חסימת וריד הרשתית (RVO) היא אחת ההפרעות הנפוצות ביותר של כלי הדם ברשתית וכרוכה בדרגות שונות של אובדן הראייה. RVO דווחה כגורם השני לעיוורון בחולי מחלת כלי הדם ברשתית, לאחר רטינופתיה סוכרתית. הסוגים העיקריים של RVO כוללים חסימת סעיף וריד הרשתית (BRVO), חסימת וריד הרשתית המערב מחצית מהרשתית (HRVO) וחסימת וריד הרשתית המרכזי (CRVO).התלונה המוכרת ביותר של RVO היא ירידה פתאומית, ללא כאב, של הראייה המרכזית בשל בצקת מקולרית. בתדירות נמוכה יותר, חולים עלולים להדגים היסטוריה של אובדן ראייה זמני, שיימשך מספר שניות עד דקות, עם החלמה מלאה של הראייה. תסמינים אלה עלולים להופיע במשך מספר ימים עד שבועות, ולאחריהם ירידה בראייה לצמיתות. בנוסף דווח על מטמורפופסיה וליקויים בשדה הראייה.הפתוגנזה של בצקת מקולרית בקרב חולים אלה מתחילה בעלייה בלחץ האינטראלומינלי כתוצאה מחסימת כלי דם, הגורמת לאזורים עם רמה נמוכה של פרפוזיה ואיסכמיה.איסכמיה מובילה להגברת הרמות והפרשה של גורם גדילה וסקולרי אנדותליאלי (VEGF) ו- angiopoietin-2 (Ang-2),

שניהם ציטוקינים מעודדי אנגיוגניות ומגבירים חדירות המוכרים היטב, כאשר Ang-2 תורם לתכונות נוספות של עידוד דלקת והפרת היציבות בכלי הדם. חולי RVO הדגימו את הרמות הגבוהות ביותר של Ang-2 ו- VEGF בנוזל הזגוגית בכל מחלות כלי הדם ברשתית. רמות מוגברות של Ang-2 ו- VEGF ברקמות הרשתית גורמות לשינויים פתולוגיים ברשתית, ובחולים רבים גם לבצקת מקולרית המלווה בירידה בראייה. סימן ההיכר של RVO הוא הדפוס האופייני של דימומים ברשתית, בוורידי הרשתית המפותלים והמורחבים על פני האזור הפגוע ברשתית. במקרים חמורים יותר, חולים עלולים לפתח איסכמיה ברשתית כולל לאחר מכן ניאווסקולריזציה של הרשתית, דימומים, ניאווסקולריזציה במקטע הקדמי הגורמים לרובאוזיס או גלאוקומה נאו-וסקולרית. וחלק מהחולים עלולים לפתח בצקת בדיסק אופטי.למרות שבצקת מקולרית בשל RVO ובצקת מקולרית סוכרתית (DME) נגרמות מגורמים שונים, הם בעלי פתופיזיולוגיה זהה. שניהם מאופיינים בעיבוי המקולה כתוצאה מהצטברות נוזלים בשל התמוטטות מחסום הדם ברשתית ועלייה פתולוגית בחדירות של כלי הרשתית,

דבר העלול להוביל לאובדן ראייה בלתי הפיך בשתי המחלות.טיפול תרופתי בנוגדי VEGF הנו הבסיס כיום לטיפול בבצקת מקולרית בשל RVO והוכיח יעילות במספר מחקרים קליניים מרכזיים, אקראיים, אם כי במקרים מסוימים נעשה שימוש גם בטיפול בלייזר מקולרי וסטרואידים לתוך הזגוגית (IVT), ובעיקר בשתלי סטרואידים.למרות שטיפול בנוגדי VEGF הוא היעיל ביותר לבצקת מקולרית בשל RVO, נתונים ממחקרים קליניים עם נוגדי VEGF הדגימו כי מטופלים רבים אינם משיגים חדות ראיה מתוקנת הטובה ביותר (BCVA) ותוצאות אנטומיות, ורבים נדרשים להזרקות באופן תדיר ולטווח הארוך לשמירה על השיפורים שהושגו במהלך הטיפול האינטנסיבי הראשוני.יתרה מזו, ניתוחי נתונים מהעולם האמיתי מדגימים כי חולי RVO רבים אינם משיגים את השיפורים שהושגו במחקרים קליניים כתוצאה מתדירות הזרקה תת-אופטימלית. מהנתונים עולה כי חולים רבים עם בצקת מקולרית כתוצאה מ- BRVO ורוב החולים עם בצקת מקולרית כתוצאה מ- CRVO נדרשים למעקב וטיפול הדוק לתקופה ארוכה יותר וכי יש צורך באפשרויות טיפול עמידות ויעילות יותר.