פיתוח חדש בעולם רפואת העיניים עשוי לשנות את חייהם של מיליוני עיוורים ולקויי ראיה ברחבי העולם:
קרנית אנושית מהונדסת גנטית. הקרנית, שפותחה במעבדות אוניברסיטת LiU בשוודיה, עשויה מחלבון קולגן מעור חזיר, הדומה מבחינה ביולוגית לקרנית אנושית, וניתנת להשתלה אצל בני אדם.
רקמת הקרנית המהונדסת נועדה לשיקום ראייה אצל מטופלים במצבים שונים, בין היתר במקרים של קרטוקונוס (קרנית חרוטית) מתקדם. זוהי מחלה הפוגעת במבנה הקרנית, שעם התקדמות המחלה הופכת דקה יותר ויותר כך שבמקום להיות מעוגלת בצורת כיפה – היא מקבלת מבנה חרוטי. המבנה הפגום פוגע ביכולתן של קרני האור להיכנס בצורה תקינה לעין, וכך נפגמת הראייה.
קרנית העין האנושית מורכבת בעיקר מהחלבון קולגן. כדי ליצור לה תחליף, השתמשו החוקרים במולקולות קולגן שמקורן בעור חזיר שטוהרו ויוצרו בתנאים מחמירים לשימוש אנושי. עור החזיר שבו נעשה שימוש הוא תוצר לוואי של תעשיית המזון, מה שהופך אותו לנגיש ומשתלם כלכלית. בתהליך בניית השתל, החוקרים מייצבים את מולקולות הקולגן הרופפות ומייצרים חומר חזק ושקוף שיכול לעמוד בטיפול ובהשתלה בעין.
על פי ההערכות, כ-12.7 מיליון אנשים ברחבי העולם מתמודדים עם עיוורון שמקורו בפגמים וחולי בקרניות שלהם, שהן השכבות השקופות החיצוניות ביותר של העין. הדרך היחידה להחזיר את הראייה היא לקבל קרנית מושתלת מתורם אנושי, אולם רק אחד מכל 70 חולים מקבל השתלת קרנית. יתרה מזאת, רוב אלה הזקוקים להשתלת קרנית חיים במדינות בעלות הכנסה נמוכה שבהן הגישה לטיפולים מוגבלת מאוד.
במחקר הפיילוט, השתל המהונדס השיב את הראייה ל-20 אנשים עם קרניות חולות, שרובם היו עיוורים לפני קבלת השתל. התוצאות המבטיחות נותנות תקווה לסובלים מעיוורון, ומספקות חלופה להשתלת קרניות אנושיות. “התוצאות מראות שאפשר לפתח חומר ביולוגי שעומד בכל הקריטריונים לשמש כשתלים אנושיים, דבר שיסייע לאנשים עם בעיות ראייה”, אומר ניל לגאלי, אחד החוקרים מאחורי המחקר, פרופסור במחלקה לביו-רפואה ומדעית ב-LiU בשוודיה.
לא רק לבעלי אמצעים
ישנם שלושה יתרונות בולטים בשימוש בעדשה המהונדסת. האחד, שבעוד שבקרניות שנתרמו מגוף אדם יש להשתמש תוך שבועיים, את הקרניות הביו-הנדסיות ניתן לאחסן עד שנתיים לפני השימוש. היתרון השני, שהשיטה החדשה שפיתחו החוקרים היא זעיר פולשנית, זאת לעומת הניתוחים הפולשניים שמתבצעים כיום. יתרון שלישי ולא פחות חשוב הוא העלויות הנמוכות שמאפשרות לכל אדם לעבור פרוצדורה זאת, ולא רק לבעלי אמצעים.
“אפשר להשתמש בשיטה פחות פולשנית ביותר בתי חולים, ובכך לעזור ליותר אנשים”, אומר פרופ’ לגאלי. “בשיטה שלנו אין צורך בתפרים. כמו כן ניתן לבצע את החתך בקרנית בדיוק רב הודות ללייזר מתקדם, אך גם בעת הצורך ביד עם מכשירים כירורגיים פשוטים. השיטה נוסתה לראשונה על חזירים והתבררה כפשוטה יותר ובעלת פוטנציאל בטוחה יותר מהשתלת קרנית קונבנציונלית”.
שיטת הטיפול החדשה שימשה עד כה מנתחים באיראן ובהודו, מדינות שבהן רבים סובלים מעיוורון קרנית וראייה לקויה. “החוקרים הופתעו מתוצאות המחקר והטיפול”, אומר פרופ’ לגאלי. “לפני הניתוח 14 משתתפים מתוך 20 היו עיוורים, אולם אחרי שנתיים אף אחד מהם לא היה עיוור יותר. לשלושה מהמשתתפים ההודיים שהיו עיוורים לפני המחקר הייתה ראייה 6/6 לאחר הניתוח. העובי והעקמומיות של הקרנית הוחזרו למצב נורמלי, הניתוחים היו נקיים מסיבוכים, הרקמה החלימה מהר, והספיק טיפול בן שמונה שבועות בטיפות עיניים כדי למנוע דחיית השתל, כאשר בהשתלות קרנית קונבנציונליות יש ליטול תרופה למשך מספר שנים”.
החלמה חלקית מעיוורון תורשתי
בתוך כך, מאמר חדש שהתפרסם בכתב העת הרפואי Current Biology חושף כי למוח הבוגר יש פוטנציאל להחלים חלקית מעיוורון תורשתי. התגלית מגיעה בעקבות שיתוף פעולה בין חוקרים מבתי הספר לרפואה ולמדעי הביולוגיה באוניברסיטת אירווין, קליפורניה.
הצוות בחן טיפול באמורוזיס מולד, מצב של התנוונות הרשתית הידוע גם בשם LCA. המונח מתייחס לקבוצה של מחלות רשתית תורשתיות הנובע ממוטציות בגנים, המתבטאות בליקוי ראייה חמור עוד בלידה, שגורם לניוון או לחוסר תפקוד בקולטני הפוטו של הרשתית. מהמחקר עלה כי מתן תרכובות כימיות של רטינואידים סינתטיים לרשתית יכול לשחזר כמות ניכרת של ראייה אצל ילדים עם LCA. צוות המחקר בדק האם הטיפול יכול להשפיע גם על מבוגרים הסובלים מהמצב והתוצאות מפתיעות.
“נדהמנו מכמה שהטיפול הציל מעגלים מוחיים המעורבים בראייה”, אומר מחבר המחקר, סוניל גנדי, פרופסור לנוירוביולוגיה והתנהגות, עמית במרכז לנוירוביולוגיה של למידה וזיכרון של UCI וחבר במרכז לחקר ראייה מתרגמת. “הראייה כוללת יותר מאשר רשתית שלמה ומתפקדת. זה מתחיל בעין ששולחת אותות בכל המוח, וזה ממשיך במעגלים המרכזיים של המוח שבהם בעצם מתעוררת התפיסה החזותית. עד כה מדענים האמינו שהמוח חייב לקבל את האותות הללו בילדות, על מנת שמעגלים מרכזיים יוכלו לחבר את עצמם בצורה נכונה”.
בעבודה על המחקר, נדהמו החוקרים מהממצאים. “האיתות המרכזי של המסלול החזותי שוחזר באופן משמעותי במבוגרים, במיוחד במעגלים העוסקים במידע שמגיע משתי העיניים”, אומר פרופ’ גנדי. “מיד לאחר הטיפול, האותות שהגיעו מהעין הנגדית הפעילו פי שניים יותר נוירונים במוח. מה שעוד יותר מרגש היה שהאותות שהגיעו מאותו מסלול של העין הצדדית, הפעילו פי חמישה יותר נוירונים במוח. שיקום תפקוד הראייה ברמת המוח היה הרבה יותר משמעותי ממה שציפינו, ושיפור הראייה היה ארוך טווח.
לדברי פרופ’ גנדי, הממצא פותח אפשרויות מחקר מרגשות. “העובדה שהטיפול עובד כל כך טוב במסלול הראייה המרכזי בבגרות, תומכת בתפיסה חדשה שיש פוטנציאל סמוי לראייה שרק מחכה להפעלה”, סיכם. “בכל פעם שיש תגלית ששוברת את הציפיות שלך לגבי האפשרות של המוח להסתגל ולחווט מחדש, זה מלמד אותנו פרדיגמה חדשה שיכולה לסייע בפיתוח של טיפולי רטינואידים כדי להציל ראייתם של מבוגרים עם מחלות עיניים ניווניות”.
