שיח שונה, מדיניות דומה. בינתיים
חברות וחברים יקרים,

בספטמבר עלה הנושא המדיני גבוה בסדר היום הציבורי ואפילו ראש הממשלה נתניהו הרבה לחזור על המילה שלום בנאומו באו"ם בקשר להזדמנות שנוצרה עם סעודיה. השיח עצמו חשוב וטוב שהוא מתנהל. גם כינון אפשרי של יחסים דיפלומטיים עם המדינה המוסלמית החשובה באזור הוא דבר מבורך לכשעצמו, ככל ותנאים נלווים לא יפגעו בצרכי הביטחון שלנו. הדיאלוג האמריקני - סעודי יוצר גם הזדמנויות להתקדם בערוץ הפלסטיני, שם מצוי הסכסוך האמיתי שפוגע בדמותנו, בביטחוננו ובעתידנו - כמו גם, כמובן, בעם הפלסטיני.
 
אחרי החגים, ואחרי השינוי המסוים בשיח, צריך לבוא גם השינוי במדיניות. אנחנו נמשיך לעקוב, לנתח, לדווח ובעיקר לפעול כדי להביא את השינוי המיוחל.

 

 

כותרות ספטמבר:

  • הנורמליזציה עם סעודיה ו"ריבוע המעגל" הישראלי-פלסטיני: בעוד הדיון על חשיבות ההתייחסות לנושא הפלסטיני בעסקה הסעודית מתרחב, התקדמות מדינית ממשית בערוץ הזה עדיין נראית רחוקה. 

  • מדריך לתסיסה בעזה: ההפגנות בגבול הרצועה מתנהלות בזהירות בעוד חמאס מבקשת מישראל ומקטאר מחוות כלכליות ואזרחיות.

  • קווי השבר בקואליציה בישראל והמצב הנפיץ בגדה המערבית: נחשפים הסדקים בין אינטרסים ביטחוניים לבין מניעים אידיאולוגיים בכל הנוגע לייצוב הרשות הפלסטינית או לערעורה.

  • הפשרה ביחסים בין ארה"ב לבין ישראל: ביידן מבקש להימנע ממשבר ביחסים כאשר הדחיפה האסטרטגית להסכם עם ערב הסעודית תופסת מקום בולט וחשוב לקראת בחירות 2024.

ערכו של מדד שתי המדינות עלה בספטמבר ב-1%, מ-4.94 ל-4.99.

 

 

כדי ללמוד עוד על מדד שתי המדינות של יוזמת ז'נבה, בקרו באתר המדד.

 

 

הנורמליזציה עם סעודיה ו"ריבוע המעגל" הישראלי-פלסטיני

החודש הואץ קצב הפעילות המדינית האמריקנית-ישראלית-סעודית-פלסטינית בנוגע להסכם המתפתח, כאשר נראה כי קווי המתאר של המרכיב הפלסטיני הולכים ומתחדדים. בהקשר זה, ניכרת התגברות מתמדת בשיחות המתנהלות בחוגי קובעי המדיניות על מה שנחשב "צעדים משמעותיים בשטח", שישמרו את הסיכויים לשלום עתידי  בין ישראל לבין הפלסטינים. ראוי לציין כי פתרון הסכסוך והקמת מדינה פלסטינית באופן מידי אינם על הפרק. נוכח ההידרדרות לעבר סיפוח והדינמיקה בשטח, תשומת הלב המוגברת לסוגייה מדגישה כי לא ניתן לעקוף את המרכיב הפלסטיני. נותר לראות אם הסכם יחולל שינוי מהותי או יסתמך על מחוות "קוסמטיות" גרידא.

ניתן לזקוף חלק ניכר מן הקרדיט להכללת הסוגייה הפלסטינית בפעילות המדינית לזכות ארה"ב, שהדגישה שוב ושוב את שילובם של תוצרים משמעותיים לחיזוק היתכנותו של פתרון שתי המדינות. זהו קו עקבי למדי, הקושר כמעט בין כל המגעים המדיניים שהתקיימו בספטמבר בריאד, בירושלים, ברבת עמון ובניו יורק, ומופיע גם בכל ההצהרות וההודעות הרשמיות שפורסמו החודש.


חלק מרכזי בפגישתם המיוחלת של ביידן ושל נתניהו, אשר התקיימה בשולי העצרת הכללית של האו"ם ונמשכה שעה, התמקד במה שזכה לכינוי "המרכיב הפלסטיני המשמעותי". לגבי מרכיב זה הסכימו שני המנהיגים, לפי הדיווחים, על העיקרון של שימור הסיכויים להסכם שלום ישראלי-פלסטיני בעתיד. 

צפוי שחבילה שאפתנית יותר, שטרם הוגדרה, תנסה לשנות את המסלול הנוגע לשטחים ולסוגיות המדיניות, וזאת באמצעות צעדים כמו שינויים בייעוד קרקעות בשטח C והקפאה מסוימת בבניה בהתנחלויות. חבילה צנועה יותר תוגבל ככל הנראה לצעדים כלכליים ולהצהרות מילוליות על הנכונות למו"מ במקרה הטוב. "השארתו בחיים" של פתרון שתי המדינות נתונה לפרשנות רחבה של הצדדים הנוגעים בדבר. העמימות המובנית בביטוי הזה  תוכל לאפשר לכל צד לשווק את הפתרון לציבור בוחריו.

לדברי סלין טובול, מנהלת שותפה של הקרן לשיתוף פעולה כלכלי (ECF): "כדי להביא לתוצאות, החבילה המוצעת צריכה, ראשית, להפחית את המתחים. הדבר חשוב לא רק מפני ששפיכות הדמים מעמיקה את הסכסוך, אלא משום שהיא מסכנת את הלגיטימציה של הנורמליזציה ואת סיכוייה להיות יציבה לאורך זמן. שנית, החבילה המוצעת צריכה ליצור את התנאים למציאות של שתי מדינות באמצעות הקפאה של ההתקדמות לעבר סיפוח ואף שינוי כיוון מוחלט, שיתבטא בביטולן של תוכניות הסיפוח הנוכחיות. מהלך כזה יוכל לספק אופק מדיני אמין, שהוא גם המפתח להעצמת הרשות הפלסטינית כשותפה במאמצי הייצוב ובמשא ומתן עתידי".

בניסיון ליישב בין האילוצים שמכתיבים שותפיו לקואליציית הימין לבין רצונו להיראות גמיש בזירה הבינלאומית ולהימנע מכל התחייבות, התמקדו מסריו של נתניהו בעצרת האו"ם בגישתו לעשיית שלום "מבחוץ פנימה", שאותה הוא מקדם במרץ. גישה זו זכתה לרוח גבית בהסכמי אברהם, בלי להעניק מה שקרא לו נתניהו "זכות וטו לפלסטינים על השלום במזרח התיכון". נתניהו אף מתח קו בעצרת על מפת המזרח התיכון בה נראית ארץ ישראל השלמה, ללא סימון הקו הירוק, כדי להמחיש "עידן חדש של שלום במזרח התיכון" - צעד שככל הנראה בעיקר נועד לגרוף רווחים בקרב שותפיו הקואליציוניים ובחוגי הימין.

שיקולים פנימיים בכל אחד מן הצדדים פוגעים באפשרות להגיע לעסקה, ובעיקר ממשלת הימין "על מלא" בישראל, כאשר חלקים בממשלה, לרבות ממפלגת "הציונות הדתית", מתנגדים לכל מהלך משמעותי בנושא הפלסטיני. על אף שחלקים מן האופוזיציה צפויים לתמוך מבחוץ בהסכם עם סעודיה כשיובא לכנסת, מהלך שכזה מעמיד את הקואליציה הקיימת של נתניהו בסכנה. עם זאת, עמדות הציבור הישראלי מלמדות, כך נראה, על גמישות רבה יותר מזו של הממשלה: סקר של ערוץ 12 הצביע על כך ששיעור התמיכה בהסכם שלום עם ערב הסעודית (39%) גבוה יותר משיעור ההתנגדות להסכם כזה (37%), גם אם הסכם זה יכלול ויתורים משמעותיים לפלסטינים, כגון הקפאת התנחלויות ומתן אפשרות לסעודים לפתח אנרגיה גרעינית לשימוש אזרחי.

