תקציר:

לאחרונה, דחה בג"צ עתירה של יבואנית בשר קפוא לא כשר, שבכוונתה לשווק בשטחי הרשות הפלסטינית, והותיר את ההחלטה לשחרר את הבשר שכבר יובא ולא שוחרר לשיקול דעתם של המשיבים. העותרת הגישה את העתירה וטענה כי מגבלות הדין הישראלי, ביחס ליבוא בשר קפוא לא כשר, אינן צריכות לחול כאשר מדובר ביבוא לשטחי הרשות הפלסטינית. על כך בסקירה שלפנינו.

עובדות המקרה:

במהלך שנת 2021 העותרת, חברה בתחום ייבוא המזון, ייבאה כמות גדולה של בשר לא כשר (1,300 טון) לצורך שיווקו בשטחי הרשות הפלסטינית. כמות הבשר חרגה מהיקף הרישיונות שהוקצו לעותרת במסגרת הרישיונות שהוקצו לה בשנת 2021 מכוח רשימה A2 להסכם פריז, ובהסתמך על צו יבוא חופשי, התשע"ד-2014. בהתאם, משלוח הבשר עוכב ולא שוחרר ממחסני המכס.

על כן, הגישה החברה את עתירתה כנגד משרד הכלכלה והתעשייה ושרת הכלכלה והתעשייה לבג"צ, ופסק הדין ניתן ביום 2.6.2022 על ידי השופט ד' מינץ, בהסכמת השופטים א' שטיין ו-ג' כנפי-שטייניץ.

טענות הצדדים:

העותרת טענה בעתירתה כי בהסתמך על הרישיונות והפטורים שקיבלה לאורך השנים, כדוגמת 2017-2016, נוצר נוהג שהיה מקובל במשך שנים לפיו ניתן לה פטור לייבוא בשר לא כשר בהיקפים שונים, אשר המשיבים סטו ממנו לאחרונה, במפתיע ושלא בצדק. על כן, ביקשה היא לבטל את ההגבלות על ייבוא הבשר הקפוא לרשות הפלסטינית המאפשרות ייבוא של 12,500 טון בשנה בלבד, אשר אינן לוקחות בחשבון את גידול האוכלוסייה הפלסטינית, צרכיה ומצבה הכלכלי.

מנגד, המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה להגדלת מכסות הייבוא, שכן מדובר בסוגיה המצויה כולה בתחום מדיניות החוץ של מדינת ישראל והיא מסוג העניינים שבית המשפט אינו נוהג להתערב בהם. יתרה מכך, המשיבים טענו כי הפטורים שניתנו הינם חריגים וניתנו בניגוד לדין בשל טעות, ואינם יכולים להוות משום הבטחה שלטונית כלשהי.

הדיון המשפטי והחלטת בית המשפט:

ראשית, בג"צ ציין כי הנחת היסוד היא שמדינת ישראל והרשות הפלסטינית כלולות במעטפת מכס אחת, כך שייבוא סחורה לישראל לצורך מכירה או שיווק ברשות הפלסטינית, דינו כדין ייבוא סחורה לישראל.

שנית, בג"צ קבע כי סוגיית היחסים בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית, גם בענייני ייבוא, היא עניין בעל אופן מדיני מובהק הקשור ביחסי החוץ של המדינה ובשיקול דעתה. בעניינים אלו, נקבע כי בג"צ אינו נוהג להתערב.

עוד נקבע כי אין חולק שבעבר ניתן לעותרת פטור מתעודת הכשר לבשר שיובא מכוח סעיף 2(ג)(2) לצו יבוא חופשי, אך מתן הפטור ניתן בטעות ושלא בסמכות, שכן הצו אינו גובר על חקיקה ראשית, כדוגמת חוק הבשר האוסר יבוא בשר לא כשר לישראל (למעט חריגים).

יתרה מכך, נקבע כי ההחלטה האם לשחרר את הבשר שאוחסן במחסני המכס, לשם העברתו לשטח הרשות הפלסטינית מצויה בידי המשיבים, ולא בידי בית המשפט. המשיבים יכולים להחליט, לפנים משורת הדין ובאופן חד פעמי, לשחרר את הבשר. אם הדבר אינו אפשרי מבחינת המשיבים, בג"צ אינו יכול להתערב בהחלטתם מאחר שזו מקיימת את דרישות החוקיות והמידתיות כאחד.

[בג"ץ 1038/22 חברת אלפלוגה למוצרי מזון נ' משרד הכלכלה והתעשייה (נבו, 2.6.2022)].

בשם העותרת: עו"ד נדים מסרי; עו"ד האלה חמדאן

בשם המשיבים: עו"ד שרון הואש-איגר

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי.