יום אחד, בערך בגיל שמונה, הסתכלתי על היד שלי, על האצבעות הפשוטות והרווח ביניהן, ותהיתי "איך זה שהגוף שלי נגמר? איך זה שאני פה (היכן שהאצבע) אבל לא פה (ברווח בין האצבעות)?" שנים אחר-כך, כאשר עברתי בגיל התיכון למקסיקו, היכן שפילוסופיה היא מקצוע חובה, גיליתי שישנם אנשים אחרים לאורך ההיסטוריה ששאלו שאלות מהסוג שתהיתי לגביהן ביני לבין עצמי. זה היה הרגע הראשון שהבנתי שלשאלות הללו יש שם: פילוסופיה.
כל העשייה המחקרית שלי בגרסה כזו או אחרת סובבת סביב השאלה המקורית הזאת ששאלתי את עצמי בילדות. המחקר שלי עוסק בהיסטוריה של הפילוסופיה בעת החדשה. הדמויות העקריות עימן אני מבלה שעות ארוכות הן דיקרט, שפינוזה, ניוטון, הובס, הנרי מור ולייבניץ. אחת הסוגיות שמעניינות אותי במיוחד בעת החדשה היא יחסי הגומלין המורכבים בין התפתחות המדע והעמדות המטפיזיות של ההוגים וההוגות השונים בתקופה זו. לעיתים מחויבות הבאה מתפיסה מדעית מאלצת הוגה לעמדה מטפיזית מסוימת ולהיפך. נתח עיקרי מהמחקר שלי הוא התרת הסבך הזה. לדוגמא, דיקרט מפתח מטפיזיקה אשר אחד המניעים העיקריים שלה הוא מתן אפשרות להתקדמות ב"מדע החדש" של תקופתו. כחלק מפיתוח עמדתו, מטעמים מטפיזיים, הוא מסיק שלא יכול להיות וואקום ושהגוף זהה למקום שלו. עמדה זו מחייבת את דיקרט לאמץ מסקנות די מוזרות. אחת המרכזיות בהן היא שאך ורק גופים יכולים להיות ממוקמים—כלומר, נפשות ואלוהים באופן עקרוני אינם יכולים ממוקמים כלל. ניוטון, שהבין את עמדתו של דיקרט לעומק, העלה טיעונים מטפיזיים-תיאולוגים נגדו. הוא טען שאם אנו מקבלים את עמדתו של דיקרט, אז אלוהים אינו יכול להמצא-בכל. גרוע מכך, מסתבר שאלוהים אינו יכול לברוא מאחר וכל פעולה, ובפרט פעולת הבריאה, מצריכה הימצאות לוקאלית. במילים אחרות, אומר ניוטון, אלוהים לא יכול לברוא היכן שהוא לא נמצא. אך אלוהים כן בורא ונמצא-בכל, ועל כן דיקרט טועה. עמדה זו של ניוטון, המבוססת על טעמים מטפיזיים-תיאולוגים, היא מניע של ממש (לטעמי), לעמדה הפיזיקלית שלו שמבחינה בין גופים לבין החלל. הבחנה זו בתורה, היא נדבך מרכזי בפיזיקה של ניוטון כפי שאנו מכירים אותה.
נתח נרחב אחר ממחקרי מוקדש למטפיזיקה של שפינוזה. השאלה העיקרית שמעסיקה אותי היא כיצד שפינוזה מיישב מחד את העמדה שרק העצם האינסופי (אלוהים או הטבע כלשונו) קיים, ואת קיומו של ריבוי הגופים והנפשות מאידך. אחד הדברים המייחדים את הנתיב הפרשני שלי הוא שימת דגש על הבנת גופים במטפיזיקה של שפינוזה. העמדה הרווחת היא שלשפינוזה אין משהו מאוד מעניין לומר לגבי גופים מאחר והוא מאמץ את הפיזיקה של דיקרט שבעצמה נדונה לכישלון (כפי שניוטון הראה). אני רוצה להאמין שאחת התרומות שלי לשיח היא הבאה למרכז הדיון את הפיזיקה של שפינוזה ששונה באופן מהותי מזו של דיקרט, ומתוך הבנה זו לגזור את ההשלכות המטפיזיות של אפיון זה. המהלך הזה, בעמל רב (איטי ומתמשך) מצליח היכן שפרשנויות אחרות חסרות, ונותן דין וחשבון עשיר להתכנות ריבוי הגופים (והנפשות) הסופיים על אף קיומו של עצם אינסופי אחד בלבד.
אני עדיין, אם כן, מנסה להבין מה הופך גוף לסופי, ומה זה אומר להימצא היכנשהו. אך אל חשש, חברות.ים, יש התקדמות!