פגשתי את שינגו בתחנת אוטובוס שמשרתת את הכפר הקטן האקי, שנמצא באי המערבי קיושו. שינגו חיכה לי באותו אחר צהריים עם רכב העבודה הישן שלו. ירדתי מהאוטובוס, לא יודעת למה בדיוק לצפות מפגישתנו ואלו פנים לחפש. אבל שינגו זיהה אותי, הציג את עצמו במהירות והוביל אותי אל הרכב. התיישבתי בספסל האחורי, מתרגשת מעט. אחרי נסיעה קצרה ומקרטעת הגענו לבית משפחת האיאשי, בית חווה יפני מסורתי. חדר הכניסה המוארך והמקורה הוא תערובת של בלאגן חפצים, מגפיים וכלי עבודה. חלצתי את נעלי ההליכה שלי ונכנסתי פנימה.
שינגו הראה לי את החדר בו אלון, את המטבח וחדר הרחצה, וביפנית מבלבלת הבנתי ממנו שזה הזמן לחכות עד ארוחת הערב. בנקישה על הדלת קראו לי לאכול, ואותו ערב נהניתי מאוכל יפני ביתי וטעים, שכלל אורז מלא בקערית קטנה ומבחר של מאכלי ירקות מהגינה.
שינגו וחבריו החקלאים בכפר | צילומים בכתבה: סתיו קמינסקי
עובדות מהשטח
מרבית הנוף ביפן הוא הררי, השטחים המישוריים מהווים רק מעט יותר מעשרים אחוזים מכלל שטחה. כאן נמצאים הערים, הכפרים והשטחים החקלאיים של המדינה.
הממצאים הראשונים להימצאותה של חברה חקלאית באיי יפן הם מהמאה הרביעית לפני הספירה. אותם שבטים שהתגוררו בעיקר באי הונשו המרכזי עברו בהדרגה מליקוט מזון וציד להתיישבות, והחלו לפתח את חקלאות האורז. אורז הוא מרכיב חשוב אצל היפנים, עוד מתקופה זו ועד היום, וכבודו במקומו.
שינגו גוזם ומעצב את עצי האגס-תפוח היפניים במשך ארבעה חודשים, עד האביב והפריחה המחודשת
שינגו כבר עבר את גיל הפרישה שהוא 65, אך הוא עדיין עובד יום יום כרגיל, וכמוהו מרבית החקלאים, שמתקשים למצוא מי שיחליף אותם וימשיך את העבודה הקשה. עד לפני מלחמת העולם השנייה החקלאות ביפן שגשגה, אך לאחר המלחמה החלה תקופה חדשה מכל הבחינות ביפן, והעוסקים בחקלאות החלו להיעלם. בגלל הירידה בתפוקה החקלאית, אי אפשר להגיע לירקן בשכונה ולהגיד לו "תביא לי בבקשה ארגז תפוזים", כי כאן כל תפוח וכל אגס ארוזים בנפרד ומתומחרים כיחידה על פי משקלם ואיכותם. המצב הנוכחי הוא שמרבית החוות כיום הן פרטיות וקטנות יחסית ומנוהלות על ידי אנשים מבוגרים.
שינגו ואני בארוחת צהריים בטבע, בין ההרים
לעתים נראה כי החיים ביפן באיזורים הכפריים שלווים, אך מפעם לפעם מתמודדים התושבים עם סופות הטייפון, שמביאות איתן שטפונות אדירים והרס לשדות, למטעים ולכל מי שמתגורר על יד הנהר. זאת כמובן לצד העובדה שרעידות אדמה, והתפרצויות הרי געש הן דבר די שכיח. כמה חודשים לפני שהגעתי להאקי, סופה שכזו פקדה את האיזור. ענן עצום שהתמקם מעל הכפר לא הפסיק להוריד גשם במשך שלושה ימים, והנזקים היו לנגד עיני. החיים בכפר כרוכים לרוב בעבודה פיזית, ואם משהו נהרס יש לקום, לתקן ולהתחיל מחדש, להמשיך הלאה.
אגס-תפוח יפני אורגני. זמן להפסקת תה ועוגיות, פסק זמן מהעבודה הקשה
בחזרה לעבודה
בימים הבאים התעוררנו כל בוקר בדיוק בשבע וחצי, כדי לאכול ארוחת בוקר ולשתות מרק מיסו, לנעול מגפי גומי ולצאת לדרך לעוד יום של עבודה בחוץ. ניסרנו במבוקים מתנופפים ברוח בגובה של 15 מטר וחילקנו אותם לחלקים שווים, כדי שישמשו כעמודי תמך לעצי הפרי, גזמנו ענפים וניקשנו עשבים גבוהים בעזרת מגל ישן. עכשיו תחילת דצמבר ויש להכין את המטעים לקראת שיא החורף. מידי פעם עצרתי והסתכלתי על האופן בו שינגו עובד, ובאיזו מסירות ורוגע הוא גוזם כל ענף. העצים האלה כבר בני 30 שנה, והם כמו ילדים בשבילו.
