הנדידה הגדולה היא אחד מאירועי הטבע המרגשים שאפשר לתאר: אתם מביטים בעדרים אדירים הנעים במרחבים הפתוחים, משתהים מול עוצמתו וכוחו של הטבע הפראי. זוהי הנדידה היבשתית הגדולה בעולם ובמהלכה יותר משני מיליוני בעלי חיים נעים במסלול מעגלי שאורכו 800 ק"מ בין טנזניה וקניה. זמני הנדידה ומסלולה נקבעים על פי כמות המשקעים שירדו באותה שנה, המשפיעה על כמות העשב בשטחי המרעה ובסוואנות הפתוחות. עבור בעלי החיים זהו מסע אינסופי. שוב ושוב חוזר על עצמו המסע הארוך, רצוף המכשולים והאתגרים בחיפוש אחר מזון ומים, זהו מעגל החיים האפריקאי – מרוץ הישרדות לחיים.
לא כולם יצלחו אותו עד סופו. כרבע מיליון חיות בר מתות מדי שנה במהלך הנדידה, לא רק מטורפים אלא גם מסכנות אחרות אשר אורבות להן בדרך: צמא, רעב, חולי ותשישות. מסלול הנדידה של אוכלי העשב עובר בשמורת סרנגטי שבדרום-מזרח טנזניה. בחודשים ינואר עד מרץ מתרחשת בשמורה עונת ההמלטות: כחצי מיליון עגלים נולדים בכל שנה בסרנגטי, כשהשיא הוא בחודש פברואר, עם 8,000 ביום. עבור הטורפים זו הזדמנות פז לטרף קל. למעלה מ-3,000 אריות שוכנים בסרנגטי והם עוקבים אחרי העדרים ברחבי השמורה. העשב הקצר אשר צומח בתקופה זו במישורי הסרנגטי מסווה את העגלים הצעירים ומגן עליהם מפני האריות ושאר טורפים רעבים האורבים להם – נמרים, ברדלסים, צבועים ועוד.
בחודשים מרץ עד מאי, עונת הגשמים, מתחילת תנועה של עדרי גנו, זברות וצבאי תומפסון בתחומי הסרנגטי בכיוון מערב וצפון (עד מרכז השמורה באזור סרונרה) בחיפוש אחר מרעה טרי. כאשר הגשמים מסתיימים בחודש מאי, האדמה מתייבשת במהירות והעדרים הרועים חייבים להמשיך הלאה. הם נעים מערבה בעקבות הנהרות כדי למצוא מפלט מהעונה היבשה הארוכה בדרכם אל שמורת מסאי מרה הרחוקה בקניה.
העגלים הצעירים, שזו הנדידה הראשונה במחזור חייהם, עומדים להתמודד עם המכשול הראשון במסעם. כשהם עושים דרכם צפונה, בין החודשים יוני ואוגוסט, חוצים העדרים את נהר הגרומטי – זהו אחד מרגעי השיא של הנדידה הגדולה המספק הצצה לאחת מהדרמות הגדולות המתרחשות ביבשת אפריקה. זוהי שעתם של תניני הנהר, אשר המתינו חודשים רבים בצום כמעט מוחלט, לארוחת מלכים דשנה. בזמן שהעדרים מזנקים למים וחוצים בשחייה מהירה את מי הנהר הגבוהים לאחר הגשמים, התנינים אורבים לחלשים, לחולים ולעגלים הצעירים המאבדים את דרכם בהמולת החצייה. הם מזנקים בזריזות מפתיעה, לעיתים עם יותר ממחצית גופם מחוץ למים, לוכדים את טרפם בלסתותיהם החזקות ומושכים אותו עימם אל מתחת למים.
לאחר חציית המכשול הראשון ממשיכים העדרים צפונה, אל הרמות הגבוהות של צפון הסרנגטי. בטורים מסודרים ובנתיבים קבועים שלא השתנו אלפי שנים, העדרים עושים דרכם מהמישורים המתייבשים אל עבר מישורי האדמה הוולקנית העשירה בצמחיה ירוקה. בדרכם הם חוצים את נהר המארה רחב הידיים אשר גם בו אורבים תנינים המצפים להם דרוכים לאחר המתנה בת שנה. התמריץ לאלו שיחצו את הנהר הוא כרי העשב הירוקים של שמורת מסאי מארה, המצויה בשטחה של קניה. לאורך העונה היבשה הם ינדדו במרחביה וייהנו ממרעה של עשבייה מזינה שצמחה לאחר עונת הגשמים הקיצית. בסוף אוקטובר, לקראת עונת הגשמים הבאה, הם ממשיכים במסלול הנדידה ועושים את דרכם חזרה אל הסוואנות הדרומיות של שמורות הסרנגטי.
בדצמבר הם משלימים את המעגל כשהם מתמקמים בדרום-מזרח השמורה, על גבול נגורונגורו, שם צומח העשב לאחר גשמי החורף ומציע שפע סידן, החיוני לנקבות בעונת ההמלטות, וכך מתחיל מחזור נוסף של גלגל החיים. סרטון על הנדידה הגדולה:
הכתבה נכתבה בשיתוף המומחים של טנזניה טריפ |
.jpg)