סגור

תורת הפערים
פערי השכר בתפקידי מנכ"ל בין גברים לנשים עומדים על 76%

פערי השכר בין גברים לנשים בקרב חמשת מקבלי השכר הגבוה במדד ת"א־125 עמדו על 49%; סמנכ"ל כספים מרוויח בממוצע 25% יותר מאישה בתפקיד; ורק בתפקיד יו"ר הדירקטוריון שכר הנשים היה גבוה יותר

אירית סקלר־פילוסוף היא סמנכ"לית הכספים של קבוצת עזריאלי. עלות העסקתה בשנה הקודמת עמדה על 4.29 מיליון שקל כאשר שווי השוק של הקבוצה עומד על 31.7 מיליארד שקל. עדי ימיני הוא סמנכ"ל הכספים של גזית גלוב. עלות העסקתו בשנה הקודמת עמדה על 7.8 מיליון שקל, כאשר שווי השוק של גזית גלוב עומד על 4 מיליארד שקל. שתי החברות הן חברות נדל"ן מניב ושני בעלי התפקידים הללו מחזיקים בתואר נוסף של משנה למנכ"ל, ובכל זאת עלות ההעסקה של ימיני גבוהה ב־82% מזו של סקלר־פילוסוף.
והנה עוד נתון מעניין: הפער בין ימיני למרוויח הגבוה בגזית גלוב, ליעד ברזילי מנכ"ל ATR והמשנה למנכ"ל בחברה, עומד על 10.3%, בעוד הפער בשכר בין סקלר־פילוסוף לבין המרוויח הגבוה ביותר בקבוצה, אייל חנקין, שהוא גם מנכ"ל קבוצת עזריאלי עומד על 61.3%. נתון מפתיע לאור העובדה שבעלת השליטה בקבוצה ויו"ר הדירקטוריון, דנה עזריאלי, היא אישה. לא צריך לרחם על אף אחד מהמנהלים והמנהלות שאוזכרו או אלו שמרכיבים ומרכיבות את רשימת מקבלי השכר הגבוה של חברות ת"א 125, אבל ניתן להניח בסבירות גבוהה למדי שאם מתקיימים פערי שכר בתפקידי מפתח, אין שום סיכוי שנראה את הפערים הללו נסגרים בתפקידים זוטרים בחברות הציבוריות.
קשה להצביע על הסיבה החד־משמעית לפערים הללו. עלות השכר לעובד יכולה להיות מושפעת ממספר רב של גורמים, החל ממדיניות תגמול שנקבעת בתוך החברה, דרך מענקים מיוחדים שניתנים, התשלום ההוני המושפע מתנודות השוק, היקף הפעילות של החברה, היקף האחריות של המנהל, גודלה של החברה ואפילו גורמים חברתיים ופסיכולוגיים שנבחנו במחקרים, ולפיהם נשים נוטות לבקש שכר נמוך יותר מאשר גברים. תהיה הסיבה אשר תהיה, הרי שמקרה הבוחן שהוצג מעיד בעיקר על הכלל בכל הנוגע לפערי השכר בתפקיד סמנכ"ל הכספים. כך, בדיקה של עלות העסקתם של 46 סמנכ"לי כספים, מתוכם שבע נשים ו־39 גברים, מעלה כי עלות העסקה הממוצעת של גברים בתפקיד זה עומד על 2.57 מיליון שקל לעומת של 2.05 מיליון שקל בקרב הנשים. מדובר בפער של כ־25%.
כאשר בוחנים את הנתונים בפילוח ענפי עולה כי בענף הנדל"ן השכר הממוצע בין גברים לנשים בתפקיד סמנכ"ל הכספים דומה ועומד על 2.85 מיליון שקל. בענף הטכנולוגיה, לעומת זאת, השכר הממוצע של שלושה סמנכ"לי כספים עומד על 2.7 מיליון שקל מול שכר של כ־2 מיליון שקל של סמנכ"לית הכספים של נאייקס. בענף התעשייה, השכר הממוצע של שישה גברים בתפקיד הסמנכ"ל עומד על 1.7 מיליון שקל לעומת שכרה של האישה היחידה בענף זה, נירה דגן, סמנכ"לית הכספים של פלסאון תעשיות, שעומד 1.15 מיליון שקל. למעשה, פרט לשגיא מעודה, סמנכ"ל הכספים של אינרום בנייה שהרוויח פחות מדגן, שאר סמנכ"לי הכספים — אסף אלפורביץ (דלתא), שחר רינה (פוקס), ליאור הלמן (איניפיה) ויגאל פינגרמן (פולירם) — הרוויחו יותר מדגן. הגבוה שבהם הוא אלפורביץ שעלות העסקתו בשנה שעברה הסתכמה ב־2.9 מיליון שקל.
כמו בכל כלל גם במקרה הנוכחי יש יוצא מהכלל ובמקרה הזה מדובר בענף המסחר והשירותים, שבו השכר הממוצע לנשים בתפקיד סמנכ"ל הכספים הוא גבוה יותר מאשר בקרב הגברים. כך, עלות השכר הממוצעת של 11 גברים בתפקיד זה עומדת על 1.9 מיליון שקל, לעומת שתי נשים בלבד שעלות שכרן הממוצעת עומדת על 2.1 מיליון שקל. וזאת בגלל שעלות העסקה של סמנכ"לית הכספים של חברת דלק רכב, רונית בכר, הסתכמה בכ־3.05 מיליון שקל - הגבוהה ביותר בענף. העלות של בכר גבוהה מעט יותר מעלות העסקתו של אלון חכם, סמנכ"ל הכספים של חברת דנאל, שהסתכמה ב־2.96 מיליון שקל, אך גבוהה פי 5.3 מאשר עלות העסקתו של יוחנן נהון, סמנכ"ל הכספים של טרמינל איקס, שהיא הנמוכה ביותר בקרב שאר סמנכ"לי הכספים במדגם, ובענף המסחר והשירותים בפרט.

מנכ"ל: פער שכר של 76% בין גברים לנשים

במסגרת הפרויקט נבחנו המרוויחים הגבוהים ביותר ב־69 חברות בנות יותר מ־100 עובדים, לא דואליות, כפי שפורסמו בהתאם לתקנה 21 בדו"חות הכספיים, שמחייבת דיווח של חמשת המרוויחים הגבוהים בחברה. ישנם מקרים מסוימים בהם החברה דיווחה על מספר עובדים גבוה יותר. לטובת הניתוח המגדרי של פערי השכר בקרב אותן חברות נלקחו כלל המדווחים במגוון רחב של תפקידים, החל ממנכ"ל, דרך יו"ר דירקטוריון, סמנכ"ל כספים וסמנכ"לים מקצועיים ועד למנהלי תחומים. חשוב לזכור כי הנתונים מתייחסים רק לחמשת מקבלי השכר הגבוה בחברה מסוימת, ואינם מייצגים את כלל המכהנים בתפקיד זה בחברות השונות.
בסך הכל דווחו 386 מנהלים בכירים מתוכם 338 גברים (87.5%) ו־48 נשים (12.5%). מהנתונים עולה כי עלות השכר הממוצעת של הגברים עמדה על 3.69 מיליון שקל ושל הנשים על 2.48 מיליון שקל — פער של 48.8%. מדובר בירידה של 3.3 נקודות האחוז לעומת השנה הקודמת, שנוצרה בעקבות עלייה של 34.2% בעלות השכר הממוצעת של הנשים לעומת עלייה קטנה יותר של 31.8% אצל הגברים.
למרות זאת, המצב רחוק מלהיות מושלם לאחר שנרשמה עלייה קלה של מחצית נקודת האחוז בלבד בשיעור הנשים מכלל המנהלים הבכירים שנכנסו למדגם. בדומה לשנה הקודמת, במחצית מהחברות אין כלל נשים בין המרוויחים הגבוהים בחברה.
כאשר בוחנים את עלות השכר החציונית התמונה משתנה מעט. השכר החציוני בקרב נשים נשאר כמעט ללא שינוי ועומד על 2.44 מיליון שקל, בעוד עלות השכר החציונית של הגברים עומדת על 2.77 מיליון שקל — פער של 13.5% לטובת הגברים. המשמעות היא שהתפלגות השכר בקרב הגברים רחבה יותר מאשר בקרב הנשים. כאשר בוחנים את הנתונים עולה, כי עלות השכר בקרב הגברים נעה בין 540 אלף שקל לכ־26 מיליון שקל, כאשר לא פחות מ־13 מנהלים בכירים הרוויחו יותר מ־10 מיליון שקל. אצל הנשים לעומת זאת, עלות השכר נעה בין 697 אלף שקל ל־5.8 מיליון שקל. למעשה, 52 גברים (15.3% מכלל הגברים) הרוויחו יותר מהמרוויחה הגבוהה ביותר בקרב הנשים, מיה שטרק, מנכ"לית גזית גלוב ברזיל.
בתפקידי המנכ"ל ישנן השנה ארבע נשים (6%) לעומת 61 גברים (94%), כאשר עלות השכר הממוצעת של הנשים עומדת על 3.21 מיליון שקל לעומת עלות שכר של הגברים שעומדת על 5.65 מיליון שקל — פער של 76%. המנכ"ל שעלות העסקתו היא הגבוהה ביותר הוא נועם וימן, מנכ"ל חברת דיפלומט, שהרוויח השנה 24.8 מיליון שקל. לעומת זאת, המנכ"לית המרוויחה ביותר בקרב הנשים (לא כולל חברות־בנות) היא קרן חזון־כהן, מנכ"לית תורפז תעשיות, שהרוויחה השנה 3.78 מיליון שקל — פי 6.5 פחות מווימן.

יועמ"ש: פער שכר של 30% בין גברים לנשים

בתפקיד יו"ר הדירקטוריון עלות השכר הממוצעת אצל הנשים גבוהה יותר מאשר אצל הגברים ב־11%, והיא עומדת על כ־3.7 מיליון שקל לעומת 3.34 מיליון בקרב הגברים. נתון מפתיע לנוכח העובדה כי מבין 35 הדירקטוריונים במדגם רק בחמישה מהם יש יו"ר אישה.
בתפקיד היועץ המשפטי כיהנו השנה שש נשים לעומת ארבעה גברים. למעשה, זהו התפקיד הבכיר היחיד שבו כיהנו יותר נשים מאשר גברים, אך אפילו כאן, בתפקיד שלכאורה הצליח לנצח את אי־השוויון, הוא מתקיים. על פי הנתונים, עלות השכר של הנשים בתפקיד זה עמדה על 1.8 מיליון שקל לעומת 2.35 מיליון שקל אצל הגברים — פער של 29.8% לטובת הגברים.
בחינת פערי השכר ברמת הענף מעלה כי גם השנה בנקאות היא הענף הטוב ביותר לנשים להתברג בו, לפחות בכל הנוגע לשכר. עלות השכר הממוצעת לנשים בענף זה עומדת על 3.1 מיליון שקל - הגבוה ביותר מבין תשעת הענפים, כאשר הפער בין העלות הממוצעת של הנשים לעלות הממוצעת של הגברים עומדת על 14.1% - השיעור הנמוך ביותר מבין הענפים. המרוויחה הגבוהה ביותר מבין הנשים בענף זה היא ליסה באום, סמנכ"לית בבנק דיסקונט וראש חטיבה עסקית באי.די.בי ניו יורק, שעלות העסקתה עמדה על 3.6 מיליון שקל. עם זאת, באום מרוויחה פי 2.4 פחות מהמרוויח הגבוה ביותר בענף זה, אבנר מנדלסון, מנכ"ל בנק לאומי ארה"ב, שעלות העסקתו הסתכמה ב־8.69 מיליון שקל.
ענף התעשייה יוצא דופן בכך שעלות השכר הממוצעת של הנשים גבוהה יותר מאשר של הגברים. בניגוד לענף הבנקאות, שבו פערי השכר בין נשים לגברים לא גבוהים, ענפי הנדל"ן והבנייה והמסחר והשירותים בולטים בניכורם לנשים, לפחות ברמות הגבוהות של ההנהלה. כך, מתוך 75 עובדים בענף הנדל"ן והבנייה בקרב 15 חברות במדגם ישנן רק שמונה נשים (10.6%) כאשר עלות העסקתן הממוצעת עומדת על 2.9 מיליון שקל, לעומת הגברים שעלות השכר הממוצעת שלהם עמדה על 4.24 מיליון שקל — פער של 46.2%. בענף המסחר והשירותים נבחנו נתוניהם של 93 מנהלים בכירים ב־18 חברות כאשר מתוכם רק שמונה נשים (8.6%). עלות העסקתן הממוצעת עמדה על 2.47 מיליון שקל לעומת 3.46 מיליון שקל בקרב הגברים — פער של 40.1%.