יבוא, יצוא ומה שביניהם

10 ביולי, 2022

תביעת איחור המסיכות נדחתה

כולנו זוכרים את הבהלה למסכות שהיתה בישראל בתחילת מגפת הקורונה בחודשים מרץ – אפריל 2020. באיחור אופנתי, גם בתי המשפט מתחילים להידרש לעניינים אלו, מהזווית של תביעות כנגד מובילים או סוכני המובילים האוויריים לפיצוי על נזקים שאירעו בשל אי הגעת הסחורה או הגעתה באיחור.

לאחרונה ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה אשר דחה תביעה שהוגשה כנגד חברת די אייץ אל ישראל בגין נזקים שכאלו. מדובר ביבואן שהזמין בחודש מרץ 2020 מסכות פנים מסוג 95KN עם מסנן כדי לשווק אותן בישראל. היבואן רכש את המסכות בהונג קונג והמסכות נשלחו לישראל באמצעות חברת די אייץ אל במשלוח אווירי בשבעה שטרי מטען. היבואן טען כי חלק מהסחורה נמסר לו באיחור וחלקו לא נמסר לו כלל ועל כן נתבעה לחברת די אייץ ישראל לפצותו בגין נזקים אלו. חברת די אייץ אל טענה, בין היתר, כי כי אין אחראית לנזקים אלו שכן מדובר בנזקים שנגרמו כתוצאה מהתנהלותו של היבואן ושל התנהלות הספקים בסין – הן בשל פיצולי המשלוחים על-ידי הספקי בסין, והן בשל הצהרות ערך כוזבות מצד היבואן וספקיו הסינים, וגם בשל סירובו של התובע לשלם את הפרשי המס שנדרשו על-ידי רשות המכס.

מה שמעניין אותנו בסיפור הזה הן הטענות המקדמיות של חברת די אייץ ישראל, שביחס אליהן ניתן פסק דינו של בית המשפט השלום בפתח תקווה.

די אייץ אל ישראל טענה כי לא קיימת יריבות יריבות חוזית-משפטית בינה לבין היבואן, מהסיבה שהיא לא היתה צד להתקשרויות החוזיות שבין היבואן לבין ספקי הטובין הסינים והמוביל האווירי -חברת DHL סין, והיא פעלה כסוכנת של המוביל האווירי, והשירותים שניתנו על-ידה ביחס למשלוחים נשוא התביעה, ניתנו לחברת DHL סין. כמו כן טענה די אייץ אל ישראל כי פי סעיף 10 לחוק התובלה האווירית, חל עקרון ייחוד העילה ולפיו לא ניתן לתבוע מוביל אווירי וסוכניו אלא לפי חוק זה. החוק חל גם על פעולות לגבי המטען בשדה התעופה של ארץ היעד, כל עוד טרם הגיע המטען למחסן המזמין.

בנוסף טענה די אייץ אל ישראל כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת העדר מחאה בזמן, מהטעם שהיבואן לא עמד בתנאי של הגשת מחאה/תלונה במועד הקבוע באמנת מונטריאול, בהתאם לדין החל על-פי חוק התובלה האווירית, התש"ם-1980.

בית המשפט קיבל את עמדת די אייץ אל ישראל ודחה את התביעה.

בכל הנוגע לענין העדר היריבות החוזית משפטית, קבע בית המשפט כי די אייץ אל ישראל "הראתה במסמכים שהוצגו על-ידי שני הצדדים, כי שטרי המטען הינם התקשרות בין התובע, הספק הסיני וחברת DHL הסינית, ללא שהנתבעת היתה צד להתקשרות, ומעורבותה בהליך שחרור המטענים נוצרה בשלב מאוחר יותר, כאשר חברת DHL הסינית פנתה אליה לביצוע פעולות הקשורות בשחרור המטענים בישראל. לפיכך אין קשר חוזי בין הנתבעת לתובע, ודין העילה החוזית להדחות על הסף".

בית המשפט ציין כי עדין ניתן יהיה לבסס את התביעה על עילה נזיקית של רשלנות, בכך שהופרה חובת הזהירות החלה על די אייץ אל ישראל כסוכנת משנה של המוביל האווירי, חברת DHL הסינית, כלפי התובע. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי בשל עקרון ייחוד העילה הנובע מחוק התובלה האווירית "ניתן לתבוע את המוביל האווירי וסוכניו רק בהתאם לחוק התובלה האווירית ולא תחול כלפיו כל עילת תביעה אחרת הקיימת בדין. משכך, לא ניתן לבסס תביעה כלפי הנתבעת על עילות של הפרת חוזה, רשלנות, עשיית עושר ולא במשפט, גרם הפרת חוזה וכיו"ב עילות שנכללו בכתב התביעה".

בית המשפט קיבל את עמדת די אייץ אל ישראל כי חוק התובלה האווירית ואמנת מונטריאול חלים עליה בהיותה סוכנת של המוביל האווירי. בית המשפט קבע כי "על פי סעיף 43, חלה ההגנה של אמנת מונטריאול גם על שליחיו (agents) של המוביל האווירי, משמע – על הנתבעת. מונח זה פורש בספרות המשפטית בהרחבה"

בהתאם לכך קיבל בית המשפט את עמדת די אייץ ישראל כי היבואן לא פעל בהתאם להוראת אמנת מונטריאול ולא הגיש מחאה בכתב בזמן. בית המשפט ציין כי "סעיף 31 לאמנת מונטריאול קובע כי בכל מקרה של איחור בקבלת מטען, על התובע להגיש השגה/מחאה/תלונה בכתב תוך 21 יום מהמועד ונודע לו על הנזק (קרי: אי שחרור המטען), וכי אי נקיטת הליך זה תביא לדחיה על הסף של התביעה. בתכתובת שצורפה על ידי התובע (נספח ד' לכתב התביעה) אין משום מילוי הדרישה של הגשת השגה או תלונה כאמור".

בסיכומו של דבר קבע בית המשפט כי העילות החוזיות (כולל אלו שלפי חוק חוזה קבלנות וחוק השומרים) מסולקות על הסף מחמת העדר יריבות; וכי העילות החוזיות והעילות הנזיקיות, והטענות לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט וחוק הגנת הצרכן, מסולקות על הסף עקב עקרון ייחוד העילה; והעילה לפי חוק התובלה האווירית נדחית על הסף עקב אי עמידה בהוראות אמנת מונטריאול לעניין הגשת השגה בכתב תוך 21 יום.

עו"ד גיל נדל יחד עם עו"ד רנון גורטנשטיין ייצגו את חברת די אייץ אל ישראל.

ת.א. (שלום פתח תקווה) 23965-12-20 סעיד גרה נ' די אייץ' אל (ישראל) בע"מ, החלטה מיום 19.12.21, כבוד השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע.

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי.

כותב המזכר: עו"ד גיל נדל

בכל שאלה או הבהרה בנושאים המפורטים במזכר זה, ניתן לפנות לאנשי הקשר שלכם במשרדנו או ל: