המסלול ההיסטורי באתיופיה: מסורות, דתות וארון הקודש

לאתיופיה היסטוריה עתיקה ביותר. המדינה המודרנית היא למעשה המשכה של האימפריה האתיופית, שמקורה בקיסרות אקסום. על פי המסורת, אקסום התפתחה מממלכת שבא וקמה בשנת 1978 לפנה"ס. הנצרות הוכרזה כדת המדינה בשנת 333 לספירה, ובכך הפכה אתיופיה למדינה השלישית בעולם שקיבלה עליה את הנצרות.

מקור השם "אתיופיה" הוא מהמילה היוונית "אתיופיוס", שפירושה "פנים שרופות". היוונים השתמשו במושג "אתיופיה" כמונח גאוגרפי שהתייחס לכל האזור שמדרום לסהרה. חבש, השם המזוהה עם אתיופיה המודרנית, נלקח משמם של העמים השמיים החיים בצפון הרמה האתיופית – החבשים. השם "אביסיניה" הוא גלגולו של השם "חבש" מערבית, שהתגלגל ללשונות אירופה. השם "אבשה" שבו משתמשים האתיופים ומכנים בו את עצמם מקורו במילה "חבש".

החיוך אומר הכל. ילד מקומי בהרי הסימיאן | צילום: גלעד רוזנברג

מפגש עם המורשת

צפון אתיופיה מפגיש אותנו עם ההיסטוריה והמורשת האתיופיות. מבט אל ההיסטוריה האתיופית מחזיר אותנו אחורה עד לתקופת מלכת שבא (המאה ה־10 לפנה"ס) וממלכת אקסום הקדומה. לאחר הקשיים שבממלכת אקסום, הועבר מרכז הכובד של הממלכה לאזור לליבלה, שם הוקמו הכנסיות המרהיבות שנחצבו באבן. לליבלה, כמו ממלכת אקסום, ידעה גם היא תקופות קשות, והממלכה האתיופית הועברה לאזור העיר גונדר, שהתהדרה בכנסיות וארמונות רבים בתקופה שהחייתה את הנצרות האתיופית לאחר תקופת משבר. מגונדר הועבר מרכז השלטון למקלה, כיום בירת מחוז תיגראי, ומשם במסע הרחבת גבולות נוסדה אדיס אבבה כבירת אתיופיה, ומאז ועד ימינו היא מתפקדת בתור עיר הבירה והמרכז המנהלי של המדינה.

ארמון פסילדס בעיר גונדר | צילום: ניר נוסבאום

צפון אתיופיה הוא חבל ארץ בעל עבר היסטורי מפואר, ובשל כך הוא עשיר באתרים החשובים להיסטוריה ולנצרות האתיופיות, בהם כנסיות העיר אקסום, הכנסיות של לליבלה, הארמון בגונדר, כנסיות תיגראי ועוד. הנוף של צפון אתיופיה הררי, ירוק ושופע, כאשר בשיאו ניצב בגאון רכס הרי הסימיאן, "לוח השחמט של אלוהים", שפסגתו, הראס דשן, נישאת לגובה של 4,533 מטר.

רכס הרי הסימיאן | צילום: ניר נוסבאום

דתות באתיופיה

לאתיופיה רקע עתיק ומיוחד במינו בכל הנוגע לדתות השונות שפעלו בה ועדיין ממשיכות להתקיים בגבולותיה. שתי הדתות הגדולות באתיופיה הן האסלאם והנצרות, אך נתחיל עם היהדות האתיופית, שנודעה בשל ייחודיותה בקרב יהדות התפוצות.

יהדות אתיופיה

שחר ימיה של עדת "ביתא ישראל" באתיופיה לוט בערפל. ליהדות היתה השפעה על אתיופיה בעת העתיקה, יתכן שכבר בימי הבית הראשון. אולם היעדר ממצאים, השוני והייחוד של מסורות העדה בהשוואה לשאר עדות ישראל, והדמיון הגזעי ובמובנים מסוימים גם התרבותי והדתי לעם האתיופי, מקשים מאוד על ביסוס הקשר בין יהודי אתיופיה בעידן המודרני אל יהדות ויהודים באתיופיה בתקופות הקדומות.

