תחילה נספר קצת על נחל שקמה (או בשמו הערבי: "ואדי אל-חסי") מנקז שטח של 750 קמ"ר. אגן הניקוז של נחל שקמה מתחיל אי שם במורדות המערביים של דרום הרי חברון (באזור קיבוץ להב, משם זורם ומתפתל בנופים שונים החל בנופים סמי-מדבריים, ממשיך לנופים ים תיכוניים, המתחתרים בסלעי גיר לבן, ממשיכים להתחתר בסלעי הכורכר, קרוב לשפך לים התיכון, פוגשים.  

בין מוצא הנחל לשפכו, הוקמו שלוש מאגרים על מנת לאגור את מי השיטפונות הזורמים בו בחורף.  

הראשון - בשמורת פורה,  

השני בבתרונות רוחמה,  

השלישי בחולות זיקים.  

הגדול והחשוב שבהם הוא זה שליד זיקים, סמוך לשפך הנחל לים.  

המאגר נבנה ב -1958 על ידי מקורות כחלק מתכנית שיקום משק המים בישראל, בשיתוף אמריקאי ובמימון קרן המטבע העולמי. 

מטרת המאגר, לתפוס את מי השיטפונות ולהזרים אותם אל החולות, ובכן להעשיר את אקוויפר החוף.  

מאגר שקמה, נוצר על ידי סכירת אפיק הנחל באמצעות סכר גדול ורחב שנבנה לרוחבו של האפיק וסוללות שנבנו מסביב. מגלש בטון בנוי בתוך הסכר.  

רוחבו כ - 100 מטר  

קדקודו ברום של 15 מטר.  

המגלש מעביר עד 400 מ"ק לשנייה. 

המים  נשאבים ומוזרמים לשדות חלחול בחולות שמדרום לאשקלון. המים העוברים הדרך החול עוברים סינון ונאגרים באקוויפר החוף.  

מאגר שקמה, היא דרך מעניינת לבחון, כיצד רותמים את משאבי הטבע לצרכי האדם, מבלי לפגוע במרחב. 

המאגר שנוצר באיגום המים מזמין אליו, עופות מים שונים: 

ברכיה, אגמית, אנפות ושלדגים, עופות דורסים בנדידה וציפורי שיר הנמצאים כאן כל השנה. 

המים שתראו בקטע הטיול שלנו מגיעים משני מקומות: 

עודפים מהמאגר, לאחר שהסכר מתמלא, עודפי המים, גולשים במגלש ומוזרמים לערוץ הנחל. 

המקור השני, הוא מי תהום עיליים, הנוצרים בגלל הפן הביני.

הפן הביני הוא קו גבול סמוך לחוף הים, בין מים מתוקים שמגיעים עם זרימת הנחל, או עם חלחול מי הגשמים, המצויה בדרך כלל באזור החוף, לבין מים מלוחים. 

המושג משמש בעיקר לתיאור הגבול בין מי התהום שמתחת לקרקעית הים, לבין מי התהום המתוקים שמתחת ליבשה.

מעצם הימצאות מים בנחל, ימצא האדם על גדות הנחל. לאורך אגן הניקוז של הנחל, ישנן מספר נביעות, וכמו כן, אין להוציא מכלל אפשרות, כי לאורך ההיסטוריה בתקופות שונות נבנו סכרים ומאגרים המנצלים את מי השיטפונות. 

את הימצאות האדם במרחב, נוכל לבחון לפי כמות התילים העתיקים הנמצאות לאורכו. 

קטע הטיול שלנו, העובר בחולות ובדיונות התפתחה חקלאות מיוחדת הנשענת על מי התהום העיליים. אותם מים שהזכרנו בפן הביני.

בחקלאות זו, שאבו את המים בדרך פשוטה ופרימיטיבית.

היו חופרים בחולות הדיונה, עד שהגיעו למי התהום העיליים. את המים הללו שאבו, ובהם השקו את השדות. עד המצאתה של המשאבה החשמלית, שאבו בעזרת דליים ועוד שיטות פרימיטיביות. 

בימים שהחזקנו את גוש קטיף, ראינו שיש מקומות שעדיין משתמשים בדרך הזו.

את שרידיה של אותה חקלאות ניתן לראות היום, באותם בוסתנים עזובים לאורך גדות נחל שקמה.

לא פעם כשאנו מטיילים בנחל שקמה, אנו עוזבים את השביל הראשי, ו"הולכים לאיבוד" בין הדיונות. בשקעים שבין הדיונות במקומות בהם הקרקע פורייה ניתן למצוא שלל עצי פרי: שדקים, רימונים, גויאבות, והרבה, הרבה גפנים.

בילדותי, גרנו סמוך לדיונות באשקלון. היינו יוצאים בקיץ לקטוף פרי טרי מהבוסתנים הללו.  

שני אירועים היסטוריים, הקשורים לתולדות הציונות, "כמעט" וקרו בנחל שקמה. הדגש הוא על ה"כמעט". 

