעת בכל העת להילחם בטרור, פועלת רק בזירה המדינית ובאופן עקבי תומכת בפתרון שתי המדינות. הדיבורים הגוברים בעד חזרת שלטון הרשות לעזה הן סימן ראשון להתפכחות, אך כמובן אין בהם די. 

הפרמטר "המשילות בעזה" במדד שתי המדינות צנח מ-4 ל-0. הפרמטר "התנאים ההומניטריים והכלכליים בעזה" צנח מ-4 ל-1. 

 

 

 


מחזקים שחקנים פרגמטיים, מונעים הידרדרות בזירות נוספות

אירועי ה-7 באוקטובר הדגישו את הפער העמוק בין הכוחות הקיצוניים המעוניינים בהסלמה מתמשכת בכל הזירות, לבין הקולות היותר מתונים אותם ראוי לחזק. מאז פתיחת המלחמה, הרשות הפלסטינית הרחיקה עצמה באופן פעיל מתיוג חמאס כדאעש, אשר מובילה ישראל, אך הצהירה כי מעשי חמאס "אינם מייצגים את הפלסטינים". למרות המצב השביר, בו עומדת הרשות בין הצורך להראות סולידריות עם ההתנגדות הפלסטינית לבין התנערות ממעשי טרור אכזריים, הרש"פ נשארה מחויבת לשקט ביטחוני, המשיכה, בתיאום עם ישראל, לפעול על מנת לסכל טרור בגדה המערבית ונותרה דבקה בפתרון שתי המדינות. 

הסיכון שבהרחבת הסכסוך האלים נמצא כעת במצב קריטי. המלחמה "עודדה" אלימות מתנחלים כלפי פלסטינים ברחבי הגדה המערבית, שהיקפה גדל משמעותית בחודש האחרון. נשיא ארה"ב, ביידן, אף כינה את אלימות המתנחלים "שפיכת דלק על שריפה" והממשל האמריקני הביע דאגתו מהעלייה באלימות כנגד פלסטינים בגדה. במקביל, קבוצות חמושות פלסטיניות מוציאות לפועל פיגועים כנגד חיילים ואנשי ביטחון ישראלים. למעלה מ-120 פלסטינים, חלקם בלתי מעורבים, נהרגו בשבועות האחרונים בפעולות צה"ל בשטחי A ובאירועי אלימות מתנחלים שתועדו ב-62 מיקומים שונים ברחבי הגדה המערבית. כל זאת בעוד מצבה הכלכלי של הרשות הפלסטינית ממשיך להחמיר לידי קריסה. שר האוצר סמוטריץ' פועל להקפיא את העברת כספי המיסים לרשות הפלסטינית, אותם ישראל גובה בעבורם, כאשר ממשל ביידן וחברים אחרים בממשלת ישראל ידאגו בסופו של דבר להעברת הכספים. הדינמיקה השברירית בהר הבית, בעיקר בהתחשב הניסיון של חמאס להציג את המערכה בשם "גשם אל אקצא", מאיימת גם היא להצית חבית נפץ נוספת. באופן כולל, המרכיבים הללו מעלים את הסיכוי להרחבת ההסלמה מעבר לרצועת עזה, ומחייבים טיפול מיידי וזהיר. כל זאת, מבלי לציין את החזית הצפונית. 

"בלי התקדמות בשביל המדיני, הכוחות הקיצוניים רק יצברו מומנטום. אם יהיה תהליך שלום שנתמך על ידי המתונים בחברה הפלסטינית, בחמאס ודאי יפעלו כנגדו, אבל ההשפעה של החמאס תתגמד ללא הגיבוי של רוב הפלסטינים. החמאס צומחת מהייאוש הפלסטיני, ממדיניות ישראל בגדה המערבית וברצועת עזה ומהיעדרו של אופק מדיני. אם תרצו לדחוק את הקיצונים לשוליים, תחזקו בכך את המתונים. אם תרצו לחזק את המתונים בצד הפלסטיני, אז גם רפורמה מבנית ברשות הפלסטינית נדרשת לשם כך", אומר איבראהים דלאלשה, מנהל מכון הורייזון למחקרי מדיניות ברמאללה. 

בעוד החלו במדינות האזור ובעולם להתייחס לתרחישי "היום שאחרי" בעזה, אלו תלויים במשך זמן הלחימה, בעומקה ובהשלכותיה. סיום שלטון החמאס, או לפחות החלשתו המשמעותית, יכולים לפרק מכשול משמעותי בדרך לפתרון שתי המדינות, ככל וייושם תכנון ארוך-טווח קפדני לחיבור הרצועה והגדה בשלטון פלסטיני אחד, שואף שלום. 

חזרתה של הרשות הפלסטינית לרצועת עזה, שלא תתאפשר בתנאים הנוכחיים, נתפשת על ידי השחקנים הפרגמטיים ביותר בזירה המקומית והבינלאומית כדרך האפקטיבית ביותר להגיע לפתרון ארוך-טווח למשילות ברצועה. המטרה הזו, ליצירת כתובת אחת בגדה ובעזה, היא מרכיב משמעותי בדרך לישות מדינית פלסטינית אחידה עם אחיזה טריטוריאלית ופוליטית רחבה יותר מאשר כיום. עם זאת, מהלך שכזה יוכל לקרות רק בכפוף להסכמי ביניים המבוססים על מעורבות  אזורית ו/או בינלאומית. 

ישנם מספר מכשולים משמעותיים בדרך למטרה הזו. חלקם ממוקדים באתגרים המבניים והמקומיים של הרשות הפלסטינית סביב משילות והצורך ברפורמה מבנית, וכן בצורך בסופו של דבר בקיום בחירות, וחלקם קשורים בלגיטימציה המדרדרת של הרש"פ בשל מחדליה שלה והיעדר אופק מדיני. חשובה מכך העובדה כי חזרתה של הרשות הפלסטינית לשלוט ברצועת עזה תהיה אפשרית "רק כחלק מחזון שלום רחב... המבוסס על פתרון שתי המדינות", כך לפי רה"מ הפלסטיני, אשתייה. הרשות הפלסטינית לא תסכים להיתפס כמי ש"הוצנחה" מחדש לשלוט בעזה על גבי צריחי הטנקים הישראליים, וזהו האינטרס הישראלי, הפלסטיני והבינלאומי לפעול בהתאם לכך בצעדים שיחזקו את הרשות הפלסטינית, מקומית ומדינית, כדי שתהפוך בהמשך לישות מדינית בעלת משילות אפקטיבית ופופולארית, בגדה ובעזה.

החודש, נרשמה עלייה במספר פרמטרים "הפוכים" במדד שתי המדינות. ביניהם, "הסיכוי למלחמה בעזה", שקפץ מסיבות מובנות מ-2 ל-9, "מתקפות פלסטיניות על ישראל מעזה" מ-5 ל-10, "פעולות צבאיות ישראליות בעזה" מ-5 ל-9, ופרמטר אלימות מתנחלים שעלה גם כן מ-8.5 ל-9. 

הבהרה: הרציונל מאחורי העלאת הפרמטרים הקשורים באלימות, ובשל כך עלייה במדד המייצגת היתכנות גבוהה יותר לפתרון שתי המדינות, מבוסס על ניסיון העבר והוכחות כי אלימות, למרבה הצער, שמה את הסכסוך במרכז סדר היום, ומדגישה את המחיר של היעדר פתרון. ברור שיוזמת ז'נבה, על שתי זרועותיה, מתנגדת בחריפות ומגנה בתוקף כל פגיעה אלימה באזרחים שנועדה להשיג מטרות פוליטיות. 

 

 

 

רותמים את העניין המחודש של הקהילה הבינלאומית בסוגייה הישראלית-פלסטינית

לאורך העשור האחרון ואף מעבר לכך, הסכסוך הישראלי-פלסטיני הדרדר במורד סדר היום של הקהילה הבינלאומית. האשליה של מציאות יציבה, למעט התפרצויות ספוראדיות של אלימות שהיו, לרוב, "ניתנות להכלה", ייצרה תפיסה שגויה בקרב חלקים בעולם שהסכסוך "מנוהל" וכי אין צורך להתערבות אקטיבית. המאמצים המדיניים הצטמצמו, ולא רק בשל עלייתם של אתגרים בינלאומיים אחרים, אלא גם בשל תחושת הסטגנציה והמבוי הסתום שנוצר בין הצדדים. 

כעת, הסכסוך שב למרכז הבמה הבינלאומית. בעוד פתרון מדיני נראה רחוק כרגע, הימים שאחרי ה-7 באוקטובר הביעו לעלייה דרמטית בפעילות והמעורבות המדינית: עם רכבת אווירית של מנהיגים רבים המבקרים באזור; מועצת הביטחון של האו"ם התכנסה ללא פחות מחמישה דיונים וכינוס מיוחד של העצרת הכללית של האו"ם, בטווח זמן של כשלושה שבועות בלבד, כאשר ההחלטה היחידה שהתקבלה בפועל היא קריאה להפסקת אש הומניטרית, בדיון העצרת הכללית; ועידת שלום כונסה בקהיר, אליה הגיעו עשרות ממנהיגי העולם בהתראה כמעט מידית; וקולות תמיכה משמעותיים נשמעו ממספר מנהיגים בעולם, המתייחסים לחשיבות הצורך לעבוד לטובת פתרון שתי המדינות. נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, הצהיר כי אין אופציה לחזור לסטטוס-קוו שהיה תקף ב-6 באוקטובר, תוך דגש על התקדמות לעבר חזון ברור לעתיד, שהוא פתרון שתי המדינות. 