קיימות זיקות שונות בין הנצרות האתיופית ליהדות המקראית. נשמרו בה מנהגים כברית מילה, שמירת שבת באופן מסוים, אכילת בשר לפי כללים הדומים לחוקי הכשרות של התורה, תפילות ל"אַמְַלַכּ ישראל" – אלוקי ישראל ועוד. באתוס הלאומי האתיופי מייחסים את היווצרות שושלת המלכות האתיופית למפגשה של מלכת שבא עם המלך שלמה. בהתאם לאתוס הלאומי האתיופי, הייתה הדת היהודית נהוגה באתיופיה לצד אמונות פגניות, קודם התפשטות הנצרות למן המאה הרביעית.

השערות רבות נאמרו באשר למוצאם של יהודי אתיופיה, וניתן לחלקן לארבע קטגוריות:

• צאצאי יהודים שהגיעו לאתיופיה בימי הבית הראשון או השני. גישה זו מצויה בעיקר במקורות היהודיים ונסמכת על מקורות ומסורות יהודיות קדומות וכן על מסורת בקרב יהודי אתיופיה.
• צאצאי קבוצה מבני העם האתיופי שקיבלה את דת התורה.
• צאצאי יהודים שהגיעו מדרום חצי האי ערב והתערבו באוכלוסייה האתיופית.
• צאצאי יהודים שהגיעו ממצרים והתערבו באוכלוסייה האתיופית.

מפלי הנילוס הכחול | צילום: שאול רבינוביץ'

בארבע קטגוריות אלה קיים מגוון של השערות באשר לזמני הגעתם של היהודים, זמני התייהדותם ודרכיהם אל היהדות, או התגיירותם של בני האוכלוסייה המקומית. יתכן גם שבמהלך אלפי השנים התגבשה אוכלוסיית יהודי אתיופיה ממספר קבוצות של יהודים ונוספו אליהם אתיופים מקומיים שקיבלו עליהם את הדת היהודית. על כל פנים, ברור שמראשית הידיעות על יהודי אתיופיה במאה ה-15 לערך ועד ימינו מדובר בקבוצה אתנית בעלת זהות יהודית, הנבדלת באופן מובהק מיתר האוכלוסייה המקומית.

הנצרות באתיופיה

ראשיתה של הנצרות באתיופיה החלה בממלכת אקסום הקדומה, עם התנצרותו של אזנה מלך אקסום בשנת 333. טרם התנצרותה של אקסום, תושבי הממלכה עבדו אלים שהגיעו ככל הנראה מדרום ערב (תימן, ערב הסעודית), כגון אשתר, בשילוב עם אלים מקומיים כגון מהרם ובהר. לא למותר לציין, כי ניכרת השפעה יהודית על התרבות האתיופית הקדם־נוצרית.

אסטלות באקסום | צילום: דור אדמשטיין

לאחר התנצרותו של אזנה שליט אקסום, נשלח פרומנסיוס (ממבשרי הנצרות לאזנה) לאלכסנדריה כדי לפגוש את הבישוף ולהתמנות לבישוף באתיופיה – האבונא. למעשה, מאז ועד לאמצע המאה ה־20 ראש הכנסייה האתיופית נבחר על ידי ראש הכנסייה המצרית־קופטית. על אף התנצרותו של אזנה, הייתה זו התנצרות שעיקרה נסוב סביב חצר המלך וחוגי החצר, והנצרות עדיין לא התפשטה באותם ימים בכל רחבי המדינה.

לליבלה. ראשיתה של הנצרות באתיופיה החלה בממלכת אקסום הקדומה | צילום: ניר נוסבאום

כמאה שנים לאחר התנצרות אזנה, בעקבות ועדת קלקדון (שנת 451) והסכסוך בעולם הנוצרי על אודות טבעו של ישו (בעל טבע אלוהי בלבד או טבע אנושי וטבע אלוהי), הגיעו לאתיופיה שתי קבוצות נזירים, "תשעת הקדושים" ו"הצדקאן" (הצדיקים). "תשעת הקדושים" החלו בהפצת הנצרות ברחבי אתיופיה, בהקמת קהילות נזירים באזור תיגראי וכנסיות באזור אקסום, וכן בטיהור האזור מעבודת אלילים. "הצדקאן" פעלו להפצת הנצרות בעיקר בדרום אריתריאה של היום. שתי הקבוצות הללו הפכו לדמויות משמעותיות בנצרות האתיופית כמפיצי הנצרות בממלכה.