בתוך כך, המשיכה ההנהגה הסעודית להפנות את תשומת הלב לסוגיה הפלסטינית (אף שעשתה זאת בעוצמות שונות). בראיון הבכורה שלו באנגלית ל-"פוקס ניוז", הדגיש יורש העצר מוחמד בן סלמאן את המטרה, "להקל על חיי הפלסטינים", וחרג בכך מן הדברים שאמר בפסגת הליגה הערבית במאי, שבה התייחס להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67', שירושלים המזרחית היא בירתה. לעומת זאת, שר החוץ הסעודי, הנסיך פייסל בן פרחאן, המשיך להדגיש בנאומו באו"ם ובכל ראיונותיו לתקשורת כי לא ייתכן פתרון ללא מדינה פלסטינית עצמאית. את העמדה הזאת מבליטה מעורבותם של הסעודים ב-"חבילה לתמיכה בשלום" – יוזמה להחייאתו של תהליך השלום על בסיס תמריצים, שאותה הגו האיחוד האירופי, הליגה הערבית, מצרים וירדן על סמך יוזמת השלום הערבית.

החלטת הרשות הפלסטינית לאמץ, מצידה, אסטרטגיה פרואקטיבית יותר מעניקה לה לכל הפחות חלק בעיצוב תנאי העסקה ואף הופכת אותה חסינה לביקורת עתידית בדבר ניתוק או סרבנות. חיזוק היחסים הבילטרליים עם ערב הסעודית ניצב במרכז הכיול מחדש של האסטרטגיה הפלסטינית, זאת לאחר תקופה של יחסים מתוחים שבמסגרתה "התייבש" המימון לרשות הפלסטינית. ביקורו ברמאללה של נאיף בן בנדר א-סודיירי, השגריר הלא-תושב הסעודי הראשון בפלסטין (מזרח ירושלים), שלח איתות מדיני ברור להנהגה הפלסטינית. בה בעת, ההחלטה לבטל את הביקור באל-אקצא – שנבעה ממחאה פלסטינית נגד ביקורים המתואמים עם משטרת ישראל ולא עם הווקף – המחישה את המצב העדין הנוגע לביקורי מוסלמים בהר הבית ואת סמליותו רבת העוצמה בעולם הערבי.

השבועות הקרובים קריטיים, שכן החבילה הפלסטינית צפויה להתגבש במהלכם. ביקורו של שר החוץ האמריקני בלינקן באזור, המתוכנן באוקטובר, יהיה הנקודה המשמעותית הבאה בדרך. לדברי דן רותם, חוקר התהליך המדיני ויחסי ישראל-ארה"ב, "הסעודים, האמריקנים והפלסטינים, צריכים לחשב את חישוביהם ולהעריך אם וכיצד יתאימו את דרישותיהם מישראל בהקשרה של הנורמליזציה. אם הצדדים יבחרו להסתפק במחוות סמליות חסרות משמעות לצד סיוע כספי, הם יפסידו הזדמנות ענקית לקידום הסוגייה הישראלית-פלסטינית, אולם חשוב מכך - הם יהפכו את היחסים המנורמלים החדשים, חשופים ופגיעים ביותר להסלמות אפשריות במסגד אל-אקצא, בירושלים המזרחית, בעזה וגם בגדה המערבית.".


ערכו של הפרמטר "ארה"ב" במדד שתי המדינות עולה החודש, מ-6 ל-7, ועלייתו מסמנת מעורבות מדינית רבה יותר של ארה"ב. בתוך כך, ערכיהם של הפרמטרים "השיח הציבורי הישראלי" ו"השיח הציבורי הפלסטיני" עלו החודש מ-6 ל-7 ומ-5 ל-6, בהתאמה, לאור נוכחות רבה יותר של הנושא בסדר היום המדיני והציבורי

 

 

 


מדריך לתסיסה בעזה

מחאות והפגנות התחדשו לאורך גבול הרצועה לאחר תקופה של שקט יחסי בחזית הביטחונית בעזה. תקופת השקט נמשכה מסבב ההסלמה האחרון, במאי, בין ישראל לבין הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני. בשבועיים האחרונים נאספו תושבים מהרצועה כמעט מדי יום ליד גדר המערכת, הבעירו צמיגים, פרשו מטעני חבלה מאולתרים והפריחו בלוני תבערה. צה"ל, בתגובה לכך, הפעיל אמצעים לפיזור הפגנות, השתמש בירי צלפים ותקף כמה עמדות של חמאס. משרד הבריאות הפלסטיני דיווח כי 88 נפצעו, אדם אחד נהרג מאש חיה ושישה נהרגו בעקבות תקלה במטען חבלה.

ההפגנות נובעות בעיקר מהמצב הסוציו-אקונומי המידרדר, אך במטרותיהן המוצהרות כלולות פעולות ישראליות במתחם הר הבית (פעולות שהתעצמו במהלך חג הסוכות) והפגנת סולידריות עם האסירים הפלסטינים. לנוכח המצב ההומניטרי הדוחק ממילא בעזה, העיכוב בהגעת מימון והמחסור בתרומות ובהזרמת כספים ממקורות מרכזיים (קטאר, הרשות הפלסטינית, אונר״א ותוכנית המזון העולמית) הגבירו את הלחצים ואילצו את חמאס לקצץ את שכר עובדי הציבור בכ-45 אחוזים. הקיצוץ המשמעותי ביותר הגיע מקטאר, אשר הפחיתה את סכום הסיוע החודשי שלה לחמאס מ-30 מיליון דולר ל-13 מיליון דולר, ובכללם 10 מיליון דולר המיועדים למשפחות עניות. את המצב הנוכחי מחריפה אף יותר העלייה במחירי הדלק והתובלה, הפוגעת בדלק מצרי בשווי 10 מיליון דולרים, שניתן לחמאס במימון קטארי. את הדלק מוכרת חמאס מחדש למימון משכורות. 

כמה מן הפרשנים טוענים כי הלחץ הישראלי השפיע על צמצום המימון הקטארי, כדי להרתיע את חמאס מהסתה לפיגועים בגדה המערבית. פרשנים אחרים מצביעים על קרע בין חמאס לבין קטאר, הנובע מחידוש הקשרים בין חמאס לבין ממשל אסד בסוריה. חמאס תמכה בשתיקה במחאות, מבלי להתוות קשר ישיר אליהן. באמצעות הליכה על חבל דק, בין התכחשות מתקבלת על הדעת לבין מתן אפשרות לתסיסה, שואפת חמאס לחלץ הקלות מישראל לצד הישגים כלכליים מקטאר ומבקשת לאזן בין ההתנגדות, תכלית קיומה, לבין אחריותה ככוח שלטוני. הן הריסון שהיא מגלה בכל הנוגע לשיגור רקטות, הן הנוכחות המוגבלת במחאות – בניגוד לאלפים שהתגייסו לצעדות השיבה בעבר – מצביעים על כוונה של חמאס להתגרות ולא לגרום הסלמה כוללת. לישראל אין עניין רב בהסלמה רחבה יותר, היות שהיא עסוקה במשבר הפוליטי הפנימי שניצת בה ובמתיחות בגדה המערבית ובגבול הצפון. כמו כן, סביר להניח כי ישראל תראה כל הסלמה כשיבוש אפשרי של תהליך הנורמליזציה עם הסעודים.

לדברי הפרשן הפלסטיני מוחמד דראגמה, "חמאס מושקעת הרבה יותר בהסלמה בגדה המערבית, ומזהה הזדמנות מדינית כפולה: סיכול תוכניות הסיפוח של ממשלת ישראל וערעור הרשות הפלסטינית. חמאס תנצל כל הזדמנות להגברת המתיחות בגדה המערבית."

הריקוד ההדדי, לו שותפים שני הצדדים, התנהל כצפוי, ולאחר מאמצי תיווך אינטנסיביים מצד מצרים, קטאר והאו"ם, אישר מתאם פעולות הממשלה בשטחים את פתיחתו מחדש של מעבר ארז לאחר סגירה בת 12 ימים והתיר את כניסתם של כ־18,500 פועלים לישראל. ישראל, מתוך התחשבות בהתלקחות אפשרית במזרח ירושלים ובמצב הנפיץ בגדה המערבית, הבטיחה לחמאס כמה ויתורים, לרבות העלאה של מספר ההיתרים ל-20 אלף, הרחבה של מרחב הדיג ברצועה והקלה בהגבלות הייצוא והייבוא. למרות גישתה הטקטית של ישראל, הדוגלת במניעת הסלמה, שיפורים כלכליים יספקו רק הקלה זמנית, על חשבון הטיפול בסוגיות הליבה. 

ערכו של הפרמטר "התנאים ההומניטריים והכלכליים בעזה" במדד שתי המדינות ירד החודש מ־5 ל־4. בתוך כך, ערכו של הפרמטר "הסיכויים למלחמה בעזה" ירד מ-3 ל-2.

 

 

 

קווי השבר הקואליציוניים בישראל והנפיצות בגדה המערבית

החודש התעצמו השסעים הניכרים בקואליציית נתניהו. הדינמיקה בגדה המערבית חשפה את הסדקים הפנימיים, שבהם לא ניתן לגשר בין שיקולים ביטחוניים לבין מניעים אידיאולוגיים. העברתם של עשרה כלי רכב משוריינים מישראל לכוחות הביטחון הפלסטיניים, שנועדה לחזק את יכולותיהם לסכל פעילות של ארגונים חמושים – עוררה סערה משמעותית בקרב חברי כנסת מהציונות הדתית. שר האוצר סמוטריץ' תיאר זאת כ"החייאה של הסכמי אוסלו", וחשף את התהום הפעורה בין הדוגלים בייצוב הרשות הפלסטינית למען ביטחון ישראל לבין אלה המצדדים בפירוק הרשות. דינמיקה דומה באה לידי ביטוי כאשר השר לביטחון לאומי בן גביר ביקש להחמיר את תנאי כליאתם של האסירים הפלסטינים ולצמצם את זכויות הביקור הניתנות להם, חרף אזהרות השב"כ מפני הסלמה. לפי שעה, ההחלטה נדחתה, אך בן גביר השעה עקב כך את תמיכתו בקואליציה, בצעד שאין לו השלכות רשמיות עד סיומה של פגרת הכנסת.

בינתיים, למרות התחייבויות שניתנו בפגישות בעקבה ובשארם א-שיח' לחיזוק הרשות הפלסטינית, ועל רקע לחץ אמריקני, ממשיכה הרשות להתמודד עם אתגרים של חדלות פירעון ומשבר באמון הציבור בה. יעילותם של מאמצי הרשות לדיכוי חמושים ולפינויים של מצבורי הנשק ההולכים וגדלים בה המשיכה להיפגע עקב פעולות צה"ל במחנות הפליטים ביריחו, בבית לחם, בחברון ובטולכרם, ועקב המצוד החודש במחנה הפליטים ג'נין, שהיה הראשון מאז מבצע "בית וגן" הממושך ביולי. במצוד זה מצאו את מותם שלושה פלסטינים ונפצעו 30. במקביל, אלימות מתנחלים נמשכה על רקע פיקוח בלתי מספיק של גורמי אכיפת החוק. בד בבד, שורה של ניסיונות פיגוע פלסטיניים נגד מטרות ישראליות במזרח ירושלים ובכביש 60 בגדה הביאה לכמה פצועים, ללא הרוגים. 

החודש נרשמו פחות הודעות, באופן יחסי, על בנייה בהתנחלויות. ייתכן שהתגברות המגעים המדיניים בין ארה"ב לבין ישראל, שאותה מניע המסלול הסעודי, השפיעה על כך. על אף זאת ראוי לציין כי קודמו שתי תוכניות משמעותיות בירושלים המזרחית:
קדמת ציון (385 יחידות דיור), שהוקמה על הגבול שבין ראס אל-עמוד לבין אבו דיס, וגבעת המטוס D  (3,500 יחידות דיור ו-1,300 חדרי מלון), שהיא חלק מן המאמץ האסטרטגי ליצירת חיץ בין מזרח ירושלים לבין בית לחם. ישראל התוותה בגדה המערבית את היקפיהם של שלושה מאחזים (אביגיל, עשהאל ובית חגלה), שקיבלו אור ירוק להכשרתם בפברואר. כמה ימים קודם לכן, פירקה ישראל בצעד נדיר תשתיות שהוקמו  ללא היתר ליד מצפה יצהר. זאת הייתה הפעם השלישית שבה פינתה הממשלה הנוכחית מבנים בלתי חוקיים  של מתנחלים.


ערכיהם של כל הפרמטרים הנוגעים לגדה המערבית נותרו החודש ללא שינוי.

 

 

 

הפשרה ביחסים בין ארה"ב לבין ישראל


לנוכח הקרע ביחסי ישראל-ארה"ב מאז השבעתה של ממשלת הימין בישראל, שתי "מתנות מדיניות" משמעותיות, שלהן היינו עדים החודש, עשויות לחזק את מעמדו של נתניהו: פגישת ביידן-נתניהו המיוחלת בעצרת האו"ם וההודעה על צירופה של ישראל לתוכנית הפטור מוויזה לארה"ב (VWP). 

 בעוד ארה"ב התגאתה היסטורית בקשריה עם ישראל, המבוססים על "ערכים משותפים", המדיניות הישראלית באחרונה, בעיקר בזירה המשפטית ובגדה המערבית, בחנה את הקשרים הללו בדרכים חסרות תקדים. הגעה להסכם היסטורי בין ארה"ב לבין ערב הסעודית הינה נדבך מרכזי באסטרטגיית החוץ של ביידן, ומכאן גם באסטרטגיית הפנים שלו, לקראת הבחירות הקרובות בארה"ב ב-2024, שכן ההסכם יעניק לו הישג משמעותי להיתלות בו.

לדברי שגריר ארה"ב בישראל לשעבר, דן קרצר: "עוד בימיה הראשונים של הקואליציה הישראלית החדשה, הבהיר ביידן כי לא יאפשר משבר ביחסים הבילטרליים, והיה זהיר בביקורת שמתח, אפילו בכל הקשור ברפורמה המשפטית, כדי לוודא שהיחסים יתנהלו על מי מנוחות. בחודש האחרון, הניעה הדינמיקה הסעודית-ישראלית את ביידן לנסות "ולהחליק" את כל הקשיים, הפגמים והבעיות. האג'נדה העיקרית שלו עוסקת בתמונה האסטרטגית הרחבה בהרבה של הנורמליזציה עם ערב הסעודית, ושזורה בפוליטיקה הפנים-אמריקנית ובהקפדה על כך שהרפובליקנים ימשיכו להסכים ולשתף פעולה בהקשר זה. ככל שהלך והתארך הזמן שבו לא נפגש ביידן עם נתניהו, כך הלך ורבו התהיות הפוליטיות אשר לפגישתם." עוד ציין קרצר כי "אף שביידן מעוניין להאט את יוזמות הסיפוח, הוא גילה מוכנות 'לבלוע צפרדעים רבות' בעשרת החודשים האחרונים כדי לא להצית משבר".

צירופה של ישראל לתוכנית הפטור מוויזה לארה"ב אמנם מיטיב עם הקשרים הבילטרליים, אך אין לטעות ולפרש אותו כוויתור מדיני לישראל. זהו, למעשה, פרי של מאמץ ארוך שנים, שהואץ בתקופת ממשלת בנט-לפיד והונע על ידי שגריר ארה"ב לשעבר, טום ניידס.

ערכו של הפרמטר "ארה"ב" במדד שתי המדינות עלה החודש מ-6 ל-7. כאמור לעיל, העלייה קשורה במעורבות האמריקנית במסלול הנורמליזציה עם ערב הסעודית.

 

 

 

מדד שתי המדינות מובא לכם על ידי יוזמת ז'נבה, ארגון ישראלי ופלסטיני הפועל לקידום הסכם קבע בין ישראל לפלסטינים, על בסיס פתרון שתי המדינות