שם סטודנט המראיין: הילה פילו, שנה שלישית- משפטים חשבונאות.

שם הסטודנט המראיין: ישי הנר סטודנט למשפטים ומנהל עסקים
 

 

מתי התחלת לעבוד במכון לרפואה משפטית ומדוע?

 

בשנת 1992, סיימתי שירות צבאי בתחום והגעתי מהצבא ישירות להתחיל את ההתמחות במכון

 

 

תראו, מה שקרה פה היה נראה לי לא בסדר, אבל לא הבנתי עד כמה זה לא בסדר. מנדלה מוכר הספרים אמר שהתולעת שחיה בצנון חושבת שאין בעולם דבר מתוק ממנו. אתה לא יודע ולא חושב, וגם אם אתה חושד שמשהו לא בסדר, אני אחרי הצבא פה לסטאז׳- זו העבודה הרצינית הראשונה שלי שבאמת חשבתי להמשיך בה. לא ידעתי איך זה הולך, לא ידעתי איך להתייחס לבוס, הכל צריך להתנהל ביראת כבוד, זה לא חבר או מקורב, במיוחד כשהוא בקושי אומר לך שלום וגם לא עונה אם אתה מעז ואומר לו.

 

 

חייב להגיד שהיתי מאד חזק במכון בתקופה הזו. היה לי מאד קשה לפעול כי היס טיפח אותי. אף פעם לא אהבתי אותו כי לא הערכתי אותו בתור בן אדם, אבל כל מה שרציתי קיבלתי.

 

 

לא, כי הוא חשב שאני עתיד ברפואה המשפטית, ואני חושב שהוא באמת נתן לי כבוד גדול. הוא לא חשב שאנסה לשנות, ואמרתי לו שאני רוצה וחשוב לי. מדי פעם הוא ניסה להשתנות אך מהר מאד חזר לסורו. אני מודה, לא הייתי בסדר, שלא תחשבו- אם הייתי בסדר הייתי צריך לקום מידית ולהגיד ״אני לא משתף פעולה עם זה״, וזה הכל. אבל לא תכננתי את מה שקרה, לא תיארתי שנעמוד פה היום.

 

 

יש להבדיל בין ציניקנים ל-״Truth Believer". מצד אחד, היס היה ציניקן גדול, אולם היה גם Truth believer, מכיוון שמבחינתו ״מה שהוא אומר זה הדבר הנכון״. אם הוא אומר שמשהו מסוים זה מה שצריך להיות ולקרות, הרציונל שלו לכך הוא ״סיוע למדע ולחשיפת הצדק״. בלב הוא באמת מאמין שהוא משנה דוחות לצורך סיוע למשפט ומען לעולם טוב יותר, וכי לצורך מלחמה למען הצדק והאור ניתן לכופף חוקים ולעגל פינות. אולם זה לא באמת נכון, זו ״חרטא״, מכיוון שהוא מפריע למשפט ולמדע ולמעשה פוגע בהם כהוגן. היה פה פשוט ״מחירון״ של איברים- עצמות אדם הוחלפו במקלות מטאטא, איברים פנימיים הוחלפו בסמרטוטים או ניירות טואלט. נעשתה פה תעשייה- נניח מישהו רוצה איקס איברים מסוימים ואין לך מספיק. אז המחשבה הראשונה היא ״בוא נעשה מאגרים ככה שאם יבוא מישהו נוכל למעשה לתת לו מידית״. איך שאני רואה את זה, היס קיבל את הפרופסורה שלו בשנת 1996 על סמך העובדה שהוא נתן איברים, שכן כל פעם שהוא מכר איברים לטובת מחקר מסוים, המחקר צירף אותו לשורת החוקרים, מבלי שאכן חקר אלא פשוט סיפק איברים ללא ידיעת המשפחה, וכך הפך לפרופסור. מה שהפריע לי הכי הרבה היו העדויות השקריות בבית משפט. כך גם לגבי העובדה שמתמחים היו עושים את הנתיחה ורופא בכיר הוא שהעיד עליה כאילו הוא זה שעשה אותה בפועל, אף שלעיתים כלל לא נכח בה, בעוד שהשם של המתמחה כלל לא מוזכר ואף אחד לא יודע שהוא האדם שבצע את הנתיחה. יחד עם הדברים הבולטים והקיצוניים, נעשו פה עוד כל מיני דברים. הבולט מביניהם היה שבשלב מסוים גילו פה במכון חדר מסוים עם רמות פורמנלין גבוה פי 38 ממה שמותר, מכיוון שזה חומר מסרטן. הדו״ח היה מונח על שולחנו של היס והמנהלת האדמינסטרטיבית שלו, אך אנשים המשיכו לעבוד בחדר הזה במשך שנים, בעוד שלא רק שאסור לעבוד בו אלא אסור לעבור בו/לידו בכלל! הקש ששבר את גב הגמל הגיע כשהיס החל לפטר את המתמחים שהתריעו על המתרחש. זהו כוחו של מונופל- מספיק שהיה עוד מכון אחד בארץ וזה לא היה קורה, אלא אם כן היו עושים פה ״דואופול״. אולם בפועל, יש מקום אחד לעבוד אז אתה אומר לעצמך ״מה אני אעשה״? ״אין מקום אחר, לאן אני אלך?״ ״האם עליי לחשוף הכל או להמשיך לעבוד פה ואבלע את זה?״ 

 

 

אמא שלי אמרה לי ״תעזוב״, ״הוא נורא חזק״, ״מה אתם נלחם״, ״אתה לא תצא מזה בטוב״. היום היא שינתה את דעתה לגמרי ונוקטת בגישה של ״אם אתה מאמין במשהו- תלחם עליו עד הסוף״. היום? בוודאי שאני שלם, אבל גם אז לא התחרטתי. כולם פה התעלמו ממני, הייתה לי תקופה כ״כ קשה, רציתי לצאת מפה ולעזוב את המקצוע. אבל לא התחרטתי, לא חשבתי שעשיתי משהו לא נכון. כן שאלתי את עצמי- האם אני לא Truth Believer כמוהם? כמו אלו שהרעילו עם פורמלין, שינו חוו״ד ולקחו איברים ללא אישור וידיעה? אולי גם אני משכנע את עצמי וחדור טירוף לשנות עניינים ולהציל את המצב, כמו שהם חושבים שהם משנים את המערכת? אני מניח שיכול להיות מישהו מהצד השני שמסתכל עליי ואומר שפשוט באתי להרוס. אבל עדיין, אני לא מתחרט ולא מסכים עם זה. 

 

 

אז לא הייתי בתפקיד בכיר כמו שהיום. אני חייב להגיד שהמערכת באיזשהי צורה כן ניסתה לעזור. ניסינו ללכת למשרד הבריאות, אבל פיטרו את המתמחים וזה לא עזר בכלום. רק אחרי שלושה חודשים מנכ״ל המשרד רצה פתאום לפגוש אותם (פתאום זה התפרסם בעיתון אז הוא רצה להיפגש מהר מהר). משרד הבריאות הקים ועדה בראשות השופט סגלסון שמצאה עוד דברים חמורים, פעלה בדרך טובה ואף נתנה המלצות לחקירה פלילית. משרד הבריאות אמנם ניסה פעם אחר פעם למנוע זאת, אך הועדה עמדה על כך שזו חקירה פלילית לכל דבר. החליטו שתהיה חקירה משטרתית, ואז השופטת עדנה ארבל, חברתו הטובה של היס, החליטה שלא לחקור את היס על הכל אלא רק על גניבת האיברים ועל עדויות השקר- בלי ההונאה, בלי הפורמלין ובלי עוד הרבה. המשטרה התעכבה חצי שנה עד שהיא התחילה לחקור, ועוד רק על שני נושאים! בחצי שנה הזו הילכו אימים על עדים, העלימו ראיות, תיאמו עדויות. במקביל, המשטרה ניסתה להפעיל לחץ כבד מאד, בין היתר עליי, בעדויותיה וחקירותיה, שאחזור בי בחלק מהעדויות שלי. שתבינו שהיו שם כל מיני פליטות פה, למשל: נורית אלשטיין, שהייתה אחראית מטעם הפרקליטות על החקירה, פלטה כי ״מטרת החקירה היא לזכות את היס״, ולא לבדוק מה קרה. אח״כ יאיר רגב אמר לי, בדיעבד, כי כל מטרת החקירה הייתה כסת״ח, להראות שהכול בסדר ושעשינו כל מה שצריך לעשות ולבדוק. מעבר לזה, ניסו לשים לי מילים בפה! היה מקרה שעשיתי נתיחה לנוסע ובפרקליטות האשימו את הנהג בגרימת המוות שלו. עשיתי את הנתיחה ואחריה הייתי צריך לנסוע לחול, אז את כל הבדיקות מעבדה והבדיקות המיקרוסקופיות לא אני עשיתי. לימים אני מקבל הזמנה למשפט, ופתאום רואה יום לפני המשפט שבדוח התוצאה הסופית היא שיש קשר סיבתי בין התאונה למוות. עכשיו, אתה לא זוכר את המקרה הספציפי כי יש מלא מקרים, אבל אני אומר לעצמי מה קורה פה? זה לא הסגנון שלי, אני לא כתבתי את זה! לפתע אני נזכר שמי שהשלים את החו״ד היה פרופסור היס! לא הייתה לי אמנם שום סיבה לחשוד, אבל עדיין- היס קבע כי האדם מת מדלקת ריאות שכנראה קיבל בבית חולים. הסתכלתי על הבדיקה המיקרוספית ורואה שאין דלקת ריאות ואין כלום! הייתה לו מחלת כבד, הוא שתה גם בבית חולים, ומת מהכבד. אין קשר לתאונה! אין קשר סיבתי ולא דלקת ריאות! היס הגיע למחרת בבוקר, חיכיתי לו בשש וחצי בבוקר לפני ביהמ"ש, והוא ניסה לשכנע אותי שיש ממש בדבריו. הוא אמר לי ״אתה כבר תדע מה להגיד בבימ"ש. באתי לביהמ"ש וסיפרתי כל מה שסיפרתי לכם. אח״כ הזמינו את היס, אך הוא אמר שהוא לא קשור לחוו״ד כלל ושאני הייתי אחראי על המקרה בלבד. הסנגור התקשר אלי וסיפרתי לו הכל, התלכלכתי שם על היס וכל זה. הוא הקליט אותי מבלי שידעתי. הוא העביר את ההקלטה למשטרה והגיש תלונה על עדויות שקר של היס. אכלתי אותה. התקשרו אלי מהפרקליטות ואמרו לי שאסור היה לי לדבר איתו כי אני עד. אבל זה לא נכון כי אני כבר ירדתי מהעדות. אז עברו לניסיון שיבוש הליכי חקירה וכו׳. בקיצור, כל הזמן ניסו להציל אותו, ואפילו לא ברמזים, זה היה כ״כ ברור. בסוף עניתי להם שאולי היס לא הבין את השאלה ואולי זה מה שהוא חשב, ושזה בסדר. עד שלא אמרתי את זה לא עזבו אותי ולא הפסיקו לאיים.

 

 

בעבר, הייתה מלחמה על כל נתיחה. היס היה רואה שיש רצח וישר מתקשר לוודא היכן הגופה ולמה היא לא מגיעה אלינו. כיום, אני לא בעל עניין ולא רוצה להצטייר כבעל עניין. אני מעדיף לעשות מעט נתיחות אבל טובות. מעדיף להיות ״יגואר״ ולא ״לאדה״. היום, מרגישים מאד את תחושת ״שינוי הפיקוד״. רב האנשים שהיו פה לא באמת אהבו את מה שקרה פה, אבל העדיפו להקטין ראש. כל אחד בשלו. זה שמרמים משפחות ומקימים תעשיית מרמה שלמה, זה לא ענייננו ואין לנו מושג על מה מדובר. זו הסיבה שנשארתי פה מלכתחילה כ״כ הרבה זמן- לנסות לוודא כמה שיותר שלא מתחמנים ומרמים פה. 

 

 

אני אומר לכם את זה לא בשביל להתחנף- חד משמעית לפנות לעמותת ״עוגן״. להעזר בניסיונם של אנשים אחרים ובניסיונם של חושפים קודמים. לא להיות לבד מול המערכת ותמיד לדאוג שיהיו איתך עוד אנשים, כאלו שיתנו לך עצות וילוו אותך. 

 

 

צדק זה דבר יחסי. בעיני? הצדק ניצח, אבל יהיו כאלו שיגידו שאני מלשן ולא הבאתי תועלת בכלום. בהתחלה כל התיקים היו עוברים דרכי, אח״כ הבנתי שאני לא אוכל לעמוד בזה. אז יש כמה רופאים שאני סומך עליהם ונותן להם לעשות בדיקות תיקים. בנוסף, אנחנו יושבים ודנים בכל מיני דברים שבעבר היו מאד סיסטמתיים פה, למשל: נדרשת חוו״ד מסמכים, קטגוריה שאנו אחראים עליה פה. אין ספק שצריך להיות אמיצים ומאד שונים כדי לקום ולהגיד ״מה קורה?״ ״מה אנחנו עושים״?. אבל עושים הכל!

 

 

יש לי מעין הרגשה שכן קורה איזשהו תהליך, אולם הוא מאד איטי. אני מקווה שזה לא Wishful Thinking, אבל אני מרגיש שעתיד להיכנס לכאן (למכון) כל רגע מבקר המדינה או גוף מבקר כלשהו. עד היום התרגלו פה במכון שהביקורת היא לא חלק מההליך, למחשבה שאנחנו תמיד מעל הביקורת. אני מרגיש- ומקווה שאני לא טועה- שהביקורת כן תתחיל להיכנס למודעות וכן תתחיל להתבצע. אני חושב שאנחנו מדינה מאד ייחודית לעניין המכון לרפואה משפטית. במקומות אחרים חקירת המוות עצמה, לא החקירה המשפטית, נמצאת ברשות עצמאית שעושה את כל ההליך, בדיוק כמו שישנה רשות המיסים, שהיא כמובן רשות נפרדת. המכון לא צריך להיות משרד ממשלתי.