ציורי קיר באחת מהכנסיות על אגם טנא | צילום: שאול רבינוביץ'

במהלך המאות ה-13-12 תפסה את השלטון שושלת מלוכה המתחרה עם השושלת של אקסום – שושלת זאגווי (Zagwe). הזאגווי היא קבוצה אתנית שקיבלה על עצמה את הנצרות בשל התפשטות ממלכת אקסום, אם כי היה מדובר בקבוצה אתנית נפרדת שאינה שמית (בדומה לאנשי אקסום). שליטי זאגווי שלטו באזור לסטה (דרומית מזרחית לאקסום) וניסו לתת תוקף למרותם בדרכים שונות. במסגרת זו הם בנו את כנסיות לליבלה בסלע, ונתנו להן שמות של מקומות קדושים, כדי לנסות להעתיק את המקומות הקדושים מאקסום ללליבלה.

כנסיית ביתה גיורגיס בלליבלה | צילום: שאול רבינוביץ'

אסלאם באתיופיה

על אף העובדה כי האסלאם היא אינה הדת השולטת במדינה, הקשר בינה לאתיופיה הוא קשר הדוק, וחשוב לעמוד על טיבו כדי להבין את השתלשלות האירועים באתיופיה. למעשה, הקשר בין האסלאם לאתיופיה מקורו עוד מראשית הופעת האסלאם. על פי המקורות המוסלמיים, מוחמד הכיר את אתיופיה, שכן אחת ממיניקותיו היתה אתיופית. נוסף על כך, במכה היה רובע של סוחרים אתיופים  שמוחמד הכיר אותם. כמו כן, האדם השלישי אשר האמין בנבואת מוחמד היה אתיופי בשם בלאל אבן רבאח, שהפך למואזין במסגד הראשון. בשנת 615, כאשר מוחמד ומקורביו חששו כי הממשל המקומי יפגע בהם, המליץ למקורביו שילכו לאתיופיה, שכן לדבריו "זוהי ארץ צדק", וכי שם לא יאונה להם כל רע.

ואכן כמאה איש, שהיו בעצם כלל אנשי מוחמד באותה העת, ברחו לאתיופיה למלך אל נג'אשי. בעקבות זאת שלחו אנשי מכה שליחים לתפוס את המוסלמים. אך לאחר בירור עניינו של מוחמד, נתן נג'אשי מקלט לאנשיו, ולדברי המוסלמים – בשלב מאוחר יותר אף התאסלם, ולאחר מותו מוחמד הספידו כמוסלמי. כפי שעולה מהנאמר, היה קשר עמוק במיוחד בין אנשיו של מוחמד לאתיופיה, שכן ללא עזרתו של נג'אשי, במובנים רבים האסלאם לא היה שורד. בראשית המאה השמינית עלתה מסורת בעל פה על הכתב, שלפיה אמר מוחמד, "עזבו את האתיופים כל עוד עוזבים הם אתכם". אמירה חשובה מאוד, שלמעשה נותנת לאתיופיה לגיטימציה להתקיים, על אף היותה מדינה נוצרית בעולם שצריך להתאסלם. כמו כן, המוסלמים של אתיופיה רואים באמירה זו אישור של הנביא לחיות במדינה תחת שלטון נוצרי.

כיום, בעקבות הכיבוש הנרחב של שטחים מוסלמיים רבים בסוף המאה ה-19 בידי המלך מנליק, באתיופיה קרוב ל-50% מוסלמים.

על האיים הפרוסים ברחבי אגם טנא השתמר אורח חיים נזירי עתיק | צילום: שאול רבינוביץ'

המלך שלמה ומלכת שבא

אחד מסיפורי הקאנון המרכזיים בתרבות האתיופית הוא סיפורם של המלך שלמה ומלכת שבא. על פי המסורת האתיופית, מלכת שבא מלכה על ממלכת שבא, אשר שלטה על אזור אקסום של היום.

התנ"ך בספר מלכים א', פרק י' מתאר את המפגש של המלך שלמה ומלכת שבא"

א וּמַלְכַּת-שְׁבָא, שֹׁמַעַת אֶת-שֵׁמַע שְׁלֹמֹה לְשֵׁם יְהוָה; וַתָּבֹא לְנַסֹּתוֹ, בְּחִידוֹת.  ב וַתָּבֹא יְרוּשָׁלְַמָה, בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד, גְּמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב רַב-מְאֹד, וְאֶבֶן יְקָרָה; וַתָּבֹא, אֶל-שְׁלֹמֹה, וַתְּדַבֵּר אֵלָיו, אֵת כָּל-אֲשֶׁר הָיָה עִם-לְבָבָהּ.  ג וַיַּגֶּד-לָהּ שְׁלֹמֹה, אֶת-כָּל-דְּבָרֶיהָ:  לֹא-הָיָה דָבָר נֶעְלָם מִן-הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד לָהּ…יג וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת-שְׁבָא, אֶת-כָּל-חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה, מִלְּבַד אֲשֶׁר נָתַן-לָהּ, כְּיַד הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה; וַתֵּפֶן וַתֵּלֶךְ לְאַרְצָהּ, הִיא וַעֲבָדֶיהָ.

הסיפור מסתיים בפסוק סתום. מה הוא אותו "מלבד אשר נתן לה" שהפסוק מדבר עליו? בספר הקנוני האתיופי "הכברה נגיסט" (כבוד המלכים) יש תיאור מפורט יותר של המפגש בין המלך שלמה ומלכת שבא, העונה בין היתר על השאלה הזאת. על פי מה שמתואר שם, המלך שלמה חשק במלכת שבא, אך הבטיח לה שלא ייגע בה בתנאי שלא תיקח דבר מארמונו ללא רשות. בעת ארוחת הערב ביקש המלך שלמה ממשרתיו להגיש להם אוכל מתובל מאוד. לאחר הארוחה מלכת שבא הייתה צמאה במיוחד והתגנבה על מנת לקחת מים, המלך שלמה "תפס אותה על חם", שהיא מפרה את הצד שלה בהתחייבות, והמשך הסיפור ידוע.

נופי הסימיאן. האם ארון הקודש הגיע בסופו של מסע ארוך לצפון אתיופיה? | צילום: הדר שוייצר

בעקבות מפגש זה, מלכת שבא הרתה, ובדרכה חזרה הביתה ילדה את בנה מנליק. מנליק היה מוכשר ומוצלח מאוד, והיה מיועד לרשת את כס מלכות שבא. הוא חפץ לפגוש את אביו וכדי למלא רצון זה יצא למסע לירושלים, לא לפני שהתחייב לאמו כי ישוב לשבא על מנת לרשת את כס המלכות. בהגיעו לירושלים, התרשם ממנו המלך שלמה במיוחד ורצה כי הוא יחליף אותו בתור מלך על ישראל. מאחר שמנליק סירב להצעה, החליט המלך שלמה "להעתיק" את ממלכת ישראל לשבא, שכן ידע בשל חכמתו כי בית המקדש ומלכות ישראל עתידים להיחרב. לצורך כך, נתן המלך שלמה למנליק אלף איש מהמובחרים שבכל שבטי ישראל. בין אנשים אלה היו אנשי כהונה, שבטרם יציאתם לדרך לאתיופיה לקחו עימם בהיחבא את ארון הברית מקודש הקודשים.

_____

אברהם רבינוביץ'-זוהר – נשוי ללירון, אבא לאשירה, עובד סוציאלי, מטייל, לומד, מתפלל, שואל ומשתדל לעשות טוב. מרכז את תחום ההתנדבות בקהילה היהודית מסורבת העלייה באתיופיה ופועל למענה. מחבר הספר "המדריך למטייל באתיופיה – אנשים, נופים, תרבות". לרכישת הספר >>

עוד מידע על טיול לאתיופיה

הנוסע העצמאי

נתקלת בטעות בכתבה? חוסר עדכון? נשמח לקבל ולעדכן >>‎