בימים אלו מתגלגלות רפורמות משמעותיות הנוגעות להפחתת מכסים, הן על מוצרי מזון והן על מוצרים אחרים. חלקן נכנסו לתוקף וחלקן ברמת גיבוש מתקדמת וכבר פורסמו טיוטות להערות הציבור.

עלות הרפורמות הללו הוערכו על-ידי הממשלה בכמיליארד וחצי ₪ לשנה, והשאלה הנשאלת הינה מהיכן יגיע הכסף?

קודם כל, חשוב לשים את הדברים בפרופורציות הנכונות: הכנסות המדינה ממכס עומדות, טרם ההפחתה, על כשלושה מיליארדי ₪ לשנה. הסכום אולי נראה גדול, אבל בהשוואה לכלל הכנסות המדינה, העומדות על כ- 380 מיליארדי ₪ לשנה, מדובר על פחות מאחוז אחד. כסף קטן. הפחתה של מיליארד וחצי ₪ לשנה היא רעד קל בכנף. לא יותר מזה.

ובכל זאת, תקציב זה תקציב. אז מאין יגיע הכסף?

ביני אשכנזי סיפק ב"וואלה כסף" בתחילת מרץ 2022 את הכותרת היפה: "המתעשרת החדשה היא מדינת ישראל – שיא בהכנסות המדינה ממסים". הוא מספר ש – "הכנסות המדינה הסתכמו בשנת 2021 בכ-384 מיליארד שקל. מדוח הכלכלנית הראשית באוצר עולה כי מדובר בעליה ריאלית של כ-22% משנת 2020 ושל 22% מ-2019, טרם משבר הקורונה, וכמעט שליש מההכנסות הן כתוצאה מתשלומי מע"מ". אז ברור שבמצב כזה אין שום מניעה לוותר על סכום מס עקיף של מיליארד וחצי ₪ לשנה. כסף קטן כבר אמרנו.

ואפשר להציע עוד הסבר: הלא רק לאחרונה הועברו מספר רפורמות שהטילו מס קניה על משקאות מתוקים, על כלים חד פעמיים, ועל שמנים וממסים (מס קניה ובלו). סכום הגביה השנתי ממקורות אלו עומד, לפי תחזיות הגביה של רשות המסים, על סכום שבין 1.5 מיליארדי ₪ ל – 2 מיליארדי ₪. אז הנה – עוד מקור תקציבי למימון רפורמת ביטול המכסים.

אבל לא נעצור גם פה, כי מתברר השפעת הקורונה על הסחר הבינלאומי הביאה הרבה כסף למדינה ישראל.

כידוע, מחירי ההובלה הימית במכולות המריאו מעלה מעלה, ובמקום עלות של 2,000-3,000 דולר למכולה 40 רגל מסין לישראל, מדובר היום על סכומים בסביבות 15,000 דולר. גידול עצום של 500-600 אחוזים.

כתוצאה מנסיקת מחירי ההובלה הימית במכולות גם רשות המסים מרוויחה. ומדוע? כי עלויות ההובלה נכללות במסגרת הערך לצרכי מסי יבוא – מכס, מס קניה ומע״מ. שבעת עשר אחוזי המע״מ החלים על מוצרים מיובאים – יחולו גם על מרכיב ההובלה. מי שנושא בעלויות אלו – גם של מיסי היבוא – הוא ללא ספק הצרכן. ברור שהיבואנים ינסו לגלגל את עלויות המכס על הקונים, אלא שגם במקרה של מוצרים החייבים רק במע״מ יבוא – מבחינת המגזר העסקי המע״מ אמנם ישולם ויקוזז, ומי שיספוג את מלוא המע״מ הוא הצרכן, שאינו יכול לקזז את המע״מ.

החוק מעניק פתרון למצב זה. פקודת המכס קובעת כי בכל הנוגע לעלויות הובלה שנגרמו עקב נסיבות מיוחדות שאין ליבואן שליטה עליהן יכול מנהל המכס לקבוע כי אין לכלול אותן בערך העסקה. בהתאם לכך, פנתה לשכת המסחר בתל אביב כבר בחודש דצמבר 2020 למנהל המכס וביקשה ממנו לקבע את עלויות ההובלה שיתווספו לערך הטובין. ואולם, רשות המסים סירבה להיענות לפניה הזאת, אף שלהבנתנו לא נראה שצריכה להיות מניעה משפטית כבדה להחרגת עלויות ההובלה הכבדות מהערך לצרכי מסי יבוא.

על כמה כסף מדובר? הנה תחשיב גס, על הצד הנמוך, על בסיס נתונים שמצאתי באתר הלמ"ס:

סך כלל המכולות שנפרקו בנמלי אשדוד וחיפה בשנת 2020 עמד על 934 אלף מכולות. אם נתמקד לטובת התחשיב רק בהובלה מהמזרח, ועוד יותר מזה – רק בהובלה מסין, נגיע לכמות של 168,000 מכולות בשנה, כי הסחר הימי מסין היווה בשנת 2000 כ – 18 אחוזים מכלל הסחר הימי. הפרש של 12,000 דולר למכולה בין 2019 לשנים שלאחריה, מביא לתוצאה של -תחזיקו טוב – למעלה משני מיליארד דולר. רק סכום המע"מ (17 אחוזים) ללא מכס ומס קניה, מביא לתוצאה של כ- 343 מיליון דולר, שהם למעלה ממיליארד ₪ לשנה.

אז הנה עוד מקור מימון להפחתת המכסים.

שלא ישתמע אחרת ושלא ניתפס כחמוצים – הפחתות מסים ומכסים הן כמובן דבר טוב ורצוי, במיוחד אם ישיג את מטרתו בהורדת יוקר המחיה. רק רצינו לשים את הדברים במסגרת הנכונה.

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי.