אני נוהג לשאול את הסטודנטים והסטודנטיות שלי מה הקונוטציה הראשונה שעולה בראשכם.ן כאשר אני אומר את המילים: "סבא וסבתא". לרוב, הם משתהים קלות, לא עונים, ורק מחייכים. גם אצלי זה כך. סבא וסבתא זה משהו אחר- מקום חם ואוהב, שייקבל אותך כפי שאת.ה, ללא סייגים. אני זוכר את עצמי קרוב מאוד לסבתי וסבי, וברבות הימים כשהחלטתי על דרכי בחיים- שמתי לעצמי מטרה- לשפר את איכות חייהם של אלה שאני אוהב כל כך.
התחלתי את דרכי בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. למען האמת, טרם פציעתי האנושה בצבא, לא ידעתי בכלל שיש מקצוע כזה. פגישה עם עובדת סוציאלית נהדרת במסגרת השיקום שלי סימנה לי את דרכי המקצועית. בראשי נשאתי את המחשבה "אם כבר לעזור למישהו, אני רוצה
לעזור לזקנים. לילדים תמיד יהיה מי שיעזור, לזקנים- לא כל כך". עם פתיחת החוג לגרונטולוגיה באוניברסיטת חיפה, השלמתי תואר שני בתחום ולאחר מכן גם דוקטורט. מאז ועד היום אני מנסה לשפר את איכות חייהם של זקנים על ידי חקר גורמים שיכולים לעמוד במרכז
החוויה שלהם את עצמם כזקנים בריאים או חולים.
אני מנסה להבין גם מנגנונים אישיים וחברתיים הקשורים בביצוע התנהגויות מקדמות בריאות, וזאת דרך שימוש בעדשות אתנו-תרבותיות. במחקר הדוקטורט שלי עסקתי בתגובות קוגניטיביות ונפשיות למחלת האוסטיאופורוזיס בקרב גברים ונשים אשר חולים בה. אחת הסכנות הגדולות ביותר אשר אורבות לגבר או אישה החולים באוסטיאפורוזיס היא נפילות. בכדי להעמיק את ההבנה שלי, התקבלתי לפוסט-דוקטורט במחלקה לבריאות הציבור-אוניברסיטת פיטסבורג, ארה"ב. במשך שנה וקצת עסקתי במחקר על שימוש בתרופות פסיכותרפוטיות בקרב זקנים והקשר לנפילות. עסקתי גם בהערכת תוכנית התערבות למניעת נפילות בבית. עם קבלתי לעבודה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ובשיתוף פרופ' אורלי שריד, עסקתי בהבנת הבדלים בהתנהגויות בריאותיות הקשורות באוסטיאופורוזיס וקוגניציות הקשורות בהן, כל זאת בקבוצות אתנו-תרבותיות שונות (ילידות הארץ, ברה"מ לשעבר, אתיופיה, ובדואיות). מחקרינו האירו על מנגנונים שונים שיכולים לתרום לקידום ביצוע של בדיקות לצפיפות עצם, פעילויות גופניות, נטילת ויטמין D, וצריכת סידן. פעילויות אלה הינן חיוניות למניעת וטיפול באוסטיאופורוזיס.
עם שובי מארה"ב, החלטתי להרחיב את תחומי העניין שלי ולעסוק בעוד שתי סוגיות מרכזיות בעולם הזיקנה: הראשונה, הבנת צרכים, אתגרים ומענים שיש לבני משפחה מטפלים ביקיריהם הזקנים. בהמשך לעניין שלי באוסטיאופורוזיס ונזקיה, הרחבתי את ההתעניינות שלי גם להשלכות של מחלות כרוניות אחרות והקשרן להשפעות שיש לבני משפחה מטפלים. הערכות מראות כי יש כיום בישראל רבע מיליון בני משפחה מטפלים. בשיתוף עם פרופ' יעקב בכנר (התוכנית לגרונטולוגיה-אב"ג) ופרופ' טובה בנד-וינטרשטיין מאוניברסיטת חיפה, התייחסתי להיבטים של עומס טיפול בקרב מטפלים עיקריים המשתייכים לחברה החרדית. בשלב מאוחר יותר אף הצטרפתי למרכז מינרווה לחקר אוכלוסיות מודרות בזיקנה - שבסיסו באוניברסיטת חיפה, זאת בכדי להרחיב את המחקר על אוכלוסיות עולים והדרתם מקבלת שירותי בריאות. הסוגיה השנייה, היא שימוש בקנביס רפואי בקרב זקנים לטיפול במחלות קשורות-גיל (אלצהיימר, פרקינסון), עם עניין מיוחד בידע ועמדות של סטודנטים.יות במקצועות הרווחה והבריאות לגבי שימוש זה. יחד עם שותפיי למחקר ממכון ראדאר- בראשות פרופ' ריצארד ישראלוביץ- אב"ג, מצאנו כי הסטודנטים.יות מתארים עמדות התומכות מאוד בשימוש בקנביס רפואי בקרב זקנים, אך שגם קיימים פערי ידע משמעותיים יותר בקרב סטודנטים.יות לעבודה סוציאלית, סיעוד, גרונטולוגיה, רפואה, ורפואת חירום. כחלק ממאמץ בינלאומי בתחום יצרנו שיתופי פעולה עם מספר אוניברסיטאות מובילות בעולם ואף ערכנו עימן מחקרים משותפים. ממצאי מחקרינו מהווים כיום פלטפורמה לתכנון והטמעת תוכניות התערבות בתחום זה.