"לפני ה-7 באוקטובר, ארה"ב תפסה את הסכסוך כסטגנטי ותקוע, עם רשות פלסטינית שבירה, חוסר יציבות בעזה וממשלת ימין בישראל המסרבת לכל התקדמות מדינית. כל זאת כאשר ארה"ב צריכה להתמודד עם זירות נוספות בעולם. הגישה באותה נקודת זמן הייתה התרחקות מהמתרחש כאן", אומר אלון פנקס, לשעבר הקונסול הכללי בניו יורק. 
"עם זאת, אירועי ה-7 באוקטובר הביאו לשינוי פרדיגמה בארה"ב, לחיסול המיתוס שחיזוק חמאס והחלשת הרש"פ היא אסטרטגיה שניתן להכילה, וכן להבנה עד כמה הסטטוס-קוו הקיים אינו בר קיימא. השאלה הקריטית כעת היא האם ארה"ב ינתבו את הרגע כדי לעבור מהתבוננות פסיבית למעורבות מדינית אקטיבית."

פנקס מוסיף כי "ארה"ב חטפה אש בארה"ב ובעולם הערבי, על העמדה הלא-מאוזנת שלה התומכת בישראל, והיא תצטרך להתמודד עם זה ולקדם מעשה המבוסס על היסודות של רעיון שתי המדינות, אך זה לא יקרה עד שתהיה ממשלה ישראלית אחרת."

נכון להיום, המיקוד העיקרי של מאמצי הקהילה הבינלאומית מרוכז בניהול המשבר, ובעיקרו העברת סיוע הומניטרי הכרחי לרצועת עזה, שחרור החטופים הישראלים וריסון הפעולות הצבאיות של ישראל. במלחמה שיכולה לקחת אף מספר חודשים, האתגר יהיה לשמר את מידת ההתעניינות של העולם במתרחש ובאינטרס הבינלאומי לקדם פתרון מדיני. 

ערב ה-7 באוקטובר, המומנטום לעסקת נורמליזציה ישראלית-סעודית הלך וגבר. חמאס, אשר חלק מהמוטיבציה למתקפתה על ישראל היה ניסיון לפגוע במהלך המדיני הישראלי-סעודי, השיגה באופן חלקי את היעד האמור, כאשר בעקבות פרוץ הלחימה, התהליך הוקפא. מומחים רבים טענו כי המרכיב הפלסטיני שהיה צפוי קודם לכן בעסקה ישראלית-סעודית-אמריקנית הוא בעיקר הצהרתי וסימבולי, יותר מאשר שינויים מהותיים. לאור המציאות המשתנה, אם וכאשר ירצו הסעודים לחזור לשולחן הדיונים עם ישראל והאמריקנים, הפרמטרים להתייחסות לסוגייה הפלסטינית, במסגרת עסקה עתידית, יהיו שונים באופן מהותי. ההשלכות של הכישלון לפתור את הסכסוך והמחיר של התעלמות מהסוגייה, על המזרח התיכון כולו, מעולם לא היו ברורים יותר. 

עזיז אלג'שיאן, חוקר סעודי ועמית מחקר במכון המחקר SEPAD, אומר כי "נורמליזציה לא ירדה מהשולחן, אבל החישובים הסעודיים בהחלט השתנו. נורמליזציה לא אפשרית במצב של מלחמה ישראלית-ערבית. הסעודיים הזהירו בכל העת שללא פתרון צודק לסוגייה הפלסטינית, האזור שלנו כולו לא יוכל להמשיך הלאה. בעוד זה נאמר בעבר כאזהרה תיאורטית, כעת ברור כי התיאוריה הפכה למציאות. עכשיו הסעודיים יראו את נחיצות הפתרון המדיני גם דרך משקפי המציאות המדינית האזורית."

לאור העלייה בתשומת הלב הבינלאומית, נרשמו החודש עליות בכל חמשת הפרמטרים הקשורים בשחקנים בינלאומיים – "ארה"ב" (מ-7 ל-8), "העולם הערבי" (מ-7 ל-8), "אירופה" (מ-7 ל-8), "מדינות נוספות" (מ-7 ל-7.5) ופרמטר "השיח הציבורי" (מ-7 ל-8).

