האיים המלדיביים. איזה שם רומנטי. מחיאות הכפיים סיימו בשמחה 15 שעות מפרכות בניחוח סובייטי של טיסה דרך מוסקבה. מסתבר שיש יעדים בעולם שאתה לא צריך להיות ישראלי כדי למחוא כפיים בהתרגשות כשסוף סוף נחתת בשטחן. מיד לאחר עצירה קצרה ונשנוש קל של 14 מאפים בלאונג' המפנק של הריזורט שנמצא בשדה תעופה במאלה הבירה, ביקשו מאתנו לרדת לרציף שעל המים. תפוחים ומרוצים ירדנו לרציף – בכל זאת, לא כל יום אתה מוצא את עצמך על מטוס קל שממריא ונוחת על המים. ככה זה שאתה בדרך לריזורט שנחשב לאחד הטובים במלדיביים. הטיסה מעל האיים המלדיביים עוצרת נשימה. גם בגלל שאתה דחוס במטוס קטנטן עם עוד 13 תיירים "ריחניים", שבדיוק כמוך בילו את היממה האחרונה בטיסות, וגם בגלל שאתה מקבל את נקודת התצפית הכי טובה על האיים. נסו לדמיין 1,192 כתמים מטאליים של ירוק וכחול פזורים ברחבי האוקיינוס מעליו אתם טסים. כל אי כזה הוא בעצם "אטול", שפתי לוע של הר געש היוצר צורות מרהיבות. וכמו שאתה מסתכל על העננים ומחפש צורות, אז גם בטיסה מעל המלדיביים אתה עושה את זה, רק שאתה מסתכל מהעננים לכיוון האיים. כאילו כל זה לא מספיק, בתי המלון בנו רצועות של חדרים על המים, כך שמלמעלה זה נראה כמו גן עדן ענקי של עצי דקל הפזורים על האוקיינוס.
מסתבר שלא הגענו לריזורט. הגענו למדינה בתוך מדינה. או אפילו לממלכה. ממלכה שיש לה תחנת כוח עצמאית, מערכת מים משלה (כי לך תעביר צינורות באוקיינוס) ואפילו יש לה שני איים שכנים שבאחד מגדלים ירקות ובשני פירות. ככה זה שאתה מחזיק ממלכה משלך. ממלכה שבה המלך – מנהל המלון, יכול להחליט שהוא לוקח את השעון שעה אחת קדימה על מנת שתהיה לך עוד שעה של שמש ביום… כיאה לשליחי מסע אחר התקבלנו על ידי המלך, סליחה מנהל המלון, מנהלת השיווק ומי שבהמשך יסתבר שהולך להיות הבאטלר שלנו. כן כן, באטלר שעליו ועל מעלליו עוד נספר בהמשך. בכניסה לחדר שלנו נשטפו מאיתנו בשנייה אחת כמה חודשים סופר עמוסים של עבודה על העסק החדש שלנו. יכול להיות שהשקט שטף אותם וגם יכול להיות שהקפיצה מהג'קוזי היישר לאוקיינוס הירוק מעליו עמד החדר שלנו עשו את העבודה. את היום המופלא הזה קינחנו עם לובסטר ענקי, בקבוק יין ושחייה לילית באוקיינוס הירוק שלנו. ועם כל הכבוד ללובסטרים ולמטוסים הקלים – כשזה רק אהובתך ואתה במים, מביטים לכוכבים ומקשיבים לפכפוך המים, זו כנראה תחילתה של החופשה הכי רומנטית בעולם…
לא נועלים דלתות, לא גונבים אופניים לחופשה הכי רומנטית בעולם לא מספיק רק ריזורט מדהים. החופשה צריכה עוד משהו. משהו עמוק, עם תוכן. כמו למשל להעביר ביקורת על זוגות אחרים. ואין כמו ביקור באי מקומי עם זוגות אחרים כדי להעביר עליהם ביקורת. ביקורת איכותית אפשר להעביר רק כשאתם בטוחים שאתם דוברי העברית היחידים בריזורט. ולשמחתנו משפט שאמר לנו אחד מעובדי המלון סגר לנו את הפינה. אחרי שהוא שמע שאנחנו ישראלים הוא אמר- "הלוואי שהסינים היו מתנהגים בנימוס כמוכם" – משפט שאומר שהוא ממש לא רגיל לפגוש ישראלים.
הפלגה של 45 דקות לעבר אי עם תושבים מקומיים הספיקה לנו כדי להעביר ביקורת קצרה ממערב למזרח על "כל העולם ואשתו". עד שהגענו לזוג האסייתי שדרש התעמקות. מה שדרש התעמקות זו העובדה שהם נראו ממש דומים. כמעט כמו זוג תאומים שההורים שלהם הלבישו אותם באותם הצבעים. מסתבר שהם מסתובבים כבר יומיים באי תוך כדי הקפדה מוחלטת על לבוש דומה. אני לא מדבר על מקרה שבו בטעות יש דמיון בצבעים של הג'ינס או של הטי שירט. אני מדבר על בגדים זהים עם הדפסות זהות. רומנטי? תחליטו לבד… 30 דקות הספיקו לנו כדי להציץ בכל האי השכן. מסתבר שלגור באי מזכיר קצת את הגרסה הרומנטית-נוסטלגית של הקיבוץ. באי פזורות אופניים לא קשורות, כל דלתות הבתים פתוחות תמיד כי אין בעיה של גניבות ונהוג שכל משפחה מכינה ארוחות גדולות יותר כדי שגם השכנים יקפצו לאכול. על האי יש בית משפט אחד, שמתעסק רק בבעיות שבינו לבינה. המדריך סיפר לנו שאין צורך בבית משפט פלילי שכן אם מישהו מבצע פשע, תושבי האי כבר סוגרים איתו לבד את החשבון – והנה מצאנו פיתרון נפלא לבעיות גניבות האופניים בתל אביב.
את ארוחת הערב באותו היום עשינו באחת מ-14 המסעדות של המלון. בדרך לשולחן שישב על החוף בחרנו מתוך בריכה ענקית את מי שבהמשך יצטרף אלינו לארוחה על גבי הצלחת שלנו. בזמן שהמלצר פתח את בקבוק היין, שמונה כרישים חגו על ידנו ואולי גם הם בדיוק התלבטו את מי מאיתנו כדאי שישימו להם על הצלחת. המשכנו לדבר על הדמיון אצל הזוג האסייתי. ואז שרה תהתה אם גם הם שואלים את עצמם אם אנחנו בכלל אחים. כשאומרים לנו את זה שרה תמיד אומרת שהיא הרבה יותר יפה. צודקת.
360 מעלות של מים כבר עשר שנים אני מחפש אותו ברחבי הגלובוס ותמיד איכשהו פספסתי אותו. יצא לי כבר שלוש פעמים לקפוץ למים אחרי שכמה צוללנים עם חיוך מתנשא אמרו ש"הוא ממש מתחת לספינה". בכל הפעמים האלה ראיתי אותו בתמונות שהם העלו לפייסבוק שלהם. אבל במלדיביים זו אופרה אחרת – כאן יש שמורות מסודרות, עם צוותים שעוקבים אחרי כרישי הלווייתן באמצעות מכ"מ, ככה שאי אפשר לפספס אותו. ואז הגיע הרגע הזה. הרגע שהיה לי ברור שהוא יגיע. הרגע שהמדריך במועדון הצלילה שבמלון בישר לי שזה לא בדיוק הרגע לראות אותו. כי זו לא העונה לראות אותו. כי עכשיו פברואר והוא מגיע לאיזור רק באפריל.
כאדם בוגר לקחתי את הנושא בקלילות ולקח לשרה רק 30 דקות לשכנע אותי לבוא לצלול בכל זאת ולראות את מה שהמלדיביים מציעים "לא בעונה של הכריש לווייתן". לאתר הראשון שירדנו אליו קוראים "Christmas Tree", כי מדובר בסלע ענקי שמתרומם מהקרקעית לגובה של 30 מטר והוא נראה כמו עץ של חג מולד. במקום מתנות חיכו לנו מתחתיו חמישה כרישים שהצטרפו אלינו לצלילה, ובין "הענפים" של העץ התחבאו להקות ענקיות של דגים קטנים שהציצו למטה לראות שהכרישים לא באים. כשעלינו חזרה ליאכטה הדלקתי סיגריה עם קפה מאחור וצפיתי בלהקה של עשרה דולפינים מקפצת סביבי. ואז קלטתי שיש להקה של עשרה דולפינים מקפצת סביבי! מיד קפצתי למים וצללתי עמוק עמוק כדי לראות אותם מקרוב. ואז קלטתי שאני בלי ציוד צלילה ושאני עדיין לא דולפין אז כדאי שאעלה למעלה לנשום. וכשהרמתי את הראש מעל המים, קלטתי שהיאכטה התרחקה כדי לאסוף צוללים אחרים. ואז קלטתי שאני באמצע האוקיינוס לבד. מוקף ב-360 מעלות של מים ועשרה דולפינים סביבי. וזאת תחושה מדהימה ששום מילה לא יכולה לתאר אותה. איפה שרה נכנסת פה לתמונה? היא היחידה שמצליחה להבין למה זה מדהים בעיניי.
