למחקר ולהוראה באקדמיה יש היסטוריה מקומית וגלובלית. מהי בדיוק? וכיצד להפוך אותה לחלק חי מתוך העולם המקצועי שלנו? אלו השאלות שהסדרה מבקשת לענות עליהן. הסדרה מפותחת במסגרת תוכנית מעברים לקידום לימודי המחקר בארץ, העשרתם. העמקתם והרחבתם. היא מכוונת גם להבניה רחבה ומקיפה יותר של "האזרחות האקדמית", הבניה שאינה נעשית במסגרת המוסדית הקיימת. קהל היעד הוא, כמובן, תלמידי ותלמידות מחקר ופוסט-דוקטורנטים, אך גם הסגלים המנהליים והאקדמיים.

בתמונות מטה הפניות לפרויקט תולדות האוניברסיטה העברית על ארבעת כרכיו. החמישי ייצא בקרוב. תוכן עניינים ורכישה בהוצאת מאגנס.


הסטודנטים בעידן הקורונה – שיחה עם דיקני ונציגת סטודנטים

בהשתתפות גב' אתי זלצמן (ההתאחדות הארצית), פרופ' גיא הרפז (העברית) ומר אלון גייר (ספיר). יום חמישי ה-1 באוקטובר משעה 18:30.עד 20:00. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

מר אלון גייר, דיקן הסטודנטים במכללה האקדמית ספיר, הוא בוגר תואר ראשון בפילוסופיה והיסטוריה באוניברסיטת בן גוריון, תואר שני במסלול מחקרי בהיסטוריה של עם ישראל , לימודי דוקטוראט שלא הושלמו ולימודי תעודת הוראה בבן גוריון. גייר היה חוקר במכון למורשת בן גוריון במשך 4 שנים, מורה מחנך באופקים ואיש הנהלה בתיכון, לימד 10 שנים שכבות מתקשות בשכונה ד' בבאר שבע, חבר בוועדת היגוי של פורום הדיקנים, חבר מועצת פרח וכיהן 6 שנים כחבר מועצת עיר בגדרה. בעבודתו כדיקן היחידה למעורבות חברתית שבמשרד הדיקן זכתה פעמיים בפרס המל"ג כיחידה מצטיינת ארצית. הקים את מרכז הנגישות והיה מיוצרי התהליך הטיפולי לסטודנטים במצוקה נפשית במיוחד בכל מה שקשור למצבי חירום. הקים את היחידה להנגשת השכלה לסטודנט הערבי ובעת האחרונה את מרכז הקריירה בתמיכת קרן רוטשילד.

פרופ' גיא הרפז הוא דיקן הסטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים, פרופסור חבר בפקולטה למשפטים והמחלקה ליחסים בינלאומיים ומחזיק בקתדרה למשפט אירופאי ע"ש ארנולד ברכט.

גב' אתי זלצמן היא ראש תחום אקדמיה בהתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית. עוסקת בעיקר בנושאי: פריפריה, חברה חרדית, קרן הסיוע לסטודנטים, מכינות, סטודנטים יוצאי אתיופיה ורלוונטיות של התואר. סטודנטית לתואר שני מחקרי בממשל ומדיניות ציבורית באוניברסיטה הפתוחה.


מעברים מארח את יו"ר ור"ה המתפטר

מפגש עם פרופ' רון רובין, נשיא אוניברסיטת חיפה, לשיחה על עתיד האקדמיה בישראל. יום רביעי ה-15 ביולי 2020. משעה 11.00 עד 13.00.  נשאל,כמובן, מה הביא להתפטרות אבל גם כיצד מתנהלת מערכת ההשכלה הגבוהה בשנים האחרונות, מה עמדת ור"ה וכיצד מתנהלים בהמשך. לאחר הראיון נקיים שיחה פתוחה עם המשתתפים. מראיינים:  פרופ' סיגל אלון, סוציולוגיה, אונ' תל-אביב, ופרופ' דוד לוי-פאור, מדע המדינה ומדיניות ציבורית, האונ' העברית. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

פרופ' רון רובין הוא הנשיא ה ה-11 של אוניברסיטת חיפה ומכהן בתפקידו זה מאוקטובר 2016. פרופ' רובין הוא בעל תואר דוקטור בהיסטוריה אמריקנית מאוניברסיטת קליפורניה, ברקלי (1986). הוא כיהן כפרופסור מן המניין באוניברסיטת חיפה ובתפקידו האחרון בחיפה שימש דיקן הסטודנטים. לאחר מכן הצטרף לאוניברסיטת ניו יורק (NYU ) היוקרתית, בה כיהן כמשנה לרקטור והיה אמון על הקמת שני קמפוסים בינלאומיים של NYU – באבו דאבי ובשנחאי. פרופ' רובין הוא מבין בכירי המומחים הבולטים בעולם לעיצוב האקדמיה העתידית.


הסטודנטים בישראל בצל הקורונה: אתגרים ופתרונות

מפגש עם מר שלמי יחיאב, יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצי. יום רביעי, ה-15 ביולי 2020, בשעה 16.30.  בהנחיית פרופ' דוד לוי-פאור. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

מר שלמי יחיאב הוא בוגר תואר ראשון במשפטים ולימודי מזרח תיכון באוניברסיטה העברית, ובמהלכו של תואר שני מחקרי במדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית. במהלך לימודיו ייסד תכנית חברתית המסייעת לצעירות וצעירים מן הפריפריה הגיאוגרפית בדרכם לאקדמיה, הנמצאת בתהליך פריסה ארצי. כיהן שנתיים בתפקיד יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית, והוביל מהלכים כגון: שינוי תנאי הלימודים בבית הספר לווטרינריה לאחר מאבק של 20 שנים, הובלת המאבק לשיפור התחבורה הציבורית בעיר ירושלים וייסוד תכנית חונכות לשנה א' שלוקחים בה חלק כ- 3,000 סטודנטים בשנה.

משרת במילואים ביחידת רוכב-שמיים כמפקד פלגת לוחמים, בספטמבר 2018 נבחר לתפקיד סגן יושב ראש ההתאחדות. בפברואר 2019, לאחר 6 חודשים בתפקיד, נבחר לכהן כיו"ר ההתאחדות החדש. 


על הסטודנטים בישראל בצל הקורונה

מפגש עם גב' דניאל איפלן, יו"ר אגודת הסטודנטים והסטודנטיות, מכללת תל-חי. תמונת מבט ממכללת תל-חי, יום רביעי ה-29 ביולי 2020, משעה 18.00 עד 19.00.המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

דניאל איפלן, בת 25, במקור מירושלים וכעת מתגוררת במטולה ולומדת עיצוב מרחבים חינוכיים, סוציולוגיה ומגדר במכללה האקדמית תל חי. במהלך לימודיה הקימה ביחד עם שותף מיזם הנגשת טכנולוגיה לגיל השלישי ששמו ״מאנלוגי לטכנולוגי״. המיזם פעל במשך השנה האחרונה במרץ, גם בתקופת הקורונה. היא עוסקת בעשייה חברתית משנת השירות אליה יצאה במסגרת אורט בינה. כיום היא פעילה כבר שנתיים באגודה בתפקידים שונים במעורבות החברתית. במאי האחרון נבחרה לכהן כיושבת ראש אגודת הסטודנטים והסטודנטיות ונכנסה לתפקיד בתחילת יולי 2020. דניאל איפלן היא יזמית, אקטיביסטית חברתית, בעלת ראש גדול ויצירתי שתמיד מחפשת את האתגר הבא.


כל ההתחלות: השכלה גבוהה בתקופת טרום העצמאות

מפגש עם ד"ר אורי כהן. יום רביעי, ה-17 בפברואר 2021, משעה 20:00 עד 21:00. דברי פתיחה: גב' ורדית ארז, יו"ר ועד העובדים המנהליים באונ' העברית. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

הדיון יתמקד בכינון התשתית המוסדית של ההשכלה הגבוהה בארץ ישראל המנדטורית תוך יצירה של מגוון רחב של מסגרות מחקר והוראה שביקשו לאמץ במהירות וביעילות את המודלים שהתפתחו באירופה: האוניברסיטה העברית, הטכניון בחיפה ומכון דניאל זיו ברחובות. נעמוד על תפקידם של ד"ר חיים ויצמן, ד"ר יהודה לייב מאגנס ופרופ' אלברט איינשטיין ולצידם רעיונותיו של זאב ז'בוטינסקי וברל כצנלסון ונסיונותיהם לעצב מוסדות חדשים אלה. נקודה מרכזית שתועלה היא השפעתה העצומה של יהדות העולם, בעיקר יהדות ארצות הברית בהקמה ובניהול של המערכות האקדמיות שהובילה בין השאר להתחזקות חסרת תקדים של האוטונומיה המוסדית של האוניברסיטה העברית.

ד"ר אורי כהן, בנם של הלה ולטיף. למד בבית הספר היסודי 'גאולים' בחולון ואת לימודי התיכון בפנימיית "בויאר" בירושלים בין השנים 1978-1974. למד סוציולוגיה לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב, את ראשית לימודיו לתואר שני החל באוניברסיטת תל אביב וסיים בהצטיינות באוניברסיטה העברית בירושלים. ד"ר כהן כתב את עבודת התזה והדוקטורט בהנחיית פרופסור משה ליסק, וקיבל את תואר הדוקטור בשנת 2001. נושא עבודת הדוקטורט: "האוניברסיטה העברית בירושלים בעשור הראשון למדינת ישראל: אוניברסיטה בין אוטונומיה אקדמית להסתגלות פוליטית". החל משנת 2001 החל להרצות בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בייסוד ובהתבססות של מוסדות להשכלה גבוהה בישראל, כמו גם בהיסטוריה הפוליטית החברתית-כלכלית והרעיונית של מדינת ישראל. ספריו בנושא כוללים את ההר והגבעה: האוניברסיטה העברית בירושלים בתקופת טרום העצמאות וראשית המדינה; אקדמיה בתל אביב: צמיחתה של אוניברסיטה; מעבדה, מכון מחקר, עיר מדע: ממכון דניאל זיו למכון ויצמן למדע 1949-1935; אוניברסיטת-אם: האוניברסיטה העברית בירושלים 1967-1948.


ביסוס ותנופה: ההשכלה הגבוהה מקום המדינה

מפגש עם ד"ר אורי כהן. יום שני, ה-22 בפברואר 2021, משעה 20:00 עד 21:00. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

הקמתה של מדינת ישראל והדרישה לעיצוב השדה האקדמי תחת כללי הפעולה הממלכתיים הפכו לדיון מרתק סביב "אוניברסיטת אם", קרי האוניברסיטה העברית שהייתה המובילה במוסדות האקדמיים בארץ. בן גוריון הוביל מדיניות של הכנעת האוניברסיטה העברית לדרישותיו כמו גם את הטכניון בחיפה ובו בזמן אפשר להם להתמיד במרחב מוגדל של חופש אקדמי הנשען על שיתוף פעולה מוסדי ורעיוני עמוק עם עקרונות השלטון של המפלגה הדומיננטית דאז, מפא"י. כתוצאה מכך השליטים החדשים אפשרו הקמה של ארבע אוניברסיטאות מחקר חדשות שפעלו תחת החסות וההשפעה של האוניברסיטה העברית, ובכך כוננה מערכת שבראשיתה הייתה יזמית ומתפתחת במהירות. זאת עד לשנות השבעים, בהן החלו לעלות סדקים ובקיעים חדשים שהצביעו על חולשותיה החברתיות. נבחן את התוצאות של הניסיונות לפתור סוגיות אלה באמצעות המכינות הקדם אקדמיות, האוניברסיטה הפתוחה והרעיון להקמת אוניברסיטה בצפת.

ד"ר אורי כהן, בנם של הלה ולטיף. למד בבית הספר היסודי 'גאולים' בחולון ואת לימודי התיכון בפנימיית "בויאר" בירושלים בין השנים 1978-1974. למד סוציולוגיה לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב, את ראשית לימודיו לתואר שני החל באוניברסיטת תל אביב וסיים בהצטיינות באוניברסיטה העברית בירושלים. ד"ר כהן כתב את עבודת התזה והדוקטורט בהנחיית פרופסור משה ליסק, וקיבל את תואר הדוקטור בשנת 2001. נושא עבודת הדוקטורט: "האוניברסיטה העברית בירושלים בעשור הראשון למדינת ישראל: אוניברסיטה בין אוטונומיה אקדמית להסתגלות פוליטית". החל משנת 2001 החל להרצות בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בייסוד ובהתבססות של מוסדות להשכלה גבוהה בישראל, כמו גם בהיסטוריה הפוליטית החברתית-כלכלית והרעיונית של מדינת ישראל. ספריו בנושא כוללים את ההר והגבעה: האוניברסיטה העברית בירושלים בתקופת טרום העצמאות וראשית המדינה; אקדמיה בתל אביב: צמיחתה של אוניברסיטה; מעבדה, מכון מחקר, עיר מדע: ממכון דניאל זיו למכון ויצמן למדע 1949-1935; אוניברסיטת-אם: האוניברסיטה העברית בירושלים 1967-1948.


Higher Education in the United States: Historical Introduction and Analysis of Current Issues

Prof. Mitchell G. Ash, University of Vienna. Monday March 1st, 2021, 20:00-21:00. Meeting video available here.

The talk begins with a historical introduction to American higher education, demonstrating the system’s hybrid character, with elements drawn from the British, German, and French systems, and also the unique approach taken by American state universities, combining liberal education with pre-occupational training in ways unknown in Europe. It is argued that the secrets of American higher education’s success – diversity of institution type and diversity of ownership, with no conflict in principle between the state and civil society – had already become evident by the early 20th century. The simultaneous rise of the American research powerhouse and mass higher education during the post-World War II period is then outlined, and the resulting changes discussed. In a concluding section, current challenges to the system, including crises of purpose, governance, and state funding and challenges to the supremacy of the research powerhouse, as well as political challenges from within from the left and the right, are outlined.

Mitchell G. Ash (Ph.D. Harvard University) is Professor Emeritus of Modern History at the University of Vienna, Austria. He is a member of the Berlin-Brandenburg Academy of Sciences and Humanities and the European Academy of Sciences and Arts. Before his appointment to Vienna in 1997, he taught German history and history of science from 1984 to 1997 at the University of Iowa. Ash was a Fellow at the Center for Advanced Study (Wissenschaftskolleg) in Berlin 1990-1991, and has held visiting professorships or research appointments at the Free University of Berlin, the University of Göttingen, the Hebrew University of Jerusalem, the University of California at Berkeley, Princeton University and the Max-Planck-Institute for History of Science in Berlin. He is the author or editor of 19 books and more than 160 articles and chapters focusing on the sciences and universities in political, social, and cultural contexts in the nineteenth and twentieth centuries, the history of human-animal relations, and the history of the human sciences. He is currently working on a major research project entitled “Scientific and Political Regime Changes in Germany and Austria, 1918, 1933/38, 1945, and 1990”.


אוניברסיטת בר-אילן: בר-אילן, אקדמיה, דת ופוליטיקה

מפגש עם פרופ' מנחם קליין. יום שני, ה-15 במרץ 2021, משעה 20:00 עד 21:00. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

נפתח את השיחה בתיאור המניעים לכתיבת הספר והניסיונות למנוע את פרסומו ונמשיך בתיאור הנושאים בהם פרופ' קליין עסק וכמה ממסקנותיו. הספר אינו רק מקרה פרטי של אוניברסיטה אחת אלא תיאור היסטורי של יצירת מערכת ההשכלה הגבוהה של ישראל. בר-אילן שימשה כזרז ליצירת המערכת בראשית שנות ה-50. המערכת הזו נותרה ללא שינוי עד הופעת המכללות בשנות ה-80 וחלק ממרכיביה נותרו בעינם עד היום. הספר החל את הגל הצנוע של כתיבת ההיסטוריה של האוניברסיטאות בישראל.

פרופ' מנחם קליין הוא פרופ' אמריטוס במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן. פרופ' קליין למד לימודי מזרח תיכון ואסלאם באוניברסיטה העברית שבירושלים. בין השנים 1992-3 ו-2001-2 היה עמית מחקר בסנט אנטוני'ס קולג', באוניברסיטת אוקספורד. ב-2006 היה פרופ' אורח ב – MIT [המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס] וב-2010 עמית מחקר בכיר בתוכנית פרננד בראודל במכון האוניברסיטאי האירופאי שבפירנצה, איטליה. בשנת 2011 היה פרופ' קליין חוקר אורח באוניברסיטת ליידן שבהולנד, ובשנים 2015, 2018, ו-2020  בקינג'ס קולג' שבלונדון. בשנת 2000 פרופ' קליין היה יועצו של שר החוץ, פרופ' שלמה בן-עמי בנושא המשא ומתן עם הפלסטינים ושאלת ירושלים וחבר בצוות יועצי ראש הממשלה אהוד ברק. החל משנת 1996 לוקח פרופ' קליין חלק במשא מתן לא רשמי עם מקביליו הפלסטינים. בשנת 2003 הוא חתם יחד עם נציגים בכירים ישראלים ופלסטינים על יוזמת ג'נבה- הצעה מפורטת להסכם שלום ישראלי-פלסטיני. פרופ' קליין הינו עמית בכיר בפורום ברונו קרייסקי לדיאלוג בינלאומי וחבר דירקטוריון בכתב העת Palestine – Israel Journal. בעבר היה חבר הנהלת "בצלם", וחבר מערכת הוצאת הספרים של האוניברסיטה הפתוחה. ספרו האחרון של פרופ' קליין Arafat and Abbas Portraits of Leadership in a State Postponed [ערפאת ועבאס פורטרטים של מנהיגות במדינה מושעית] פורסם באוקטובר 2019 בהוצאת הרסט לונדון ואוניברסיטת אוקספורד ניו-יורק. 


התפתחות האנתרופולוגיה בישראל: המקרה של "אנתרופולוגיה בבית"

מפגש עם עם ד"ר אורית אבוהב, מכללת בית ברל. יום שני, ה-22 במרץ 2021, משעה 20:00 עד 21:00. בהנחיית ד"ר לירון שני, המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, האוניברסיטה העברית. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

שיחה זו היא מעין מבוא להתפתחות האנתרופולוגיה בישראל, באמצעות הדיון באחד ממאפייניה הבולטים והאתגר המיוחד שמלווה אותה לאורך כל דרכה – עריכת המחקר "בבית", כלומר בישראל. אנתרופולוגים ישראלים יצאו לשדה הקרוב לביתם מבחינה גיאוגרפית, ועל פי אמות מידה מסוימות גם מבחינת השתייכותם לאותה תרבות/חברה, אך בריחוק מוגדר מראש או מובנה מתודולוגית ממושאי מחקרם. עבודה אנתרופולוגית בבית מעוררת התחבטויות מסוגים שונים, קשיים ואתגרים הייחודיים לה, כמו: האם וכיצד ניתן לבדוק שאלה מחקרית בתנאי קרבה מקסימלית בין החוקרים ונשואי מחקרם, מהי אותה "מעורבות לעומת הסתכלות מבחוץ", משאת נפשו של האנתרופולוג; אופני ההתמודדות עם אתגור המובן מאליו והזרת המוכר הנלווה לו, או מיהו ה"אח" המוגדר כ"אחר"; מהן המגבלות האתיות הנכפות על החוקר במחקר בחברתו שלו; מהן המגבלות העצמיות על הביקורתיות הנדרשות במחקר בבית, והפשרות שאפשר לחיות איתן. ולבסוף, מה טיב יחסי הכוח שבין החוקר לנחקריו בהקשר הביתי. הקשיים והמלכודות שעומדים בפני החוקר בביתו בישראל הביאו לפיתוח אסטרטגיות מחקר, ובעיקר כתיבה הנרטיבית ושיתוף הנחקרים ומידה רבה של רפלקסיביות. בשיחה זו אעלה בעיות, אצביע על יתרונות וחסרונות ובעיקר אשתף בלבטים שליוו אותי, האנתרופולוגית שהשבט שלה הוא אנתרופולוגים ישראלים וחקרה את מוריה בהווה ובעבר ואת מי שהעניק לה את כרטיס הכניסה לגילדה.

דר' אורית אבוהב, מרצה בכירה בגמלאות במכללת בית ברל. רכשה את כל שלושת תאריה האקדמיים במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית. נושאי מחקרה הם בעיקר על התפתחות האנתרופולוגיה בישראל וחתונה ומתנות חתונה בישראל. עמדה בראש האגודה האנתרופולוגית הישראלית בשנים 2007-2009. בשנת 2011 זכתה לפרס הקרן הישראלית למדע (ISF) . מבחר פרסומים הנוגעים לנושא השיחה: "אנתרופולוגיה בהתהוות: האוניברסיטה העברית ומדעי האדם" בתוך חגית לבסקי (עורכת), האוניברסיטה העברית בימי הבית הלאומי: התבססות וצמיחה 1925 – 1948, ירושלים: מאגנס, עמ' 573 – 594, 2005; קרוב אצל אחרים, רסלינג 2010; מסעם של טקסטים באנתרופולוגיה לארץ הקודש: על מאה שנים של תרגומי אנתרופולוגיה לעברית, קתרזיס, 12:30-61, 2009; "הידע האנתרופולוגי ורתימתו לפרויקט בינוי האומה; הפרויקט הציוני ומדינת ישראל/ המהפכה הכמאליסטית וטורקיה", מגמות, נד(1): 287 – 314. 2019; "אריך בראואר- האתנוגרף שנשכח", פעמים, 158: 9-48. 2019. אבוהב אורית, אסתר הרצוג, הרוי גולדברג ועמנואל מרקס, "האנתרופולוגיה החברתית בישראל –מקורותיה וייחודה", בתוך אבוהב ואחרים (עורכים), ישראל: אנתרופולוגיה מקומית, צ'ריקובר, 1998.

ד״ר לירון שני הוא חבר סגל במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית ועמית מחקר במחלקה ללימודי מדע וטכנולוגיה (STS) ב-MIT. לירון הוא אנתרופולוג המתמקד בפרשנויות השונות של קבוצות שונות לטבע, כיצד הן משתמשות בפרשנויות שלהן למטרות פוליטיות וכיצד פעולות אלו משפיעים על החברה והסביבה. תחומי העניין שלו הם: אנתרופולוגיה של סביבה, מדע וחקלאות; היחסים בין האנושי והלא אנושי; המרחב הכפרי והשפעות עידן המידע על החברה והסביבה. לירון הקים ומתפעל את האתר, דף הפייסבוק וקהילת "בחברת האדם" על אנתרופולוגיה בישראל ובעולם, בעלי למעלה מ-7,500 עוקבים.


האוניברסיטה העברית במרחב האימפריאלי והמקומי בתקופת המנדט

מפגש עם גב' עדי לבני ומר עמית לוי. יום שלישי, ה-13 באפריל 2021, משעה 16:00 עד 17:30. בהנחיית ד"ר שירה וילקוף. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

אנחנו רגילים לחשוב על האוניברסיטה העברית כאילו הייתה אוניברסיטה ישראלית מאז ומעולם. גם כשמדברים על ההיסטוריה שלה לפני קום המדינה, מאז פתיחתה ב-1925, הנטייה היא להתמקד ביישוב היהודי בפלשתינה-א"י ובמקומה של האוניברסיטה העברית ואנשיה בתוך התנועה הציונית. אך המרחב שבו שכנה האוניברסיטה הותיר חותם משמעותי על ההתגבשות שלה ושל האקדמיה הישראלית כולה. בשיחה בהנחיית ד"ר שירה וילקוף, עדי לבני ועמית לוי יבקשו להציג היסטוריה-מוקדמת קצת אחרת של האוניברסיטה העברית, כזו שמתמקדת במרחב שבו פעלה בתקופת המנדט, וביחסיה עם ערביי פלסטין והארצות השכנות מחד ועם השלטון הבריטי מאידך. 

ד"ר שירה וילקוף מלמדת במסלול לאדריכלות נוף בטכניון. שירה היא היסטוריונית של המרחב, התכנון והעירוניות בישראל. המחקר שלה עוסק בממשקים בין הפרופסיה, הפוליטיקה, ועיצוב המרחב המקומי בזיקה למעברי ידע טרנסלאומיים.  במסגרת מחקר הפוסטדוקטורט שלה בשנת 2018, הייתה שירה חברה בצוות פרויקט קטלוג הארכיון ההיסטורי של האוניברסיטה העברית.

גב' עדי לבני משלימה את הדוקטורט שלה במכון ליהדות זמננו ובחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית ובוגרת התכנית לדוקטורנטים מצטיינים במדעי הרוח בבית ספר מנדל. עבודת הדוקטורט שלה:שלה "אוניברסיטה ואימפריה בפלסטיין המדינטורית" עוסקת בזיקות וההשפעות של האוניברסיטה מחוץ ל'יישוב'. בשנים 2016-2018 עדי ריכזה את פרויקט קטלוג הארכיון ההיסטורי של האוניברסיטה העברית ואצרה (יחד עם עדה ורדי) את התערוכה "הוראת שעה: האוניברסיטה העברית המלומדים היהודים והפרידה מאירופה".

מר עמית לוי הוא תלמיד מחקר בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית שמתעניין בשאלות של הגירת ידע ומפגשים בין-תרבותיים. בעבודתו הוא עוסק בהתפתחות המזרחנות בפלשתינה/ישראל על בסיס שורשיו הגרמניים של התחום, ובשאלות שנובעות מתוך המעבר ממפגש טקסטואלי עם המזרח למפגש ממשי עמו, בשנות המנדט ובראשית ימיה של מדינת ישראל. עמית שימש רכז אקדמי של מפעל תולדות האוניברסיטה העברית, ומתאם מחקר של פרויקט 'קרעי תרבות', שיתוף פעולה ישראלי-גרמני לאיתור, שימור וקיטלוג עזבונות של מלומדים ואנשי רוח יהודים-גרמנים בישראל. כיום עמית הוא מנהל העריכה של כתב העת 'נהריים' לחקר הספרות ותולדות התרבות היהודית-גרמנית, בהוצאת דה גרויטר.


תפתח עלינו מצפון ברכתה וטובתה של תרבות הרוח, ממכון לאוניברסיטה – שנות ההקמה של אוניברסיטת חיפה

מפגש עם ד"ר אסף זלצר. יום שני, ה-26 באפריל 2021, משעה 20:00 עד 21:00. בהנחיית ד"ר צור שלו. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

קצת אחרי ייסודה של אוניברסיטת תל אביב ובמקביל להקמתה של האוניברסיטה בבאר שבע נוסד בחיפה מוסד להשכלה גבוהה – 'האוניברסיטה העברית בירושלים – המכון אוניברסיטאי של חיפה'. בהמשך לחזונם של אנשי חיפה, שפעלו החל מראשית שנות החמישים לקדם את ההשכלה בעיר ובצפונה של הארץ, הפך המכון כעבור פחות מעשור לאוניברסיטה עצמאית על פסגת הכרמל (1972). בהרצאה אציג קווי יסוד להכרת דמותה של אוניברסיטת חיפה בעשורים הראשונים לפעילותה. בנוסף להצגת הסיבות והנסיבות להקמתה יידונו ההיבטים הגאוגרפיים והאדריכליים וכמובן שאלת היחסים עם 'אוניברסיטת האם'. ההרצאה תתמקד בהקמתן של הפקולטות למדעי הרוח והחברה והתפתחותן בשנות ההקמה.

ד"ר אסף זלצר, חבר סגל בחוג ללימודי ישראל. רכש את השכלתו באוניברסיטה העברית בירושלים שם החל לעסוק בהיסטוריה של הקמפוס בהר הצופים. בהמשך היה מעורב בפרויקט תולדות האוניברסיטה וכתב וערך את הכרך הרביעי בספרי האוניברסיטה (כרך האישים). היה מעורב בהקמתם של ייצוגים ויזולאיים בקמפוס העוסקים בהיסטוריה של האוניברסיטה שהבולטים בהם: ציורי קיר (קרמיים) בכניסה לקמפוסים (ביחד עם האוצרת מיכל מור); תערוכה על טקס הפתיחה של האוניברסיטה בשנת 1925 ועוד. לאחר ההגירה מרצון לאוניברסיטה חיפה החל בשנה האחרונה לקדם את המחקר על תולדות אוניברסיטת חיפה.


מוסד האוניברסיטה: מבט היסטורי ועולמי

מפגש עם פרופ׳ גילי דרורי. יום שני, ה-10 במאי 2021, משעה 20:00 עד 21:00. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

ההשכלה הגבוהה והמדע שלנו כאן ועכשיו, שהקנו לישראל גאווה לאומית ומוניטין עולמי כמעצמת ידע ופיתוח, משוקעים בהיסטוריה ארוכה של מוסד האוניברסיטה ובשדה עולמי רחב היקף של האקדמיה. מהם שורשיה של האוניברסיטה ומהם גלגוליו של מוסד האוניברסיטה לאורך אלף השנים מאז היווסדה של האוניברסיטה הראשונה בשנת 1088? כיצד התרחבותה של האקדמיה בעולם, בעיקר מאז תחילת המאה ה-20, השפיעה על מגוון האוניברסיטאות ומאפייניהם ברחבי העולם היום? ומה מקומן של האוניברסיטאות והמכללות בישראל של ימינו בהקשר ההיסטורי והעולמי הזה? בשיחה זו נשתמש במונחים סוציולוגיים של גלוקליזציה, זהות וארגון בכדי לבחון מהי האוניברסיטה של המאה ה-21 ומהי אוניברסיטה ישראלית.

פרופסור גילי דרורי היא סוציולוגית, חברת סגל המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה וראשת פורום אירופה באוניברסיטה העברית. את השכלתה האקדמית כסוציולוגית רכשה באוניברסיטת תל אביב (בוגר, בשילוב עם מדע המדינה, ומוסמך) ובאוניברסיטת סטאנפורד (דוקטורט, 1997). מחקריה מתמקדים רובם ככולם בסוציולוגיה עולמית: חקר הגלובליזציה וניתוח השלכותיו של תהליך גורף זה על מדינות, ארגונים ובעיקר על רעיונות ותפיסות. בין התופעות והתהליכים העולמיים והבינלאומיים אותם היא חוקרת, לרוב בשיטות מחקר המכונות כמותניות, נכללים הנושאים: אקדמיה וחינוך; ארגון וניהול; זכויות אדם; אי-שיוויון מקוון; רב-תרבותיות; מדע, טכנולוגיה וחדשנות. בנוסף, גילי דרורי כותבת על התיאוריה המוסדית, תיאוריית החברה העולמית, שחקנות, ומימשלות. מאז הצטרפותה לסגל האוניברסיטה העברית בשנת 2011, גילי דרורי מלמדת קורסים בנושאי גלובליזציה, חקר ארגונים, חדשנות ויזמות, וניהול עולמי, לצד קורסי הכנה למחקר מתקדם. במהלך הקריירה האקדמית שלה, לימדה גילי דרורי במשך עשור באוניברסיטת סטאנפורד ושימשה כראשת תוכנית המצוינות ללימודי יחסים בינלאומיים בסטאנפורד. בשנים 2018-2020 כיהנה כנשיאת האגודה הסוציולוגית הישראלית וכעת היא מכהנת כעמיתה בכירה ב Martin Buber Society of Fellows.


Humboldt and the Modern German University

Johan Östling. Wedensday, May 26th, 2021, 18:00-19:00. Meeting video available here. Questions video available here.

This lecture is about the idea of the university in modern Germany. The key issue is how the Humboldtian tradition was transformed and gave direction to the debates. Drawing on recent studies that have shown that the Humboldtian tradition was an invention of the late 19th century, Östling investigates in what ways Humboldt’s ideas have been appropriated for various purposes in different historical contexts and epochs. His presentation concentrates on three significant periods of reform: the immediate postwar period in the late 1940s; the Federal Republic in the 1960s; and the Bologna Process in the 2000s.

Johan Östling is a historian and Wallenberg Academy Fellow at the Department of History, Lund University. He is the director of the Lund Centre for the History of Knowledge (LUCK). Östling’s research encompasses various aspects of modern European history, in particular, the history of knowledge, intellectual history, and the history of the university. His recent publications include Humboldt and the modern German University (2018), Circulation of Knowledge (2018), Forms of Knowledge (2020), and Histories of Knowledge in Postwar Scandinavia (2020).


המתמטיקה בישראל: מבט לעבר ולעתיד

מפגש עם פרופ' אלכס לובצקי. יום שני, ה-7 ביוני 2021, משעה 18:00 עד 19:00. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

המתמטיקה בישראל הייתה ועודנה אחד ממוקדי ההצטיינות של האקדמיה בישראל, ואולי אפילו "היהלום שבכתר". נסקור בקצרה את תולדות המחקר המתמטי בישראל על חזקותיו אבל גם חולשותיו. ננסה להבין מה הביא למצוינות זו ואיך ניתן לשמרה ולחזקה. מעניין במיוחד מה ניתן ללמוד ממנה לטובת דיסציפלינות אחרות באקדמיה הישראלית. 

המתמטיקה היא התלמוד החילוני

פרופ' אלכס לובוצקי הוא חבר סגל במכון איינשטיין למתמטיקה, האוניברסיטה העברית. נולד ב-1956 ברמת-גן. בזמן לימודי התיכון התחיל תואר ראשון במתמטיקה באוניברסיטת בר-אילן, אותו סיים שנה לאחר קבלת תעודת הבגרות והמשיך במסלול ישיר לדוקטורט, אותו סיים בגיל 23. לאחר 5 שנות שירות צבאי, הצטרף לסגל המכון למתמטיקה באוניברסיטה העברית, בגיל 29 הפך לפרופסור חבר ו-4 שנים אחר כך לפרופסור מן המניין. לובוצקי כתב למעלה מ-150 מאמרים ו-4 ספרים, שימש כפרופסור אורח במוסדות רבים בעולם (אוניברסיטת קולומביה, Yale, סטנפורד, שיקגו, ETH והמכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון). הוא זכה לפרסים ישראליים ובינלאומיים רבים, וביניהם: פרס ישראל, דוקטורט כבוד מאוניברסיטת שיקגו, חבר האקדמיה הישראלית והאקדמיה האמריקאית למדעים, קיבל מענק ERC שלוש פעמים, כל פעם ל-5 שנים, ועוד. לובוצקי היה והינו פעיל בזירה הציבורית באקדמיה ומחוצה לה, שמש בעבר כחבר כנסת וכנשיא האיגוד הישראלי למתמטיקה. נמנה על ראשוני המתיישבים באפרת בגוש עציון, נשוי, אב ל-6 וסב (גאה) ל-24 נכדים.


בית ברל, סיפורה של מכללה

מפגש עם פרופ' יצחק גרינברג. יום שני,  ה-21 ביוני 2021, משעה 18:00 עד 19:00. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

השיחה תעסוק במשמעות הזיקה בין מוסד אקדמי לבין זרוע מפלגתית, בהשלכותיה ובתוצריה, כפי שבאו לכלל ביטוי במכללת בית ברל, אשר נוסדה על ידי קרן ברל כצנלסון – זרוע אדמיניסטרטיבית וכספית של מפלגת העבודה – והייתה בבעלותה. מדובר בזיקה שהיו גלומים בה מתח והתנגשות בין שתי מגמות סותרות. מצד אחד, גורם פוליטי שאינטרסים ושיקולים מפלגתיים אמורים להנחות אותו; ומצד שני, מוסד אקדמי שמעצם מהותו מושתת על חשיבה ביקורתית ועל פלורליזם וחופש אקדמי.

יצחק גרינברג הוא פרופסור אמריטוס במכללה האקדמית בית ברל. מחקריו עוסקים בזיקה בין אידיאולוגיה כלכלה ופוליטיקה ביישוב העברי בארץ ישראל ובמדינת ישראל. מספריו: "אנטומיה של משבר ידוע מראש: קריסת חברת העובדים בשנות השמונים" (2004), "פנחס ספיר: ביוגרפיה כלכלית פוליטית 1975-1949" (2011), "זלמן ארן: פוליטיקאי כאינטלקטואל" (2018). ספרו: "אקדמיה ותנועה פוליטית: מכללת בית ברל 1990-1970" עתיד לראות אור בשנת 2021.  


ציוני דרך בהתפתחות ההשכלה הגבוהה בישראל

מפגש עם פרופ' עמי וולנסקי. יום שני ה-5 ביולי 2021, משעה 20:00 עד 21:00. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

המאבק על חוק המועצה להשכלה גבוהה; מי יחלק את התקציב הציבורי – המחלוקת על הקמת ות"ת; הרפורמה בחינוך העל יסודי; השלכות הרפורמה והמחלוקת על פתיחת שערי ההשכלה הגבוהה; התפתחות תרבות "קיצורי הדרך" לתואר אקדמי; ההשלכה של פתיחת השערים על בעלי תואר שלישי; "העשור  האבוד" והשלכותיו.

פרופסור עמי וולנסקי הוא פרופ' חבר בדימוס באוניברסיטת תל אביב; סמנכ"ל תכנון של משרד החינוך; המדען הראשי של המשרד; יועץ לארבעה שרי חינוך בתחום ההשכלה הגבוהה; חבר סגל בבית הספר למנהיגות במנדל;  וולנסקי, ע. (2005): אקדמיה בסביבה משתנה: מדיניות ההשכלה הגבוהה של ישראל,  , 2004-1952, הקיבוץ המאוחד, בני ברק, וולנסקי, ע. (2020): תלמידי האתמול תלמידי המחר: שלושה גלים של רפורמות בעולם החינוך, שוקן, תל אביב, כרך א' 289 עמ' כרך ב' 273 עמ').  עומד להתפרסם באנגלית בהוצאת ספרינגר.


Allies and Rivals: German-American Exchange and the Rise of the Modern Research University

Emily J. Levine. Monday, July 19th, 9.00 AM Pacific Time; 19.00 Jerusalem Time. Meeting video available here.

During the nineteenth century, nearly ten thousand Americans traveled to Germany to study in universities renowned for their research and teaching. By the mid-twentieth century, American institutions led the world. How did America become the center of higher education excellence? And what does that story reveal about who will lead in the twenty-first century? Allies and Rivals is the first history of the ascent of American higher education told through the lens of German-American exchange. In a series of compelling portraits of such leaders as Wilhelm von Humboldt, Martha Carey Thomas, and W.E.B. Du Bois, Emily J. Levine shows how academic innovators on both sides of the Atlantic competed and collaborated to shape the research university. Even as nations sought world dominance through scholarship, universities retained values apart from politics and economics. Open borders enabled Americans to unite the English college and German Ph.D. to create the modern research university, a hybrid replicated the world over.  In a captivating narrative spanning one hundred years, Levine upends notions of the university as a timeless ideal, restoring universities to their rightful place in history. In so doing she reveals that innovation in the twentieth century was rooted in international cooperation— a crucial lesson that bears remembering today.

Emily Levine is an Associate Professor of Education and (by courtesy) History at Stanford University. Previously she was Associate Professor of Modern European History at the University of North Carolina- Greensboro. Dr. Levine received her Ph.D. in History and the Humanities at Stanford and her BA from Yale, where she later returned as an Andrew W. Mellon Postdoctoral Fellow. She is the author of Dreamland of Humanists: Warburg, Cassirer, Panofsky, and the Hamburg School (University of Chicago Press, 2013), which was awarded the Herbert Baxter Adams Prize by the American Historical Association for the best book in European history from 1815 through the 20th Century. Levine has published in The New York Times, the LA Review of Books, Foreign Policy, The Chronicle of Higher Education, and Inside Higher Ed, as well as in top scholarly journals. Her new book Allies and Rivals: German-American Exchange and the Rise of the Modern Research University, which was supported by fellowships from the National Humanities Center and the Alexander von Humboldt Foundation, is forthcoming from the University of Chicago Press in July 2021. 


יסודות ופקולטות עיוניות באוניברסיטה העברית

מפגש עם ד"ר יהודית דורי דסטון וד"ר מרים סמט. יום שני, ה-4 באוקטובר 2021, משעה 18:00 עד 19:30.

המחלקה לחינוך ובית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, 1948 – 1968: המחלקה לחינוך באוניברסיטה העברית, מאז היווסדה בשנת 1935 ובמשך העשורים הראשונים של מדינת ישראל, נעה בין מתן שירות למדינה על ידי הכשרת בעלי תפקידים במערכת החינוך ובין היותה חוד החנית של המחקר וההשכלה הגבוהה בתחומי החינוך. תנועה זו התבררה במהלך עשרים השנים הראשונות של ישראל כניסיון לאחוז את החבל בשני קצותיו, שכן שאלת זכות הקיום של המחלקה ובית הספר לחינוך כחוג אוניברסיטאי המציע לימודים לקראת תארים אקדמיים עלתה שוב ושוב על הפרק. בדומה למחלקות אחרות של האוניברסיטה, שהיו מעורבות בתהליכי עיצוב וביסוס תחומים שלמים במדינה הצעירה, ניתנה למחלקה לחינוך, אשר היתה בעלת ותק של יותר מעשור בעת הקמת המדינה, הזדמנות להשפיע על מערכת החינוך ולתרום להתמודדות עם אתגריה המרכזיים, בעיקר באמצעות רשת הקשרים של אנשיה שרובם פעלו בכמה זירות חינוכיות במקביל על מנת לשפר את החינוך בישראל. ואולם מערך נסיבות הביא לגיבושו של מקצוע ההוראה כבעל מוניטין פחות ביחס למקצועות דורשי הסמכה אחרים שנלמדו גם הם באוניברסיטה העברית כדוגמת עריכת דין או רפואה. שלושת האתגרים המשמעותיים ביותר במערכת החינוך במהלך שני העשורים הראשונים היו: המחסור במורים, הרמה הירודה של ההכשרה להוראה בבתי ספר יסודיים והיווצרותם של פערים משמעותיים ברמת ההשכלה בקרב האוכלוסייה.

הקמת הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, 1950-1948: בראשית שנת 1948 נהגתה בידי מורי האוניברסיטה ומשפטנים בכירים בפלשתינה תכנית להקמת הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, אשר התממשה לכדי ייסוד הפקולטה כשנה ומחצה לאחר מכן. את הקמתה של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה דווקא בתקופה זו יש להבין בתוך הקשרן של ההתפתחויות ההיסטוריות. ערב ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, הפכה האוניברסיטה למוסד המרכזי שעתיד היה לספק הכשרה אקדמית לפקידיה של המדינה הצעירה. הקשר בין ייסודה של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה לבין הקמת המדינה היה אפוא גלוי ומוחשי כבר בראשית הדרך. שאיפותיהם של משפטנים באוניברסיטה ובמוסדות הישוב, ובהן השאיפה להכשיר במהירות וביעילות עורכי דין שישתלבו בתפקידים המשפטיים הרבים במוסדות המדינה וכן השאיפה לחזק את הריבונות היהודית במדינת ישראל ובפרט בעיר ירושלים, השפיעו באופן מכריע על קבלת החלטות חשובות בנוגע לייסודה של הפקולטה, מיקומה ותכני הלימוד בה. שתי הסוגיות המרכזיות שהן תולדה ישירה של הקשר בין הקמת הפקולטה להקמת המדינה, ואשר העסיקו כל העת את המייסדים, היו שאלת הריבונות היהודית וביטוייה בתהליך הקמת הפקולטה; ולצד זאת, המתח בין התכלית של פיתוח המחקר האקדמי לתכלית של הכשרה מקצועית, והתרומה הצפויה של כל אחת מהן לאוניברסיטה מצד אחד ולמדינת ישראל מצד אחר.

ד"ר מרים סמט היא היסטוריונית של החינוך, עמיתת פוסט-דוקטורט בפרויקט הממומן על ידי קרן המחקר הגרמנית DFG באוניברסיטה הטכנית בבראונשווייג ובשיתוף האוניברסיטה העברית בירושלים ומתגוררת בשנים האחרונות בגרמניה. את השכלתה האקדמית רכשה באוניברסיטה העברית בחוג להיסטוריה ובמכון ליהדות זמננו. מחקריה מתמקדים בהיסטוריות השזורות של החינוך היהודי בעת החדשה ושל מערכת החינוך הישראלית. ספרה "חינוכאים ושיח החינוך ביישוב העברי" ייצא לאור במהלך 2021 בהוצאת מאגנס והוא זוכה פרס "עם עולם" ע"ש שלמה ובלה ברטל לקידום המחקר ההיסטורי בעברית.

ד"ר יהודית דורי דסטון היא עמיתת מחקר במרכז אהרן ברק למחקר משפטי בינתחומי בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. כמו כן משמשת יהודית עוזרת משפטית בכירה בבית המשפט העליון. את השכלתה האקדמית רכשה באוניברסיטה העברית בפקולטה למשפטים ובחוג להיסטוריה של עם ישראל. מחקריה עוסקים בתפר שבין היסטוריה למשפט, ובין היתר במשפטי שואה בישראל ובגרמניה ובעיצוב הפרופסיה המשפטית בראשית ימיה של מדינת ישראל. ספרה "משפט דמיאניוק: הסוף לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם במדינת ישראל", המבוסס על עבודת דוקטורט שהגישה באוניברסיטה העברית בשנת 2017, עתיד לראות אור בקרוב בעברית ובגרמנית.


צמיחתה של אוניברסיטת תל-אביב: ממאבק הקמה להטמעה

מפגש עם ד"ר אורי כהן. יום שני, ה-18 באוקטובר 2021, משעה 19:00 עד 20:00. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

הקמפוס ברמת אביב: 1971. מקור: ארכיון אוניברסיטת תל-אביב

ההרצאה תעסוק בתהליך הבניית אוניברסיטה בתל אביב מראשית שנות השלושים ועד לתחילת שנות השבעים של המאה ה-20. ראשית אפתח בהתפתחות בית הספר הגבוה למשפט וכלכלה בתל אביב בשאיפתו לקבלת לגיטימציה אקדמית מהשלטון המנדטורי הבריטי ומהאוניברסיטה העברית. שנית, אדון בהתפתחויות האקדמיות והפוליטיות סביב העיר תל אביב, במיוחד בשנות החמישים ובתקופתו של חיים לבנון כראש העיר שדחף להקמת אוניברסיטה. שלישית, אתמקד בתהליכים האקדמיים שאיחדו בין בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה, למכונים האוניברסיטאיים ולהקמת המוסד בשנת 1956. רביעית, תעלה סוגיית האוניברסיטה העברית והתנגדותה העזה להקמת אוניברסיטה עצמאית בתל אביב. חמישית, תקופת נשיאותו של ג'ורג' וייז באוניברסיטת תל אביב והדרכים להפיכתה למוסד אקדמי מוביל.

ד"ר אורי כהן, בנם של הלה ולטיף. למד בבית הספר היסודי 'גאולים' בחולון ואת לימודי התיכון בפנימיית "בויאר" בירושלים בין השנים 1978-1974. למד סוציולוגיה לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב, את ראשית לימודיו לתואר שני החל באוניברסיטת תל אביב וסיים בהצטיינות באוניברסיטה העברית בירושלים. ד"ר כהן כתב את עבודת התזה והדוקטורט בהנחיית פרופסור משה ליסק, וקיבל את תואר הדוקטור בשנת 2001. נושא עבודת הדוקטורט: "האוניברסיטה העברית בירושלים בעשור הראשון למדינת ישראל: אוניברסיטה בין אוטונומיה אקדמית להסתגלות פוליטית". החל משנת 2001 החל להרצות בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בייסוד ובהתבססות של מוסדות להשכלה גבוהה בישראל, כמו גם בהיסטוריה הפוליטית החברתית-כלכלית והרעיונית של מדינת ישראל. ספריו בנושא כוללים את ההר והגבעה: האוניברסיטה העברית בירושלים בתקופת טרום העצמאות וראשית המדינה; אקדמיה בתל אביב: צמיחתה של אוניברסיטה; מעבדה, מכון מחקר, עיר מדע: ממכון דניאל זיו למכון ויצמן למדע 1949-1935; אוניברסיטת-אם: האוניברסיטה העברית בירושלים 1967-1948.


"אוקספורד עברי בנגב": שורשי הקמתה של אוניברסיטת בן גוריון

מפגש עם פרופ' יאני נבו, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. יום שני, ה-1 בנובמבר 2021, משעה 20:00-19:00. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.


הכרזה על שנת הלימודים הראשונה באונ' בן גוריון, 1969. מקור: אתר האוניברסיטה

אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ("אוניברסיטת הנגב" בשמה המקורי) הוקמה כאוניברסיטה עירונית, בעלת אופי כללי וחופשי יחסית, מתוך שורה של מוסדות קודמים בעלי אופי ממשלתי, ביטחוני והתיישבותי-קולוניאלי. בין מוסדות אלה יש למנות את המדרשה בשדה בוקר, קמ"ג בדימונה, המכון לחקר הנגב בבאר שבע, ובעיקר את המכון להשכלה גבוה בנגב, שריכז את פעילות ההקמה מ-1963 והפך להיות אוניברסיטה ב-1970. למוסדות קודמים אלה היו הגיונות וחזונות משלהם, לאו דווקא אלו של השכלה גבוהה במלוא כלליותה, אולם בהקמת האוניברסיטה ההיגיון האוניברסיטאי גבר. היגיון זה הוא ההיגיון הקושר בין אמת (מדעית) לחירות (אקדמית), מעבר לקשר בין מחקר ליישום שימושי-טכנולוגי, ומגשר בין תפקידיה המחקריים, החינוכיים והאזרחיים של כל אוניברסיטה, להבדיל ממוסדות ייעודיים יותר (מכוני מחקר, מדרשות חינוכיות, מוסדות ביטחוניים, וכד'). חזונו ההתיישבותי של בן גוריון, שחזה "אוקספורד עברי בנגב" אך ראה בעיקר מוסד ללימודים טכנולוגיים, שאיפתם של אנשי משרד הביטחון ליצירת מעטפת אקדמית לקמ"ג, וצרכי המחקר היישומי במכון לחקר הנגב התמזגו בסופו של דבר בהקמת מוסד אוניברסיטאי מלא בבאר שבע, ששמה (ולא במקרה) נפקד משמותיה של האוניברסיטה. בהרצאה זו אתאר את בקיעת הפרפר האוניברסיטאי מתוך הפקעת ההתיישבותית-ביטחונית-ממשלתית שבתוכה צמח.

פרופ' יאני נבו הוא גימלאי המחלקה לפילוסופיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בין תחומי התמחותו, פילוסופיה אנליטית (ויטגנשטיין, קוויין, פאטנם, רורטי), פרגמטיזם אמריקאי (גיימס, דיואי), פילוסופיה פוליטית וחברתית (רולס) ואתיקה יישומית. פרופ' נבו פרסם את מאמריו בתחומים אלו. ספרו, "אזמל שקהה" עוסק בביקורת יומרת הפילוסופיה האנליטית ל"סילוק" המטפיזיקה מתחום העיון באמצעות ביקורת השפה. בשנים האחרונות פרופ' נבו הרבה לעסוק בנושאים של אתיקה ואקדמיה, גם בהקשר מוסדי באב"ג.


German and Austrian Universities in Historical and Contemporary Perspective: Mythos Humboldt

Prof. Mitchell G. Ash, University of Vienna, Thursday, December 16th, 2021, 15.00 pm CET; 16.00 pm Jerusalem time. Meeting video available here.

For many years it has been routine to use the name of Wilhelm von Humboldt, the primary founder of the University of Berlin in 1810, as a label for "the German university“ and the University of Berlin in turn as "the mother of all research universities“ (Charles McClelland 2018). Such references to Humboldt are mythical in a specific sense – they point to an origin story that helps establish what is now called "corporate identity“. In these remarks, I attempt to sketch out a rather different story, in three parts. In part one, I suggest that the University of Berlin had many founders and that the German (and Austrian) research university actually emerged in the second half of the 19th century – with results that would have surprised Humboldt.  In part two I will briefly discuss the mythical apotheosis of "Humboldt“ around the turn of the twentieth century, the betrayal of this mythical ideal in the Nazi era, and the two versions of "Humboldt“ that emerged in West and East Germany after 1945. Finally, I will sketch the paradoxical situation of German (and Austrian) universities in the late 20th and early 21st centuries: The name "Humboldt“ became an all-purpose label just when the ideal he advanced – the unity of teaching and research – was becoming increasingly dysfunctional in the context of mass higher education. "Humboldt the undead“ continues to walk the Earth, because today’s "entrepreneurial“ university has no inspiring ideal to replace it. Whether current catchwords like "gender balance,“ "diversity,“ or "globality“ can resolve this dilemma remains to be seen. 

Mitchell G. Ash (Ph.D. Harvard University) is Professor Emeritus of Modern History at the University of Vienna, Austria. He is a member of the Berlin-Brandenburg Academy of Sciences and Humanities and the European Academy of Sciences and Arts. Before his appointment to Vienna in 1997, he taught German history and history of science from 1984 to 1997 at the University of Iowa. Ash was a Fellow at the Center for Advanced Study (Wissenschaftskolleg) in Berlin 1990-1991, and has held visiting professorships or research appointments at the Free University of Berlin, the University of Göttingen, the Hebrew University of Jerusalem, the University of California at Berkeley, Princeton University and the Max-Planck-Institute for History of Science in Berlin. He is author or editor of 19 books and more than 160 articles and chapters focusing on the sciences and universities in political, social and cultural contexts in the nineteenth and twentieth centuries, the history of human-animal relations and the history of the human sciences. He is currently working on a major research project entitled “Scientific and Political Regime Changes in Germany and Austria, 1918, 1933/38, 1945 and 1990”. 


מדעי החברה באוניברסיטה העברית 1968-1948

מפגש עם פרופ' קובי מצר. יום שני, ה-10 בינואר 2022, משעה 19:00 עד 20:00. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

מחשבות ראשונות על מיסוד אפשרי של מדעי החברה באוניברסיטה עלו בה כבר בשנות השלושים של המאה שעברה, והחלו לרקום עור וגידים בשנת 1944 עם מינוייה של ועדת סנאט ייעודית לתכנון הקמתה של המחלקה למדעי החברה במסגרת הפקולטה למדעי הרוח. המחלקה הוקמה ב-1949, כשחודשו הלימודים באוניברסיטה לאחר מלחמת העצמאות, ובמועד זה גם נפתחו הלימודים בחוגים שהרכיבו אותה. נקודת הציון הבאה בסיפור היתה הפרדת ההוראה והמחקר במדעי החברה מהפקולטה למדעי הרוח בשנת 1953 וארגונם במסגרת חדשה – "בית הספר לכלכלה ולמדעי החברה ע"ש אליעזר קפלן – הפקולטה למדעי החברה". מסגרת זו נועדה, בין השאר, להנציח את זכרו של אליעזר קפלן, שר האוצר הראשון של מדינת ישראל.

חשוב להדגיש עם זאת, כי הסדרי העבודה בין הפקולטה למדעי הרוח לפקולטה החדשה למדעי החברה שקבע הסנאט, חייבו את כינונה של ועדת הוראה משותפת לשתי הפקולטות, כמו כן הם חייבו את המועצות שלהן לדון במשותף בכל הנושאים הלימודיים של חוגיהן. חמש עשרה שנים נוספות תחלופנה, לפני שהפקולטה למדעי החברה תנותק לחלוטין מאחותה הבכירה בהחלטת סנאט האוניברסיטה, ותצא בשנת 1968 לעצמאות ארגונית ואקדמית מלאה, בדומה לשאר הפקולטות באוניברסיטה.

סיפורם של שני העשורים, שבהם הפכו מדעי החברה באוניברסיטה העברית ממקבצי קורסים תחומיים לפקולטה עצמאית מרובת מחלקות, מעלה כמה סוגיות מעניינות בהקשרים תוך אוניברסיטאיים וחיצוניים, שאליהן אתייחס בדיון. בהן: תפיסת האוניברסיטה את משימותיה בשירות היישוב והמדינה הצעירה באמצעות הוראה, מחקר והכשרה בתחומים היישומיים של מדעי החברה והמינהל; משמעות המעורבות של גופים ישראליים חיצוניים, שלטוניים ואחרים, באוניברסיטה, שדוגמת בית הספר ע"ש קפלן משמשת מקרה בוחן רלוונטי לדיון בה; השפעת מדעי החברה שעוצבו בשנות מלחמת העולם השנייה וברבע המאה שאחריה באקדמיה המערבית (בעיקר האמריקנית ובמידה מסוימת גם הבריטית), על התפתחותם של מדעי החברה והמינהל באוניברסיטה העברית של אותה תקופה.

נושא הזיקה לאקדמיה האמריקנית מוביל את הדיון באופן טבעי לעניין האחרון שבו אעסוק: התבוננות משווה בדפוסי ההתנהלות האקדמית של המחלקות לכלכלה ולסוציולוגיה, שהיו שתי המחלקות המרכזיות של הפקולטה למדעי החברה בשני העשורים שבהם מתמקדת שיחתנו.

קובי מצר הוא פרופסור אמריטוס לכלכלה באוניברסיטה העברית, שבה היה חבר סגל מאז 1972, השנה בה קיבל את הדוקטורט בכלכלה באוניברסיטת שיקגו, ועד לפרישתו ב-2010. פרופ' מצר כיהן כדיקן הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה העברית (1995—1999), כנשיא האגודה הישראלית לכלכלה (2009—2010) וכנשיא האוניברסיטה הפתוחה (2013–2018). הוא שימש כפרופסור אורח באוניברסיטאות: ברקלי, נורת'ווסטרן, סטנפורד ו-LSE, וכעמית מחקר בקולג' סט. אנתוניז של אוניברסיטת אוקספורד ובמרכז הבינלאומי לחוקרים ע"ש וודרו וילסון בוושינגטון D.C תחומי מחקרו העיקריים הם ההיסטוריה הכלכלית של פלשתינה/ארץ ישראל בתקופת המנדט וישראל, והיבטים כלכליים של אתנו לאומיות וחברות מתיישבים. לאחרונה עסק בתולדותיהם של מדעי החברה באוניברסיטה העברית בעשרים השנים הראשונות למדינה, שבהן הוקמה ועוצבה בה הפקולטה למדעי החברה. בין הספרים שכתב: הון לאומי לבית לאומי בהוצאת יד יצחק בן-צבי (1979),  The Divided Economy of Mandatory Palestine, Cambridge University Press (1998). בין הספרים שערך (במשותף עם עמיתים): Land Rights, Ethno-Nationalism and Sovereignty in History, Routledge, 2004, Settler Economies in World History, Brill 2012.


ייסוד התכנית ל'לימודי יסוד' לקראת תואר בוגר במדעי הרוח באוניברסיטה העברית (1937 – 1953)

מפגש עם ד"ר אסף זלצר, אוניברסיטת חיפה. יום שני, ה-24 בינואר, 2022, בשעה 18:00. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

האוניברסיטה העברית הוקמה כאוניברסיטה של מכוני מחקר וזאת על רקע המחלוקת בדבר אופיו הרצוי של המוסד הנבנה בירושלים. כבר בשנים הראשונות לפעילותן של המכונים התעורר שיח באוניברסיטה בדבר הצורך בהכשרת הסטודנטים למחקר. בעקבות דיונים במוסדות האוניברסיטה בחו"ל הוחלט לייסד תכניות לימודים לתואר שני. הקשיים בהם נתקלו הסטודנטים לתואר זה עוררו דיון בפקולטה למדעי הרוח כבר מהמחצית השנייה של שנות ה-30 על השינויים הרצויים במתכונת ההוראה במוסד. בין המתדיניים בלטה דמותו של פרופ' חיים יהודה רות (הרקטור) שביחד עם עמיתיו ביקש להוביל את האוניברסיטה לאמץ את המודל האנגלי – אמריקאי של לימודים לקראת תואר ראשון. רק בסוף שנות ה-40 לאחר דיונים רבים אישרו מוסדות האוניברסיטה לפקולטה למדעי הרוח לייסד תכנית לימודים ללימודי יסוד. יישומה של התכנית נקבע למעשה רק לאחר הקמת המדינה. בהרצאה יוצגו, הסיבות ליצירת המסגרת החדשה לתואר והקשיים בגיבוש המסגרת הרצויה, יבחן הקשר בין ייסוד התכנית לקשרים המתהווים עם המדינה (שאך זה נולדה) ויחשפו תכני ההוראה. בסיום ההרצאה תידון השאלה – מדוע נעלמו 'לימודי היסוד' ונשאר ה – B.A בתחומי דעת.

ד"ר אסף זלצר, חבר סגל בחוג ללימודי ישראל. רכש את השכלתו באוניברסיטה העברית בירושלים שם החל לעסוק בהיסטוריה של הקמפוס בהר הצופים. בהמשך היה מעורב בפרויקט תולדות האוניברסיטה וכתב וערך את הכרך הרביעי בספרי האוניברסיטה (כרך האישים). היה מעורב בהקמתם של ייצוגים ויזולאיים בקמפוס העוסקים בהיסטוריה של האוניברסיטה שהבולטים בהם: ציורי קיר (קרמיים) בכניסה לקמפוסים (ביחד עם האוצרת מיכל מור); תערוכה על טקס הפתיחה של האוניברסיטה בשנת 1925 ועוד. לאחר ההגירה מרצון לאוניברסיטה חיפה החל בשנה האחרונה לקדם את המחקר על תולדות אוניברסיטת חיפה.


אוניברסיטאות לעתיד טוב יותר?

פרופ' ג'ון סקסטון, לשעבר נשיא אוניברסיטת ניו-יורק (NYU)  ודיקן בית הספר למשפטים, יתארח לשיחה עם ד"ר תניא ציון-וולדקס מבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית. יום חמישי, ה-17 בפברואר 2022, משעה 16:00 עד 17:00 שעון ישראל. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

פרופ' סקסטון יספר על פרויקט עולמי ראשון מסוגו, University of the People. מדובר באוניברסיטה מקוונת שמאפשרת נגישות חינמית – רחבה, שוויונית, איכותית וחופשית להשכלה גבוהה. לומדים בה כיום כ-100,000 סטודנטים מכל העולם והיא מהווה קרש הצלה במיוחד עבור אוכלוסיות פגיעות כגון פליטים. הוא ידון גם בתובנות בעקבות ספרו האחרון, Standing for Reason: The University in a Dogmatic Age (Yale University Press 2019).   

John Sexton is President Emeritus of New York University, the Dean Emeritus of NYU Law School, and the Benjamin Butler Professor of Law. He joined the Law School faculty in 1981, was named the School's Dean in 1988; he served in this capacity for fourteen years. He was named the University's President in 2001 and served in that capacity until January 1, 2016.  In addition to his work as President Emeritus, Sexton currently serves as the Chair of the University of the People President's Council. He is a member of the American Academy of Arts and Sciences and a member of the Council on Foreign Relations. He is a member of the board of the Institute of International Education, the College Advising Corps, and the Board of Trustees of Trinity School, New York City. He is past Chair of the American Council on Education, the University of Rochester, the Commission on Independent Colleges and Universities of New York, and the New York Academy of Sciences. While Dean of the Law School, he was President of the Association of American Law Schools. John Sexton received a B.A. in History (1963) from Fordham College; an M.A. in Comparative Religion (1965) and a Ph.D. in History of American Religion (1978) Fordham University; and a J.D. magna cum laude (1979) from Harvard Law School.

Credit information for the photo is: © Hollenshead: Courtesy of NYU Photo Bureau.

Dr. Tanya Zion-Waldoks, a lecturer in the Seymour Fox School of Education at Hebrew University, is a gender scholar, feminist activist, and mother of four. Tanya is fascinated by the intersection of religion, gender, and politics, with a focus on education and social change. Current research explores feminist activism and women’s political subjectivities in religious communities or traditional contexts in Israel, examined through qualitative studies with a comparative lens. In addition, she explores issues of gender equality in education and anti-racist activism in Israel. Her work has been published in leading journals such as Gender & Society, Signs, AJS Review. Tanya received her Ph.D. from Bar-Ilan’s Gender Studies program, a Kreitman and Israel Institute post-doctoral fellowship at the Ben-Gurion University of the Negev, and a Rothschild and ISF postdoctoral fellowship at the Center for the Study of Religion, Princeton University.


מיקומן של האוניברסיטאות במרחב העירוני: חקר המקרה של האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת חיפה

מפגש עם ד"ר אסף זלצר, אוניברסיטת חיפה. יום שני, ה-28 בפברואר, 2022, בשעה 18:00. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

משחר ייסודן היו האוניברסיטאות מוסדות עירוניים. במרוצת השניים נוצרו כמה דפוסים מרחביים למיקומן של האוניברסיטאות בערים ואלו אומצו או נדחו עת שועתקו האוניברסיטאות בין יבשות ומדינות. מתוך דיאלוג עם המחקר הקיים בנוגע למיקומן של האוניברסיטאות באירופה ובארה"ב תתמקד ההרצאה בחשיפת גורמי האיתור והמיקום של האוניברסיטאות בישראל. ההרצאה תתמקד בסיפורן של האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת חיפה ותשתמש בסיפורן של האוניברסיטאות האחרות על מנת לתאר ולהדגיש סוגיות מרכזיות. שני המוסדות בהם תתמקד ההרצאה נדדו מסיבות שונות במרחב העירוני. נדידתם, אופיים האקדמי ונוכחותם הפיזית (המבנה ותכנון הקמפוס) המשתנה יאפשרו לקבוע ולהעריך את מידת הקשר בין האוניברסיטאות הישראליות לערים בהם שכנו. 

ד"ר אסף זלצר, חבר סגל בחוג ללימודי ישראל. רכש את השכלתו באוניברסיטה העברית בירושלים שם החל לעסוק בהיסטוריה של הקמפוס בהר הצופים. בהמשך היה מעורב בפרויקט תולדות האוניברסיטה וכתב וערך את הכרך הרביעי בספרי האוניברסיטה (כרך האישים). היה מעורב בהקמתם של ייצוגים ויזולאיים בקמפוס העוסקים בהיסטוריה של האוניברסיטה שהבולטים בהם: ציורי קיר (קרמיים) בכניסה לקמפוסים (ביחד עם האוצרת מיכל מור); תערוכה על טקס הפתיחה של האוניברסיטה בשנת 1925 ועוד. לאחר ההגירה מרצון לאוניברסיטה חיפה החל בשנה האחרונה לקדם את המחקר על תולדות אוניברסיטת חיפה.


תובנות מסקר תלמידי ותלמידות מחקר בישראל

מפגש עם פרופ' סיגל אלון. יום שני, ה-7 במרץ 2022, משעה 14:00 עד 15:00. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

פרופ' אלון תציג את מחקרה המבוסס על סקר דוקטורנטים/ות  בישראל שנערך בין החודשים מאי ויולי 2020.   שתי שאלות מחקר עמדו במוקד:  מה נדרש על מנת להביא למימוש הפוטנציאל למצוינות אקדמית ואיך מבטיחים שוויון הזדמנויות במימוש הפוטנציאל האקדמי ותרגומו למצוינות אקדמית. ממצאי המחקר חושפים בין היתר את האתגרים האקדמיים והכלכליים איתם מתמודדים הדוקטורנטים בישראל. קשיים של זמן, ידע ומיומנויות. קשיים הקשורים בביטחון עצמי נמוך ובדידות מצד אחד ורצון עז לשפר כישורים מצד שני. הנשאלים מעריכים מאוד את המנחות/ים שלהן אבל מציינים את חוסר הפניות שלהם שפוגע בטיפוח הקריירה והסוציאליזציה האקדמית שלהם. הצירים המרכזיים לבחינת סוגיות אלו הם דמוגרפיים (גיל, מגדר, דור להשכלה גבוהה) ומבניים (תחום, מסגרת העבודה באוניברסיטה (לבד או מעבדה/קבוצה). 

סיגל אלון היא פרופסור במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה וראש מכון ב.י. כהן למחקרי דעת קהל באוניברסיטת תל-אביב. עבודתה מתמקדת בחשיפת הדינמיקה והתהליכים ההיסטוריים העומדים בבסיס אי-השוויון הסוציואקונומי, המגדרי, והגזעי-אתני בשוק העבודה ובהשכלה גבוהה, ובמידה בה מדיניות ציבורית מצמצמת אי-שוויון זה. הפרספקטיבה של פרופ' אלון היא אינטרדיסציפלינרית ומשלבת רעיונות ושיטות מחקר מסוציולוגיה, כלכלה, דמוגרפיה ופסיכולוגיה. פרופ' אלון הייתה עמית מחקר ב Russell Sage Foundation , The Center for Advanced Study in the Behavioral Sciences at Stanford University, בפרינסטון, ובאוניברסיטת וויסקונסין. מאמריה התפרסמו בכתבי עת מובילים בסוציולוגיה, כלכלה, וחינוך ומחקריה מומנו ע"י קרנות אמריקאיות וישראליות מובילות. מחקרה פורץ הדרך בנושא העדפה מתקנת התפרסם בסדרה של מאמרים ובספר  Race Class and Affirmative Action אשר עורר ענין רב באקדמיה וזכה לתהודה בפסיקות של ביהמ"ש העליון בארה"ב ולהתייחסות נרחבת במדיה האמריקאית. מחקרה הנוכחי של אלון עוסק בעתיד העבודה בעידן הקורונה. קישור לאתר של סיגל כאן. הגשת מועמדות לפוסטדוק שלה.


Politics and the University in the 1960s: The Lost American Promise

Ellen Schrecker, Thursday, March 10th, 2022, 18.00-19.00 Jerusalem time; 11.00-12.00 AM EST. Meeting video available here.

The 1950s through the early 1970s are widely seen as the Golden Age of American higher education when universities—well funded and considered essential for national security, economic growth, and social mobility—embraced an egalitarian mission. Swelling in size, schools attracted new types of students and professors, including radicals who challenged their calcified traditions. But that halcyon moment soon came to a painful and confusing end, with consequences that haunt us to this day.

Ellen Schrecker explores that transformation, showing how the universities’ explosive growth intersected with the turmoil of the 1960s to create an unprecedented crisis where dissent over racial and class inequality and the Vietnam War disrupted many a campus. Torn by internal power struggles and demonized by conservative voices, universities never fully recovered, resulting in decades of underfunding and today’s woefully inequitable system of higher education.

Ellen Schrecker is an American historian and author who has written extensively about McCarthyism and American higher education. Her latest book, The Lost Promise: American Universities in the 1960s (University of Chicago Press, 2021) provides the first comprehensive analysis of American higher education’s most turbulent decade. Her previous publications include No Ivory Tower (1986), The Age of McCarthyism: A Brief History with Documents (3d ed. 2017), Many Are the Crimes: McCarthyism in America (1998), and The Lost Soul of Higher Education (2010) as well as articles in The Nation, the Chronicle of Higher Education, and elsewhere. A professor emerita of history at Yeshiva University, she also edited Academe, the magazine of the American Association of University Professors, and wrote a Chinese cookbook. Website: https://www.ellenschrecker.com/


אוניברסיטאות פתוחות: עבר חדשני, הווה מאתגר ועתיד פוטנציאלי

מפגש עם פרופ' שרה גורי-רוזנבליט. יום שני, ה-14 במרץ ,2022 משעה 18:00 עד 19:00. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

יש כיום כשישים אוניברסיטאות המלמדות מרחוק ברחבי עולם. האוניברסיטאות הפתוחות, שהוקמו בהשפעת האוניברסיטה הפתוחה בבריטניה (שנוסדה בשנת 1969) סימלו עידן חדש בהוראה מרחוק באקדמיה. חלקן היו חדשניות ונועזות ביותר ואימצו מאפיינים דוגמת – קבלה פתוחה, קליטה של מספרים גדולים של סטודנטים (המגיעים אף למיליונים),עבודת צוות בהכנת קורסים, שילוב טכנולוגיות מתקדמות בתהליכי הוראה/למידה, גמישות רבה בתנאי סיום תארים ועוד. עם צמיחת הטכנולוגיות הדיגיטליות, הגבולות הברורים בין אוניברסיטאות קמפוס לאוניברסיטאות המלמדות מרחוק היטשטשו, וחלק מהמאפיינים החדשניים של האוניברסיטאות הפתוחות אומצו על ידי אוניברסיטאות קמפוס רבות. האוניברסיטאות הפתוחות מתמודדות כיום עם אתגרים רבים, הכוללים:  הגדרה מחדש של אוכלוסיות היעד שלהן, שינוי התשתית הטכנולוגית והמבנה הלוגיסטי שלהן, שינוי מהותי של תפקידי הסגל ותחרות גוברת על מקורות מימון למחקר ולהוראה. בספרות הרלוונטית מתוארים תרחישים שונים של עתיד האוניברסיטאות הפתוחות, שיידונו בהרצאה.

פרופ' שרה גורי-רוזנבליט היא פרופ' מן המניין במחלקה לחינוך ולפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. היא סיימה בשנת 1984 דוקטורט בחינוך באוניברסיטת סטנפורד ומאז היא חברת סגל  בכיר באוניברסיטה הפתוחה. בין השנים 1984 עד 2013 אף הייתה מרצה אורחת בפקולטה לרפואה בחוג לסיעוד באוניברסיטת תל אביב. במהלך שנות עבודתה באוניברסיטה הפתוחה כיהנה כראש המחלקה לחינוך ולפסיכולוגיה, דיקן פיתוח וטכנולוגיות למידה ומשנה לנשיא/ה לעניינים אקדמיים.  תחומי המחקר שלה מתמקדים במחקר השוואתי של מערכות השכלה גבוהה, טכנולוגיות דיגיטליות והוראה מרחוק. פרופ' גורי-רוזנבליט כתבה וערכה ספרים רבים בתחומים אלה, לצד עשרות מאמרים, ערכים באנציקלופדיות ופרקים בספרים. היא הוזמנה (וממשיכה להיות מוזמנת) כנואמת מרכזית (keynote) בעשרות כנסים בינלאומיים ברחבי העולם ובישראל. בעשורים האחרונים היא הייתה חברה בגופים בינלאומיים רבים, כגון הוועדה המדעית של אירופה וצפון אמריקה בפורום של יונסקו לחינוך גבוה, מחקר וידע, תכנית הדגל של פולברייט New Century Scholars, שכוללת שלושים חוקרים מובילים בעולם בתחום ההשכלה הגבוהה, פורום מומחי בולוניה באיחוד האירופי, קרן המדע של אירופה ועוד. כיום היא חברה ב – University of the Future Network, שמורכבת מעשרים חוקרים של מערכות השכלה גבוהה מ – 18 מדינות בעולם, היא חברה בוועדת המומחים של סימפוזיון הדוקטורנטים במסגרת של European Distance and E-learning Network (EDEN), שמלווה דוקטורנטים מאוניברסיטאות במדינות אירופה, שעבודות המחקר שלהם נוגעות בהיבטים שונים של שילוב טכנולוגיות דיגיטליות במערכות חינוך גבוה, וחברה בוועדת המעריכים של Rockefeller Foundation Bellagio Center Program.


תרבות סטודנטים בישראל בשנות ה-60 וה-70: מקונפורמיזם ממלכתי לחדשנות תרבותית ומחאה חברתית

מפגש עם ד"ר דורון טימור. יום שני, ה-28 במרץ 2022, משעה 18:00 עד 19:00. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

ההרצאה עוסקת בסטודנטים בישראל, שהפכו בעשור השלישי למדינה לקבוצה מרכזית בחברה שהשפיעה על שינויים מרכזיים שהתקיימו בה, הן בזירה הפוליטית והן בזירה התרבותית. הסטודנטים הושפעו מתרבות הסטודנטים שהתפתחה בקמפוסים רבים בעולם המערבי כחלק מ"תרבות הנגד" והתאפיינה באופי אופוזיציוני ואידיאליסטי שכלל תביעה לשינוי המרחב הציבורי ולכינונה של חברה מוסרית, וגיבשו תרבות מקומית ייחודית שהתאפיינה בתסיסה פוליטית ובתביעה לסדר אזרחי חדש. הם ביקרו את הנהגת המדינה בטענה שזו הפסיקה לפעול למען טובת הכלל, היו שותפים ליצירה תרבותית חדשה ותבעו השפעה גדולה יותר על ניהול האוניברסיטאות. בתקופה זו הסטודנטים זנחו בהדרגה את גישת "הקונפורמיזם הממלכתי" שהתפתחה על ידם בשנות ה-50 ובראשית שנות ה-60 והתאפיינה בהתגייסות למען מה שהוגדר כמשימות הלאומיות של המדינה הצעירה – וגיבשו תרבות סטודנטיאלית דינאמית, ביקורתית וחדשנית. בזירה הפוליטית, הביקורת כלפי מפא"י ונציגיה באגודות הסטודנטים באה לידי ביטוי בתמיכה הולכת וגוברת בתנועת ה"חרות" ובנציגיה בקמפוסים. כתוצאה מכך, תאי הסטודנטים של "חרות" גרפו ניצחונות סוחפים בבחירות לאגודות הסטודנטים ולהתאחדות הסטודנטים הארצית, שהיו ניצחונותיה הפוליטיים הראשונים של התנועה. מובילי הניצחונות הללו, ביניהם אהוד אולמרט, רוני מילוא ולימור לבנת, הפכו במהרה ל"צעירי הליכוד" ושימשו תפקיד מרכזי במהפך הפוליטי שהתרחש בבחירות לכנסת התשיעית במאי 1977. במקביל, התחזקה התמיכה בתנועה שנתפסה ככזו שמייצגת ישראליות חדשה, עדכנית ומוסרית, שעשויה להחליף את המודל המיושן והמסואב בהובלת תנועת העבודה. בזירה התרבותית, הסטודנטים תרמו רבות לפיתוחה של הכתיבה הסאטירית בעיתונות הישראלית. החלוץ בתחום היה חנוך לוין, שכתב את "דף האחוריים" בעיתון הסטודנטים של אוניברסיטת תל-אביב, ותקף בחריפות את הממסד בסוגיות חברתיות ומדיניות. בעקבותיו, פורסמו מדורי סאטירה בכל עיתוני הסטודנטים כשבין הכותבים היו קובי ניב, אפרים סידון, ב. מיכאל ויעקב רוטבליט. חלקם, המשיכו בפועלם גם לאחר תקופת לימודיהם וייסדו את חבורת "ניקוי ראש". במקביל, התפתחה "תרבות נגד" ישראלית שכללה הקמת להקות רוק ותביעה לפתיחות תרבותית שכללה שימוש בסמים. סוגיה תרבותית חשובה נוספת שנידונה במחקר היא תרומתם של הסטודנטים להיווצרות תרבות שכול אלטרנטיבית לאחר מלחמת יום הכיפורים שהיוותה את נקודת השיא במשבר האמון של הסטודנטים בממסד וזאת לאחר שחרף התגייסותם הרבה של סטודנטים לשירות המילואים והאבדות הרבות שספגו, נפתחה שנת הלימודים בעוד אלפים רבים נמצאים בשירות פעיל בסיני.

ד"ר דורון טימור הוא חוקר ב"יד טבנקין" וב"מכון לחקר הקיבוץ" באוניברסיטת חיפה ומלמד באוניברסיטה הפתוחה. עוסק בתרבות סטודנטים בישראל ובעולם ובחקר קהילות שיתופיות וקיבוצים. מאמרו על התחזקות הסטודנטים חברי הליכוד בשנות ה-60 וה-70 פורסם באחרונה בכתב העת "Israel Studies". עבודת הדוקטורט שלו בהנחיית ד"ר אורי כהן מאוניברסיטת תל-אביב עסקה בתרבות סטודנטים בישראל בעשור השלישי למדינה.


The Governance Mantra in Higher Education Policies: Ideas and Instruments

Giliberto Capano, Wednesday, March 30th, 2022, 16.00-17.00 Jerusalem; 15.00-16.00 CET; 14.00-15.00 GMT. Meeting video available here.

Governance in higher education has undergone substantial shifts in recent decades. It has been a long process of reforms of the ideas and policy instruments adopted to push universities towards behaving in a strategic way and thus to be more accountable to the socio-economic. These reforms have been assessed in different ways, such as by emphasizing the shift to the more supervisory role of the State, the increasing privatization and marketization following the neoliberal paradigm, or the overall process of re-regulation.  Thus the landscape of systemic and institutional governance is significantly changed although it is not completely clear whether and how the expected goals have been completely reached, while it emerges that the actual situation is characterized by a prevailing mix of ideas and instruments.

Giliberto Capano is a Professor of Public Policy at the University of Bologna, Italy. He has been the director of the Italian Centre for Research on Universities and Higher Education Systems (2015-2021) and is the editor of Policy & Society. He specializes in public administration, public policy analysis, and comparative higher education. His research focuses on governance dynamics and performance in higher education and education, policy design and policy change, policy instruments’ impact, the social role of political science, the policy impact of Covid-19, and leadership as an embedded function of policymaking.  His recent books are: Changing Governance in Universities: Italian Higher Education in Comparative Perspective (co-authored with M. Regini and M. Turri; Palgrave, 2016);  A modern Guide to Public Policy (co-edited with M. Howlett, Edward Elgar,  2020); Convergence and Diversity in the Governance of Higher Education (co-edited with D. Jarvis, Cambridge University Press, 2020).


סוגיות בניהול אקדמי

מפגש עם רקטור האוניברסיטה העברית, פרופ' ברק מדינה, בסמסטר האחרון לכהונתו. יום ראשון, ה-1 במאי 2022, משעה 16:00 עד 17:00. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

נשוחח עם פרופ' מדינה על סוגיות עקרוניות בניהול אקדמי של אוניברסיטאות בכלל והאוניברסיטה העברית בפרט.  נשאל על הישגים, כישלונות, דברים שעוד צריך לעשות ובכלל איך הכהונה שינתה, אם בכלל, את התפיסה שלו את האקדמיה בכלל ואת האוניברסיטה העברית בפרט. נבקש ממנו לדבר בגילוי לב ונבקש להשתמש בהזדמנות כדי לתרום לתרבות פתוחה יותר סביב שאלות של ניהול אקדמי.  כמובן שנדבר על תלמידי ותלמידות מחקר ונתחבט יחד אתו בשאלה כיצד לשמור על הקיים תוך כדי חידוש והתחדשות. המשתתפים מוזמנים לשאול שאלות הן באמצעות המנחים והן ישירות במהלך המפגש.

פרופ' ברק מדינה מכהן  בתפקיד רקטור האוניברסיטה העברית מאז 2017. הוא מחזיק בקתדרה לזכויות האדם על-שם השופט חיים ה. כהן ז"ל בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא כיהן כדיקן הפקולטה למשפטים (2009 עד 2012). פרופ' מדינה הוא בעל תארי בוגר במשפטים ובכלכלה ומוסמך בכלכלה, כולם באוניברסיטת תל-אביב, תואר מוסמך במשפטים באוניברסיטת הרווארד ודוקטור בכלכלה באוניברסיטה העברית. הוא כיהן כפרופסור אורח בבתי-הספר למשפטים של אוניברסיטת קולומביה בניו-יורק ואוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

תחומי ההוראה והמחקר העיקריים של פרופ' מדינה הם משפט חוקתי וניתוח כלכלי של המשפט. מחקריו עוסקים בבחינה נורמטיבית, השוואתית ופוזיטיבית של הזכות לשוויון, חופש הביטוי, ביקורת שיפוטית, חוקתיות ועוד. הוא המחבר של שבעה ספרים, ובהם: הספר המרכזי על המשפט החוקתי של מדינת ישראל (עם אמנון רובינשטיין) והספר משפט, כלכלה ומוסר (עם אייל זמיר). ספרו האחרון הוא מונוגרפיה בת כאלף עמודים שעוסקת בדיני זכויות האדם בישראל.


אבני דרך בהקמת הטכניון העברי בחיפה

מפגש עם פרופ' פרץ לביא, נשיא הטכניון לשעבר. יום שני ה16 במאי 2022, משעה 18:00 עד 19:00. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

הרעיון  להקים מוסד יהודי לחינוך טכנולוגי גבוה עלה באופן בלתי תלוי במספר מקומות: ב-1902 בקונגרס היהודי החמישי בבאזל, בסיומו של הכינוס הראשון של המורים היהודים בפלשתינה שהתקיים בזיכרון יעקב ב-1903, ועל ידי פאול נתן, אשר הקים בברלין את תנועת עזרה של יהודי גרמניה כמשקל נגד לתנועת אליאנס של יהודי צרפת. היה זה דווקא העסקן היהודי הלא־ציוני ד״ר פאול נתן, אשר יזם את הקמתו של ה'טכניקום' על מורדות הכרמל בחיפה, בעזרת תרומה של מאה אלף רובל ממשפחת ויסוצקי במוסקבה ותרומה נוספת של הבנקאי היהודי מניו-יורק יעקב שיף. ליד הטכניקום תוכנן בית ספר תיכון להכשרת תלמידים למכון הטכנולוגי. אבן הפינה לבניין הטכניקום הונחה ב-1912. שנה לאחר מכן פרצה מלחמת השפות כאשר ד"ר פאול נתן ואנשי עזרה עמדו על כך ששפת ההוראה תהייה גרמנית ואילו החברים הציונים בקורטוריון, חבר הנאמנים של המוסד, עמדו על כך ששפת ההוראה תהייה עברית. החלטתם החד צדדית של אנשי עזרה ששפת ההוראה בבית הספר התיכון ליד הטכניקום תהייה גרמנית גרמה לפרישתם של החברים הציונים מהקורטוריון ולמשבר עמוק ביחסים. פריצתה של מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914 שינתה את התמונה. בניין הטכניקום נתפס על ידי הצבא התורכי ולאחר מכן על ידי הצבא הבריטי, ובסיום המלחמה אגודת עזרה פשטה את הרגל ונכסיה בחיפה נקנו על ידי ההסתדרות הציונית. הצבא הבריטי החזיק בבנייני הטכניון מאז כיבוש חיפה מידי הטורקים ועד 1921. מיד לאחר פינויו הושלמה הבנייה ובט"ו בשבט 1924 בטכס חגיגי בו נאם מנחם אוסישקין החלו הלימודים בטכניקום עם 17 סטודנטים. ערב הפתיחה, בחר 'ועד הלשון' בעצתם של ביאליק ואחד העם בשם 'תכניון'. שתי המחלקות הראשונות שנפתחו היו 'בנייה וסלילה', לימים הפקולטה להנדסה אזרחית, וארכיטקטורה. בשנת הפתיחה גם נתנו שעורי ערב למסגרים, נגרים, חשמלאים ומפעילי טלגרף וטלפון. מאה שנים מאוחר יותר, הטכניון נמנה על האוניברסיטאות המובילות בעולם, ולעשרות אלפי בוגריו תרומה אדירה לבניינה, לכלכלתה ולבטחונה של המדינה.

פרופ' פרץ לביא הצטרף לפקולטה לרפואה בטכניון בשנת 1975 והקים את המעבדה לחקר השינה ואת המעבדה הראשונה בישראל לאבחון הפרעות בשינה. הוא אחד מחלוצי המחקר בעולם בתחום של חקר השינה והפרעותיה. ב-1993 הוא התמנה כמחזיק הקתדרה לפסיכיאטריה ביולוגית ע"ש אנדרה בלרד, ב-1995 קיבל את פרס הרשל ריץ' על הצטיינות במחקר, ב-2001 את פרס אלקלס של קרן קיימת על מחקריו בשינה וברפואת שינה, ב-2004 את פרס אוניברסיטת פיזה הניתן לחוקר האירופי המצטיין בחקר השינה, ובשנת 2006 את פרס א.מ.ת ברפואה ואת פרס האגודה האמריקאית לחקר השינה עבור חדשנות במחקר. משנת 2006 ועד כניסתו לתפקיד נשיא הטכניון הוא שימש כעורכו הראשי של Journal of Sleep Research, אחד משני העיתונים המדעיים המובילים בחקר השינה. פרץ שימש במספר רב של תפקידים אדמיניסטרטיביים בטכניון. בשנים 1982-3, ו-1986-90 הוא כיהן כראש המרכז הבין-פקולטי למחקר בבטיחות בעבודה והנדסת גורמי אנוש, וב-1985-1993 כראש היחידה לביולוגיה של ההתנהגות בפקולטה לרפואה. בשנים 1999-1993 כדיקן הפקולטה לרפואה, ובשנים 2008-2001 כסגן נשיא הטכניון לפיתוח משאבים ולקשרי חוץ. בשנת 2009 נבחר לנשיא הטכניון, ב-2013 נבחר לתקופת כהונה שניה, ובשנת 2017 לתקופת כהונה שלישית, ובכך היה לנשיא הראשון בהיסטוריה של הטכניון שנבחר ליותר משתי תקופות כהונה. על תרומתו למדע, לחינוך ולעולם האקדמי וקשרי הטכניון עם אוניברסיטאות צרפתיות, ממשלת צרפת העניקה לו את אות האביר הקומנדר במסדר הצרפתי Ordre des Palmes Académiques. המסדר, שנוסד על ידי נפוליאון בשנת 1808, מעניק את האות לאישים בולטים מהאקדמיה ומעולמות התרבות והחינוך על הצטיינות אקדמית ועל תרומה משמעותית למדע, לחינוך ולעולם האקדמי.


אקדמיה בבאקה אל-גרביה

מפגש עם מר אבי שלו, מחבר הספר יומן אל-קאסמי, יום שני ה-30 במאי 2022, משעה 18:00 עד 19:00. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

בתום 24 שנות שירות בחטיבת המחקר של אמ"ן ובמנהל האזרחי בשטחים סגן אלוף אבי שלו פורש מהצבא ומחליט לחצות את הקווים ולגלות את העולם הערבי מזווית אחרת. במקום להשתלב בעסקים או בשירות הציבורי כמקובל, הוא נרשם ללימודים במכללה האסלאמית בעיירה באקה אלגרביה ויוצא למסע היכרות עם חברה קרובה-רחוקה. כסטודנט היהודי הראשון במכללת אל-קאסמי הוא נחשף לפריפריה הפחות מוכרת של החברה הישראלית. יחד עמו אנו מתוודעים אל הצעירים והצעירות הערבים הלומדים איתו ודרכם אנו לומדים במבט ישיר ובגובה העיניים על הקשיים של ערביי ישראל ועל הכוחות, התקוות, הכעסים, החלומות, דילמות הזהות והיחס האמביוולנטי לישראל.  יומן אל-קאסמי מזמין את הקורא להצטרף למסע אישי מרתק של קצין צה"ל במיל' המבקש להכיר את התרבות והשפה של שכיננו הדומים והשונים כל כך. הספר חושף את קוראיו למציאות מורכבת רב ממדית הנמצאת מעבר להרי החושך כאן לצידנו. המפגש מוליד שאלות ומציף כאבים, פערים, תמיהות ותקוות על המוכר והזר שבתוכנו.

אבי שלו  בוגר תואר ראשון  ושני בכלכלה מדרום אפריקה. בעל תואר שני בכלכלה (ללא תזה) מהאוניברסיטה החופשית של ברלין ובעל תעודת הוראה ממכללת אלקאסמי. אבי, סא"ל במילואים, שירת בחטיבת המחקר של אמ"ן ובמנהל האזרחי ביהודה ושומרון ובעזה. אבי הוא יועץ מומחה לענייני פלסטיניים בתחומים כלכליים פוליטיים וחברתיים. הוא בעל ניסיון מוכח ועשיר בקידום דיאלוג, בניהול פרויקטים ובתיאום בין ישראלים ופלסטינים בנושאים אסטרטגיים, מסחריים ומיזמי תשתיות. אבי אחראי קשרי חוץ אקדמיים במכללת באקה ובין השנים 2019 ו 2021  עבד כמורה בבית הספר ג'רוסלם סקול בבית חנינא.


האוניברסיטה העברית והממסד: תקצוב ציבורי וחופש אקדמי בישראל הצעירה

מפגש עם ד"ר עדי לבני, יום רביעי ה15 ביוני 2022, משעה 18:00 עד 19:00. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

בשנות החמישים הוגדרה מחדש מערכת היחסים בין האוניברסיטה העברית לבין הממסד הפוליטי. בבסיסה עמד חוזה בלתי כתוב (אותו אני מכנה "משוואת התקצוב") לפיו האוניברסיטה תתגייס למשימות בניין האומה, והמדינה, מצידה, תקח אחריות על תקציב המוסד. כיצד השפיעה משוואת התקצוב על החופש האקדמי? אילו השלכות, אם בכלל, היו לה על עיצוב מערכת היחסים בין האקדמיה לבין הממשלה בטווח הארוך? ההרצאה תעסוק בשאלות אלו ואחרות.

ד"ר עדי לבני השלימה את הדוקטורט שלה במכון ליהדות זמננו ובחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית ובוגרת התכנית לדוקטורנטים מצטיינים במדעי הרוח בבית ספר מנדל. עבודת הדוקטורט שלה:  University and Empire: the Hebrew University in Mandatory Palestine עוסקת בזיקות וההשפעות של האוניברסיטה מחוץ ל'יישוב'. בשנים 2016-2018 עדי ריכזה את פרויקט קטלוג הארכיון ההיסטורי של האוניברסיטה העברית ואצרה (יחד עם עדה ורדי) את התערוכה "הוראת שעה: האוניברסיטה העברית המלומדים היהודים והפרידה מאירופה".


על המתח בין צרכי המשק לעצמאות האקדמית

מפגש עם הגב' ספיר איפרגן, ראש צוות השכלה גבוהה במשרד האוצר. יום שני, ה-14 בנובמבר 2022, בין השעות 19:00 עד 20:00. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

ספיר איפרגן, ראש צוות תקשורת, השכלה גבוהה, מו"פ וחדשנות באגף התקציבים במשרד האוצר. אמונה על תקציבים בהיקף של כ-15 מיליארד ש"ח בשנה ועל קידום רפורמות כלכליות בתחומים אלה ותכניות השקעה במו"פ. היא חברת דירקטוריון במספר קרנות מחקר. ספיר היא בעלת תואר ראשון בממשל ופוליטיקה וכלכלה ותואר שני מחקרי בכלכלה, מאונ' בן-גוריון.


?Is the Governance of University Unique

Christine Musselin, Monday, 28 November 2022, 19.00 Jerusalem Time; 18.00 CEST. Meeting video available here.

In her talk Christine Musselin will first provide an overview of the literature on university governance. She will then argue that despite the reforms aimed at empowering academic leaders and introducing managerial practices and instruments in higher education institutions, university governance remains specific in two ways. First because universities all rely on a mix of administrative, political and deliberative forms of coordination. Second because, intrinsically, teaching and research are loosely coupled activities mobilizing unclear technologies: therefore they are hardly compatible with top-down leadership. 

Christine Musselin is a member of the Centre for the Sociology of Organizations (CS0), a Sciences Po and CNRS research unit. She leads comparative studies on university governance, higher education policies, and academic labour markets. She has been a DAAD fellow in 1984-85 and a Fulbright and Harvard fellow in 1998-99. She has led the CSO from 2007 to 2013 and has been the Vice-president for Research of Sciences Po from June 2013 to November 2018. She is the author of The long March of French Universities, New York, Routledge (2005) and The markets for academics, New York, Routledge (2009). One of her last book La grande course des universités was published by the Presses de Sciences Po in 2017.


"סוף עידן התואר האקדמי"

מפגש עם תמר אלמוג ועוז אלמוג אודות ספרם, "כל שקרי האקדמיה, מה התקלקל במודל האוניברסיטאי ומה יחליף אותו", ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2020. יום שני, ה-5 בדצמבר 2022, בין השעות 19:00 ל-20:00.

סידרת "האקדמיה" של מעברים ממשיכה לדון בשאלות של ממשל אקדמי טוב.  ספרם של בני הזוג אלמוג "כל שקרי האקדמיה: מה התקלקל במודל האוניברסיטאי ומה יחליף אותו" (ידיעות ספרים, 2020; המהדורה באנגלית יצאה לאור ב-Amazon). הוא צילום רנטגן של מגדל השן האקדמי. הוא חושף את השיטה המצליחה, שהתקלקלה עם השנים, ואת תרבות השקר, ההכחשה והקיבעון שהשתלטה על המוסדות להשכלה גבוהה בעולם.

את אינפלציית הפרסומים המדעיים, שמביאה לירידה מדאיגה באיכות, ברלוונטיות ובאמינות המדע; את הניוון וחוסר העדכניות של מערכת השיפוט והבקרה של המחקר האמפירי; את הסבתם של חברי הסגל באקדמיה לפועלים צייתנים ושחוקים בקו ייצור מיושן; את בזבוז התקציבים והמשאבים הבלתי נסבל; את אובססיית הדירוגים, שגוררת ממשלות ומוסדות למערבולת של הונאה עצמית; את המונופול הציני והחמדנות החזירית של תאגידי המו"לות המדעית; את חוסר המקצועיות של ניהול המוסדות; את הניצול והולכת השולל של "המרצים מן החוץ" ותלמידי המחקר; את הכרסום באטרקטיביות של הקריירה האקדמית; את הפיכתם של המדעים ההומניים לג'ברשת של תקינות פוליטית; את הוזלת ערכו של התואר האקדמי; את הדבקות העיקשת בשיטות הוראה שאבד עליהן הכלח ופספוס מהפכת האינטרנט; את הנתק בין תוכניות הלימודים לבין צורכי החברה ושוק העבודה; ואת תכסיסי השיווק והמיתוג שבעזרתם מפתים את הצעירים להירשם למוסדות ולקורסים שפג תוקפם.

משבר הקורונה, שכצפוי תפס את המוסדות האקדמיים בלתי מוכנים, חשף את מחדל ההוראה המקוונת במלוא היקפו ועומקו והמחיש שכל תחום ההשכלה הגבוהה מחייב רפורמה ועומד בפני עידן חדש – העידן הפוסט אקדמי.

הספר הוא לא רק תמונת מצב מדכדכת של אליטה אינטלקטואלית שמרנית, שעוצמת עיניים מול רוחות הזמן ובוגדת בשליחותה החברתית. לצד הביקורת הנוקבת מציעים תמר ועוז אלמוג חישוב מסלול מחדש ומַעבר למודל רענן של מחקר והשכלה, שמותאם למאה ה־21.

הספר יצא מספר שבועות לפני פרוץ משבר הקורונה ותוך זמן קצר התגלה כמסמך נבואי ונמכר באלפי עותקים. הוא זכה לסיקור תקשורתי מאסיבי בארץ ובחו"ל ועורר דיון ציבורי לוהט. המהדורה האנגלית (המעודכנת) של הספר הורדה בפלטפורמות השיתוף האקדמיות  Research Gateו-Academia על ידי אלפי מדענים ברחבי העולם ומצוטטת בעשרות מאמרים. ההרצאה תעסוק בכשלי המודל האקדמי הוותיק, שאינו מותאם עוד לעידן החדש,  ובמודל החליפי שבפתח.

תמר אלמוג היא מומחית להוראה ולמידה, ועוז אלמוג הוא סוציולוג והיסטוריון. שניהם חברי סגל באוניברסיטת חיפה. ספרם הקודם, דור ה־Y – כאילו אין מחר (2016), היה רב מכר ועורר שיח ציבורי נרחב בישראל על המאפיינים, הצרכים והקשיים של הצעירים בימינו.


מל"ג, ות"ת, ממשלה – על משילות ההשכלה הגבוהה בישראל

מפגש בשיתוף בשער עם פרופ’ חגית מסר ירון, יום שני, ה-12 בדצמבר 2022, בין השעות 19:00 עד 20:00. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

מנגנוני משילות ההשכלה הגבוהה בישראל, ובראשם המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) והועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת), גובשו ומוסדו  לפני עשרות שנים, כאשר פני ההשכלה הגבוהה היו שונים לחלוטין. בשנת 2013 מונתה ע"י הממשלה ועדה ציבורית לבחון מנגנונים אלו והאפשרות לעדכנם. הועדה הגישה דו"ח ביולי 2014 (קישור לדו"ח כאן). הדו"ח אומץ ע"י השרים הממנים ואפילו גובש לידי הצעת תיקון לחוק המל"ג, אך הממשלה שהוקמה לאחר בחירות 2015 עצרה יישומו.  במפגש זה, על רקע סקירת המצב לפני הקמת הועדה ולאחריו, יוצגו עיקרי הדו"ח תוך בחינת השאלה האם עדין רלבנטיים וישימים, וזאת אל מול אלטרנטיבות שונות ובכללם שב ואל-תעשה.

חגית מסר ירון, פרופ' להנדסת חשמל באוניברסיטת תל אביב, מילאה שורה של תפקידי ניהול אקדמיים. בנוסף לפעילותה הפורמלית באקדמיה, היא מתעניינת ועוסקת במדיניות מדע והשכלה גבוהה, בקידום נשים במדע וטכנולוגיה, ובאתיקה של מדע וטכנולוגיה. בנושאים אלו הרצתה, כתבה ופרסמה במגוון מסגרות לרבות ספרה “הקפיטליזם של הידע” שפורסם ב-2008.


Higher Education Governance in Europe: The Impact of Transnational Soft Governance

Michael Dobbins, Monday, January 2nd 2023, 19.00 Jerusalem Time; 18.00 CEST.

The presentation addresses three crucial questions: How does the state react to transnational pressures for change? How is transnationally inspired policy change ‘digested’ by the preexisting country-specific governance structures? And to what extent have national HE systems converged on a common governance model?  The speaker will present a multi-level comparative analysis of developments in Germany, France, Italy, and Poland in particular. He first breaks down higher education governance into sub-dimensions and derive concrete policy indicators for three historically embedded governance ideal types. Drawing on historical institutionalism and institutional isomorphism, he shows historical legacies and transnational communication have impacted policy pathways over the past 30 years. The presentation is supported by graphic illustrations of the policy trajectories with ‘governance triangles’, which encompass the balance of power between multiple actors, including the state and universities, university management and the academic profession, and external stakeholders.

Michael Dobbins is adjunct professor of policy analysis at the University of Konstanz. His doctoral dissertation dealt with higher education in Central and Eastern Europe. His main areas of research are higher and secondary education policy and post-communist transformation processes, with a particular focus on interest groups. He is the co-director of the research project “The Missing Link: Examining Organized Interests in Post-Communist Policy-Making,” funded by the German Research Foundation and Polish National Science Center.


Measuring independence and accountability of QA Agencies: Europe and Latin America Compared

Jacint Jordana, Monday, January 9th 2023, 19.00 Jerusalem Time; 18.00 CEST. Meeting video available here.

Quality assurance in higher education policy is a key concern in current times. Introduced as new instrument to steer this sector a few decades ago, the management of higher education evaluation and accreditation has progressively separated from the executive, enabling the rise of quality assurance agencies (QAAs) to take charge of these supervisory activities.  QAAs rapidly emerged as autonomous public bodies, based on the rationale that providers of higher education and quality supervisors have to remain separate to make supervision credible, to avoid conflicts of interest. We will examine variations in the institutional design of QAAs, which are quite visible across countries and regions. In particular, we focus on the political independence and the social accountability dimensions of these agencies through the analysis of the legal rules under which they operate. An index synthetizing each dimension allows to compare the results obtained across Europe and Latin America. Further, a discussion on the role of expertise and representativeness in agencies’ governing bodies is introduced, examining their implications for agencies’ political independence and accountability. Moreover, we inquire if there are countries exhibiting specific 'regulatory styles' in the field of higher education, developing different institutional agency designs.

Jacint Jordana is Professor of Political Science and Administration at Pompeu Fabra University and ICREA Academia researcher. He currently runs the Institut Barcelona d'Estudis Internacionals (IBEI). He is also a member of the Scientific Advisory Board of the Barcelona City Council, as well as of the Board of Trustees of the Barcelona Centre for International Affairs(CIDOB). His main area of research focuses on the analysis of comparative public policies from a multilevel perspective, with special attention to regulatory policies and their specialized institutions. His recent publications include the books Policy Analysis in Spain (Policy Press, 2022), jointly edited with Laura Chaqués-Bonafont, Linguistic Claims and Political  Conflicts (Routledge, 2021), together with Andrea Bianculli and Mónica Ferrín, and Barcelona, Madrid y el Estado (Catarata, 2019). He is also the academic coordinator of the European project GLOBE (Horizon 2020), oriented to the study of emerging trends and scenarios in global governance and the role of the European Union.


מיומנויות היסוד של הישראלים: תמונת מצב ותרומת האקדמיה כפי שהיא משתקפת בסקר מיומנויות בינלאומי (PIAAC)

מפגש בשיתוף בשער עם מר חיים פורטנוי (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) וד"ר יובל מזר, בנק ישראל, בהנחיית פרופ' דוד לוי-פאור. יום שני, ה-16 בינואר 2023, בין השעות 14:00 עד 15:00. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

סקר מיומנויות בוגרים של האו.אי.סי.די (PIAAC) מ-2015 חשף תמונת מיומנויות עגומה בחברה הישראלית. ישראל דורגה במקום ה-28 באוריינות קריאה, במקום ה-29 במתמטיקה ובמקום ה-24 במיומנויות דיגיטליות. כל זה כשאנחנו אחת המדינות המשכילות בעולם ככל שנמדד בהסמכה אקדמית. נדון במפגש במשמעות הנתונים, הרלוונטיות שלהם להכשרה האקדמית (אם בכלל) ולמדיניות ההשכלה הגבוהה. כל זה בהקשר של מודעות מחקרית וציבורית נמוכה לסקר ולמשמעויותיו מצד אחד ואמירות המגלגלות את האחריות לפתחה של האקדמיה מהצד האחר.

חיים פורטנוי הוא מנהל סקר מיומנויות (PIAAC) בישראל. בעל תואר שני בסוציולוגיה, עובד בלמ"ס משנת 1997, ובאגף חינוך וחברה משנת 2000. בשנים 2011-2019 ניהל את תחום סטטיסטיקה של חינוך והשכלה.

יובל מזר, ד"ר לכלכלה מהאוניברסיטה העברית, חוקר בכיר בחטיבת המחקר של בנק ישראל ויושב ראש הועד הארצי של עובדי בנק ישראל. משורר, מרצה לכלכלה וסופר.