מחליפים מילה
עם ד"ר רועי גפטר
 
גפטר תמונה.png

ד"ר רועי גפטר הוא סוציו־בלשן (או סוציולינגוויסט) המתמקד ביישום תאוריות סוציו־בלשניות בעברית החדשה, ובעיקר בסוגיה המורכבת ורבת הפנים של הגיית החי"ת והעי"ן ומעמדה בקרב ציבור הדוברים. אחרי דוקטורט באוניברסיטת סטנפורד ופוסט־דוקטורט באוניברסיטת תל אביב הוא מצטרף השנה לסגל הבכיר של המחלקה.
 
קודם כול ברכות על הצטרפותך לסגל האקדמי של המחלקה. איך ההרגשה להצטרף, ומה הציפיות שלך לתקופה הקרובה?
תודה רבה! אני שמח מאוד להצטרף לסגל. זו תהיה עבורי פעם ראשונה שאני מלמד קורסים לקהל של תלמידי לשון עברית, ואני נלהב מאוד מההזדמנות לדון בסוציו־בלשנות של העברית החדשה עם חוקרים ותלמידים שעברית היא תחום העניין המרכזי שלהם.
 
ספר בקצרה על דרכך האקדמית: איפה התחלת את מסלול הלימודים, ובאילו מוסדות לימדת עד כה?
דרכי האקדמית הייתה פתלתלה למדי. את התואר הראשון שלי עשיתי באוניברסיטה העברית, במדעי המחשב. לאחר מכן עבדתי כמתכנת מספר שנים, אך המשיכה שלי לשפה ושפות של בני אדם הייתה חזקה יותר מהעניין בשפות מחשב. לכן התחלתי לימודי תואר שני בבלשנות באוניברסיטת תל אביב, ומהר מאוד היה ברור לי שזה כיוון שאני רוצה להמשיך בו. אחרי התואר השני המשכתי לדוקטורט בבלשנות באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה, שאותו סיימתי לפני שנתיים. אחריו הייתי בפוסט־דוקטורט בן שנתיים בחוג לבלשנות באוניברסיטת תל אביב, שם גם לימדתי. כמו כן לימדתי השנה באוניברסיטה העברית.
 
אילו קורסים אתה מלמד אצלנו השנה?
אלמד שלושה קורסים: מבוא לתורת ההגה של העברית החדשה, מבוא לשפה וחברה וקורס בשפה וזהות אתנית.
 
איך צמח העניין שלך בסוציו־בלשנות של העברית החדשה?
תמיד היה לי עניין בשפה העברית, אך היא הפכה מבחינתי לתחום עניין מחקרי רק בתקופת הדוקטורט, כשהתחלתי להתעמק בתאוריות של סוציו־בלשנות. רבות מהתאוריות האלה מבוססות בעיקר על קהילות דוברות אנגלית, ואף שהן טוענות טענות כלליות, יש בהן לא מעט הנחות הן לגבי הדינמיקה החברתית והן לגבי המאפיינים הלשונייםשלדעתי הן לא בהכרח נכונות לכל קהילה ושפה. כדובר עברית היה ברור לי שדברים מסוימים בישראל ובעברית הדבורה בה פשוט "עובדים אחרת" – ולכן מהרבה בחינות העברית היא המעבדה המושלמת לתאוריות סוציו־בלשניות. כך התחיל המסע שלי חזרה לשפת אמי, ומה שהתחיל כמקרה מבחן מעניין תאורטית הפך לשמחתי למוקד המחקר שלי.
 
המחקר שלך עוסק בין השאר בעיצורים הלועיים. אילו תופעות מעניינות גילית לגבי השימוש בעיצורים האלה במגזרים שונים בחברה הישראלית?
אחד הדברים הכי מעניינים בעיניי הוא שאף שבישראל של 2016 העיצורים הלועיים אינם שכיחים במיוחד, העניין של החברה בהם איננו פוסק. הביטוי "לדבר בחי"ת ועי"ן" שגור מאוד בשיח וטעון בהמון משמעות, לאו דווקא לשונית. אבל למרות הסטראוטיפ החזק שכורך את השניים ביחד, חי"ת ועי"ן הם למעשה שני משתנים סוציו־בלשניים שונים, ודפוסי השימוש בהם שונים. למשל עבור דוברים שאינם משתמשים בהגייה הלועית באופן עקבי ניתן לראות לא מעט שימושים סגנוניים שבהם עי"ן מועדפת על פני חי"תבעבודתי על תכניות ראליטי ראיתי שהיו מתמודדות שהשתמשו בעי"ן אך לא בחי"ת.
אמרתי שהעיצורים אינם שכיחים במיוחד, אבל גם לא נכון להניח שהם על סף הכחדה. בקהילות מסוימות הם עדיין בשימוש, גם אצל דוברים צעירים. למשל במחקר שערכתי בקהילה התימנית בראש העין שיעור השימוש בהגייה הלועית היה גבוה יחסית. מעניין שאצל אותם דוברים שהשתמשו בהגייה הלועית בשיעור גבוה גם הייתה הגייה רבה יותר של העיצור ה"א משמעותית הרבה יותר מאשר במדגם שערכתי בתל אביב למשל. כך ששימור ההגייה הלועית בקרב הקהילה הזאת איננו תופעה ספציפית נטולת הקשר, אלא חלק מסגנון כללי שמשמר קווי עברית מסורתית.
 
איך אתה רואה את עניין התקינות בשפה העברית (צירופים כמו "שתי שקל", "אני יכתוב" ו"ששותים לא נוהגים")? האם אתה תומך בטיפוח לשון תקינה או מצדד בגישה פשרנית ומתירנית יותר? ולפי תפיסתך, האם יש בהקשר הזה הבדל מהותי בין שגיאות כתיב לשגיאות דיבור?
אינני מביע עמדה טהרנית כלל במחקריי אני מתעניין רק במה שהדוברים אומרים ועושים, ואין לי עניין לשנות את מה שהם עושים. עם זאת כסוציו־בלשן אני כן מתעניין במה נחשב תקין, ובמסגרת השיח על התקינות אילו תופעות ספציפיות "מושכות אש" מדוברים. אפשר ללמוד מכך הרבה על המשמעות החברתית של תופעות לשוניות.
אף על פי שאינני מצדד בטהרנות לשונית, ודאי שיש סגנונות שונים שמתאימים יותר או פחות למצבים שונים, ושהדיבור והכתב נבדלים בהם. אבל מעניין מאוד לראות שבשנים האחרונות נשברת גם החלוקה הבינארית בין "דיבור" ל"כתיבה" – כשהרבה מאוד מהכתיבה שלנו נעשית בערוצים שדומים במידה רבה לדיבור: צ'טים, ווטסאפ ומה לא.
 
לפני כמה חודשים פורסמה באתר "מאקו" כתבה על סלידתן של נשים מגברים שאומרים "אני ילך", וראיינו אותך. תיארת שם תופעה הפוכה: לא מעט אנשים שיודעים שהצורה התקנית היא "אלך" מעדיפים להשתמש בצורה הלא-תקנית ברשתות החברתיות השונות כדי לא להישמע פלצנים או רשמיים. להערכתך, מהי תדירות התופעה הזאת בחברה?
זו שאלה אמפירית מצוינת שאשמח לחקור לעומק. היה חשוב לי להדגיש באותה כתבה שהרבה תופעות לשוניות שאנשים תופסים כטעות אינן נובעות מחוסר ידע או מהיעדר היכרות עם הצורה התקנית, אלא משיקולים סגנוניים של הדוברים. אין ספק שיש דוברים שמכירים היטב את הצורה התקנית, אך יימנעו ממנה בהקשרים מסוימים. לא מעט מהדוברים שראיינתי במחקרי התייחסו לכך, אבל עדיין אינני יכול להעריך את שכיחות התופעה. אני מקווה שבקרוב אוכל.
 
לסיום, האם יש נושאים נוספים שאתה מתכוון לחקור בקרוב?
בהחלט! ראשית, אחת הסיבות שאני שמח להצטרף למחלקה באוניברסיטת בן־גוריון היא העובדה שהיא נמצאת באזור הדרום. בחקר הסוציו־בלשנות של העברית יש חסך גדול בעיסוק בציר הגאוגרפי, וגם אני במחקרי עד כה חטאתי בכך כל הראיונות שערכתי היו עם דוברים מאזור המרכז. אני מקווה מאוד לשנות זאת ולהתמקד בתופעות סוציו־בלשניות של העברית כפי שהיא משמשת באזור הדרום, ומקווה שיהיו תלמידים שירצו לעסוק בכך.
בנוסף אני ממשיך להתעניין בהגייה הלועית, אך מתכוון להרחיב את תחום העיסוק שלי גם לתופעות פונטיות נוספות וגם לתופעות מורפו־תחביריות. תחום נוסף שאני מתעניין בו ומתכוון לעסוק בו היא החדירה של האנגלית לישראל ודרכי השפעתה על העברית
 
 
 
ערך: נועם כהן