הצלילה הכי רומנטית אז במלדיביים כמו במלדיביים זה קצת אחרת. במקום להתענות בבוקר עם כמה שעונים מעוררים צורמים, העוזר האישי שלנו הגיע להעיר אותנו. הוא לא הגיע לבד, אלא עם הבאגי כדי שבטעות לא נוריד איזה גרם או שניים בהליכה מאומצת לארוחת הבוקר. מסתבר שבזמן שאכלנו את ארוחת הבוקר הייתה בדיוק הזריחה שהבטחנו שמחר נקום לראות (במשך כל יום בחופשה). רק שבתחרות בין הזריחה לבופה של ארוחת הבוקר, הבופה ניצח בנוק אאוט.
אני יודע שעברו הרבה שנים מאז, אבל גם היום זה לא נעים להיכנס לספינה מלאה במיכלי גז בזמן שיושבים בה ארבעה גרמנים כועסים על זה שהעדפת להזמין עוד אומלט מאשר להגיע בזמן. יצאנו בשלום מהמבטים הכועסים, כי הסירה החלה להיטלטל בזמן שהיא תמרנה ברוורס, בין המטוסים הקלים שעגנו במים, והגרמנים עברו להתעסק במחלת הים של אחת הבנות – עוד סיבה לכך שצלילה זה לא דבר רומנטי. כיאה למועדון הצלילה של הריזורט הכי טוב, על כל צולל יש איש צוות שדואג להכל – מלהכין לכם קפה בזמן שאתם מעשנים סיגריה של בוקר בירכתיים, דרך להכין את כל הציוד לצלילה כולל לשטוף לכם את המסיכה ועד לפתוח את פח הזבל בזמן שאתה זורק את הסיגריה לפני הצלילה.
ואז מגיע הרגע הנפלא הזה, שניכם קופצים למים ובשנייה הראש מתהפך. השקט, הנשימות, הקרירות הנעימה של המים עוטפים אתכם ואתם נכנסים למוד אחר. ירדנו לאורך קיר אלמוגים ענקי, ולמרות שהקרקעית עוד הייתה רחוקה מאתנו, נעצרנו בעומק של 30 מטר, שם פגש אותנו כרישון קטן וזרם שלקח אותנו בעדינות לאורכו של קיר האלמוגים הענקי. מדי פעם נעצרנו כדי לראות צב שמציץ מתוך אחת המערות שעל הקיר או תמנון שמחליף צבעים, אבל מה שבעיקר עשינו היה כלום. פשוט החזקנו ידיים ונסחפנו עם הזרם. האוויר שנושמים בצלילות עמוקות יוצר סאטלה נעימה, שאותה שרה ניצלה כדי לשים עלי ראש בזמן שנזרקנו תחת השמש בחלקה הקדמי של הספינה. כשהגענו לחדר היא צחקה עלי ואמרה, תראה את הבטן שלך. אני אמרתי לה שהיא לא יכולה לצחוק על השומן שלי בזמן שאנחנו בחופשה הכי רומנטית בעולם. היא צחקה וכיוונה אותי לעבר המראה, שם ראיתי שרוב הבטן שלי שרופה, חוץ מהחלק הימני עליו היא שמה את הראש בדרך חזרה מהצלילות.
מפת המלדיביים: לחצו להגדלה הכותב התארח בריזורט The Sun Siyam Iru Fushi עוד על טיולים לאיים המלדיביים |
.jpg)