שינגו ובן דודו מעמיסים שקים של אורז, שיסיפקו למשפחה בת שבע נפשות למשך שנה
השגרה היא שגרה, יום יומית ומעייפת לפעמים, אבל תמיד יש בשביל מה לחכות, כי בדיוק בעשר וחצי בבוקר עוצרים להפסקת תה ירוק ועוגיות, בשתיים עשרה בצהריים כדי לאכול, ושוב הפסקת תה בשלוש אחרי הצהריים. ואחרי שכל הגוף כואב, עוצרים הכל בחמש אחר הצהריים, מעמיסים את כלי העבודה על הרכב ונוסעים הביתה.
החלק האהוב עלי בסוף כל יום הוא הכניסה לאונסן המקומי. אונסן הוא מעיין חם טבעי שלרוב משמש כבית רחצה בנוי או פתוח, ויש כאלה אלפים בכל רחבי המדינה. יפן היא חלק מטבעת האש העולמית ולכן ישנה פעילות נמרצת של הלוחות הטקטוניים והמאגמה תחת פני השטח, שמתבטאת בהתפרצויות געשיות, רעידות האדמה ונביעות רבות של מים גיאו-תרמיים.
בסוף יום עבודה בשדות אין כמו טבילה באונסן, מעיין חם טבעי | צילום: שאטרסטוק
היפנים השכילו לנצל את התופעה עוד מלפני מאות שנים ולבנות בתי רחצה כאלו בכל פינה. להיכנס לאונסן זו חוויה בפני עצמה – יש שני חדרים, אחד לגברים עם כניסה דרך וילון כחול, ואחד לנשים, עם וילון אדום. בכל חדר יש לוקרים לחפצים אישיים, והכל מצוחצח ומבריק כיאה לסגנון היפני. מורידים בגדים (הכניסה היא בעירום בלבד) ונכנסים לאיזור הרחצה, בו נשטפים ומסתבנים ישובים על שרפרף פלסטיק קטן, כדי להיות נקיים לפני הכניסה לבריכה החמה. זו הוויה שלמה, שהיפנים גדלו עליה והיא שגורה היטב בהתנהלותם. כך, לסיים כל יום מתיש בישיבה בבריכת מים חמה טבעית, בצוותא עם הנשים המקומיות מהכפר, ולהתבונן בהן מרכלות ומספרות סיפורים של סוף היום. אלו רגעים קטנים שאי אפשר לשכוח.
הימים שלי בהאקי כמו היו לקוחים מזמן אחר. עליתי לאוטובוס הישן, באותה תחנה ממנה הגעתי, והרגשה של שלווה הציפה אותי בעודי נוסעת ומתרחקת.
הכפרים ביפן חיים ונושמים, והקסם שלהם עדיין מנוקד בין טרסות שדות האורז, ולנו רק נשאר להגיע, לראות ולנשום את זה.
טיול ליפן הכפריתבאביב, כשפריחת הדובדבן צובעת את הנוף ביפן, אין כמו לרדת מהמסלול המוכר, להתרחק מגדודי התיירים שמציפים את האתרים הפופולריים ולהעמיק אל נופיה ואנשיה של יפן הכפרית. טיול באי שיקוקו, הקטן מבין ארבעת האיים המרכזיים של יפן, עובר בפניני נוף ייחודיות ובכפרים מסורתיים שנותרו כשהיו לפני מאות שנים. החיבור עם הטבע, השלווה הכפרית והמסורות המקומיות מקבלים חיזוק כאשר לנים בריוקאנים (בתי אירוח מסורתיים), הממוקמים סמוך למעיינות חמים טבעיים, אונסנים, שהטבילה בהם לא רק מענגת, אלא גם מחברת את המטייל אל אורח החיים באזורי הכפר. פרטים על טיול מאורגן ליפן הכפרית באי שיקוקו בתקופת האביב תמצאו בקישור הבא >> |
בתמונה הפותחת: כפר קטן ונידח בין ההרים, בעמק איאה שבאי שיקוקו | צילום: סתיו קמינסקי
____
סתיו קמינסקי – מדריכה ליפן בחברת איילה גיאוגרפית