הכמעט הראשון: 

אניית המעפילים "שבתאי לוז'ינסקי" הייתה אמורה להוריד בואדי אל חאסי, הלא הוא נחל שקמה. אלא שבגלל סערת הים, ובגלל חשש מהבריטים הורידה לבסוף בחולות סמוך לקיבוץ ניצנים. כשאנשי גן יבנה, ושאר הישובים היהודים בסביבה עוזרים למעפילים ומתערבבים ביניהם.   

הכמעט השני: 

כמעט זה שייך למלחמת העצמאות. באותם ימי ראשית צה"ל דובר על הקמת יחידת נחתים, שתפעל מן הים אל היבשה. 

היחידה הייתה ראשיתו של "הקומנדו הצרפתי" 

תדי איתן, מפקד הקומנדו, עם חייליו אשר דברו צרפתית באשר היו מקרב ארצות דוברות צרפתית, התאמנו בחוף קיסריה.  

משם היו אמורים להפליג בנחתות, אל שפך ואדי אל חאסי, לעלות משם לכביש מס' 4, ולהכות בצבא המצרי מהעורף. באותם ימים הצבא המצרי הגיע עד לנחל לכיש (גשר עד הלום). 

בסופו של דבר פעולה זו לא יצאה את הפועל, אך הדבר מלמד, על הפוטנציאל שיש לנחל הזה. 

פוטנציאל זה לא נעלם לאחר הקמת המדינה, ואכן היו ימים שצה"ל חשב על יחידת נחתים. יחידה זו, אכן התאמנה בחוף זיקים, ובשפך נחל שקמה. 

לא פעם יוצא לי בהדרכות, שאני פוגש אנשים שאומרים שהיו חיילים באותה יחידה, וכי התאמנו כאן. 

בכל עונה מעונות השנה, יש לצמחייה מופע אחר, ייחודי. 

בחורף, תפגשו כאן כרים לבנים, הלא הם פריחת הרתמים. 

אחר כך תפגשו בפריחת העכנאים או בפריחת השרביטן.  

השרביטן, צומח בצורת כר גדול.. ילדיי, נוהגים לקרוא לשרביטן: "הטרמפולינה של הטבע" הם אוהבים לטפס עליו, וכשהם ברום הצמח, הם קופצים כמו טרמפולינה. 

עוד נפגוש בדרך, חישות קנים עבותות.  

על הקנים יש לספר לא מעט. אנו נספר רק, כי בקנה השתמשו, כדי למדוד את גובה המים, ומכאן הביטוי: "קנה מידה". זו גם מנות להבהיר את הביטוי: "משענת קנה רצוץ".  

הסיפור מופיע במלכים ב '(י"ח 17-21), מלך אשור מגיע כדי להילחם במלך יהודה חזיקהו. באותם ימים חיזקיהו בונה קואליציה נגד מלך אשור.  

המלך סנחיריב, מזעיק מהמערכה בלכיש את שר צבאו רבשקה.  

רבשקה, פונה לחיזקיהו ואומר לו: על מי אתה נשען, על מצרים? הלא מצרים, זה משמעת קנה רצוץ.  

נבהיר: הקנה, הוא צמח לא חזק, הוא הכל אחר יכולת כיפוף, הוא גם נשבר מהר. מעבר לכך, כשהוא נשבר, הוא הופך לחד מאוד. אז, מי שנשען עליו, ייפול כי הוא חלש, ואז, תוך כדי נפילה, הוא גם ייפצע, כי הקנה הפך לסוג של סכין או חרב.  

עוד נספר על הקנה, כי מן הקנה הכינו בעבר ומכינים עד היום קולמוס לכתיבה (לסת"ם). 

עוד נפגוש בנחל ובדיונות עצי שקמה עבי גזע ורחבי צמרת. 

השקמה הוא עץ עבות ממשפחת הפיקוסיים. העץ הוא ממוצא אפריקני, והובא לכאן מתי שהוא. המעניין בשקמה, אין פרותיה מבחילים על העץ, והם צריכים עזרה כדי להיות מתוקים. 

הפעולה נקראת "בליסה" ומכאן הביטוי בולס שקמים.  

עמוס הנביא מעיד על עצמו, שהוא: "בוקר ובולס שקמים".

הפרי לא מבחיל על העץ, כיוון שכשהביאו אותו מאפריקה לכאן, כמו גם את התאנה (שני העצים הם ממשפחת הפיקוסיים), לא הביאו את הצרעה המאביקה אותו. 

כי העץ הובא לקורות ולא לפרי, כמו התאנה, שהובאה לפרי.  

כך שהפרי יבחיל אנו עוזרים לו על ידי חיתוך (בולסים אותו) לאורכו כשהוא עוד על העץ.  

בכל מקום שנראה עץ שקמה נדע שהאדם נטע אות. 

יש כאן עדות לפועלו של האדם במרחב. בימי המקרא השקמה, הייתה חשובה מאוד, עד כדי כך, שמסופר לנו בדברי הימים שדוד מינה חנן הגדרי, כאחראי על השקמה.