 

 

 

מחדשים את הסנטימנט הציבורי הישראלי והפלסטיני לשלום


אירועי ה-7 באוקטובר ערערו את תחושת הביטחון של הציבור הישראלי ואת אמונתו במוסדות השלטון. בו בזמן, מידת העוינות בין ישראלים לפלסטינים הגיעה לשיא, והשיח הפך אלים במיוחד. גם ברשתות החברתיות, הנרטיב הישראלי והנרטיב הפלסטיני מתחרים על שליטה בשיח, כשהמשותף להם הוא תחושת חוסר הביטחון, הן ברמה האישית והן ברמה הלאומית. יחד עם זאת, בימים אלו מתחוללים שינויים שעשויים להביא לתפניות אופטימיות וליצירת הזדמנויות מתוך המשבר העמוק שאנו שרויים בו וראוי לציין כי עד מועד כתיבת שורות אלה כמעט ולא נרשמו תקריות אלימות בין יהודים לערבים בתוך ישראל.

בזמן שהמערכת הפוליטית בישראל ניצבת בפני עתיד לא ידוע, הציבור הישראלי מבין שממשלת "הימין מלא מלא" נכשלה בשמירה על ביטחונם של אזרחי המדינה, ובכך היא הפרה את ההבטחה שבשמה היא הוקמה. לפי סקרי דעת קהל החל מהשביעי באוקטובר, נמצא שהלך הרוח של הציבור הישראלי השתנה. סקר של מכון אקורד מצא כי 48% מהציבור סבורים שממשלת מרכז שמאל תדאג יותר לביטחון כאשר רק 34% חושבים שממשלת ימין תעשה זאת טוב יותר.  על פי ממצאי הסקר שבוצע על ידי מכון אגם, נמצא כי 61% מהישראלים מאמינים שההתעלמות מהסכסוך הביאה למצב הנוכחי ושיעור גבוה סבור שאי קידום פתרון הוא בין הסיבות המרכזיות להסלמה.  

גם בקרב הציבור הפלסטיני, למרות שלא נערכו סקרים בחודש אוקטובר בשל אי היכולת לקיימם ברצועת עזה, ניתן לומר בזהירות שישנה התחלה של מגמות חיוביות. אם עד לאחרונה נרשמה עלייה בתמיכה במאבק מזוין וירידה בתמיכה בדיאלוג ישראלי-פלסטיני, כעת נשמעים קולות אחרים, שמדברים על המחיר הבלתי נתפס של האלימות והמלחמה. 

בזמן שהשיח הציבורי בישראל עוד מתעצב, הימין כבר מנהל קמפיין נמרץ שמזהה את הסכמי אוסלו וההתנתקות כאשמים לטבח ב-7 באוקטובר. היעד המוצהר של חלקים בימין הוא כיבוש מחדש של עזה וחיזוק הנוכחות הישראלית בגדה. אולם, קולות בולטים בציבור הישראלי החלו לצאת בגלוי כנגד הנטל הבטחוני שיוצרות ההתנחלויות, ובדרישה להסית את המשאבים הרבים שמופנים כלפיהן אל זירות אחרות שצריכות אותם עכשיו, יותר מתמיד.

דווקא בעת הזו, לאופוזיציה הישראלית ולמחנה השלום יש הזדמנות לרתום את הציבור הישראלי לעמדותיו ולהציע תפיסת עולם אחרת, שמזהה את החשיבות של פתרונות מדיניים ופועלת לקדמם. תפיסה כזו ניצבת אל מול האשליה שהימין מביא ביטחון, ומפריכה את הטיעונים לטובת פתרונות צבאיים זמניים או החלטות חד צדדיות.

שני הפרמטרים במדד שתי המדינות העוסקים בשיח הציבורי – הישראלי והפלסטיני – שניהם עלו החודש מ-6 ל-7 ומ-7 ל-8, בהתאמה, בשל העלייה שנרשמה בשיח על המחיר שהצדדים משלמים על המשך הסכסוך, על הגורמים שהביאו את הצדדים למצב זה ועיסוק בפתרונות אפשריים, הן בתקשורת והן בשיח הציבורי והפוליטי. 


 

 

מדד שתי המדינות מובא לכם על ידי יוזמת ז'נבה, ארגון ישראלי ופלסטיני הפועל לקידום הסכם קבע בין ישראל לפלסטינים, על בסיס פתרון שתי המדינות