איך מזהים צוות לא מתפקד, ואיזה תרגיל יחזיר אותו למסלול של הצלחה

צוותים הפועלים תחת לחץ, מאמצים לעתים קרובות מנגנוני התמודדות לא בריאים, הנטועים עמוק בפסיכולוגיה האבולוציונית האנושית. הקבוצה מתנהגת כמו חבורה ומחפשת באופן אינסטינקטיבי דרכים להקל על החרדה הקולקטיבית של חבריה.

בטור הזה נעסוק בשאלה כיצד ניתן לזהות, להבין ולהתגבר על דינמיקה כזאת של חבלה עצמית, אבל תחילה נחקור את הפסיכולוגיה שמאחוריה.

הדאגה העמוקה ביותר של כל קבוצה היא הישרדותה, וצוותי עבודה אינם יוצאי דופן במובן הזה. בזמנים של מתח מוגבר, הניסיון להפיג את הדאגה הזאת עשוי לגבור על כל השאר. כאשר החרדה הקולקטיבית נעשית בלתי נסבלת, הצוות חייב לעשות משהו כדי להתמודד עמה. אבל במקום לטפל במצב באופן רציונלי, הוא לרוב מייחס את מקור הצרות שלו לאדם אחד.

לאחר שנקבעה זהות האדם שימלא את התפקיד הזה והוא התקבל לכאורה, הצוות מרגיש הקלה. זה יכול לעזור לו להתקדם בטווח הקצר, אבל הצבת אדם בתפקיד דיספונקציונלי מחבלת בדינמיקה הקבוצתית בטווח הארוך ומפעילה לחץ אדיר על האדם שנבחר לספוג או לטפל באופן אחר בחרדה של הקבוצה.

דפוסים של חבלה עצמית

בכל צוות דיונים חורגים מדי פעם מהמשימה המרכזית של הקבוצה, אבל סטיות כאלה הן בדרך כלל רק בריחה זמנית. הבעיות מתחילות כאשר צוות מסוים מבלה יותר זמן במצב הימנעות מאשר בעבודה בפועל. זה הופך לפתולוגיה כשהצוות נתקע בדינמיקה הזאת.

הפסיכואנליטיקאי וילפרד ביון הבחין לראשונה בדפוסי התחמקות והכחשה קיצוניים של קבוצות בזמן שעבד עם חיילים הלומי קרב שחזרו לבריטניה ממלחמת העולם השנייה. הוא הבחין שלמרות שמנגנוני התמודדות כאלה מפחיתים חרדה, הם מונעים עבודה אמיתית. במילים אחרות, ההגנות הטבעיות של הצוות מתחילות לחבל במשימה שלו.

עבודת אבחון שעשינו בצוותים מובילים מאששת את הממצאים של ביון לגבי הדפוסים שמאמצים צוותים הנתונים במצבים של לחץ יתר. אלה הדפוסים הנפוצים ביותר.

המושיע היחיד. כאשר צוות חרד לגבי העתיד או מחפש כיוון או הגנה, הוא עלול למסור את האוטונומיה שלו לידי מושיע, תוך שכפול לא מודע של יחסי תלות מהילדות.

תלות חזקה יכולה להועיל ביישור קו וכשצריך להגיב למשבר, אבל כאשר מלהקים מישהו לתפקיד המושיע, חברי קבוצה אחרים מאבדים מהיוזמה שלהם. זה מצב מסוכן עבור הצוות: עכשיו הוא למעשה עובד על מנוע אחד, וזה יוצר מצב מועד לכישלון מבחינת המושיע, שכנראה יתקשה להכיל את הלחצים של הקבוצה ולעמוד בציפיות המופרזות שלה.

הצמד הדינמי. צורה דומה של תלות מתרחשת כאשר שני אנשים מוגדרים כמושיעים. הסיכון העיקרי כאן הוא שהצמד ייסחף אחר הכוח שלו, ויאבד יותר ויותר קשר עם המציאות. זה היה המקרה בסטארט־אפ טכנולוגי שחקרנו. המנכ"ל וסמנכ"ל התפעול הראשי יצרו במהירות מערכת יחסים חזקה שהניעה את הכיוון האסטרטגי של החברה. הם הפכו פחות ופחות פתוחים לביקורת. בתלות ההדדית ובבידודם, הם יצרו תיבת תהודה קטנה. האסטרטגיה שלהם התבררה כיקרה ואטית, אבל הם התמידו בה ונתקעו ב־folie à deux ("שיגעון בשניים") שמנע מהם התמודדות עם המציאות.

מצב לחימה. צוותים במצב חרדה מפתחים לעתים ציפיות לא מציאותיות לאוטונומיה ואחדות. הצוות מאשים את הצד האחר בבעיותיו הפנימיות ומגייס את כוחותיו בהתאם. האקלים הרגשי הוא של דחיפות, אך הצוות נלחם בקרבות הלא נכונים.

מצב בריחה. גם לצוות במצב בריחה יש ציפיות גדולות לאוטונומיה ואחדות, אבל הוא נמנע מהחרדה שלו על ידי ניסיון לברוח מאויב משותף. צוותים כאלה מתאפיינים בכניעה, פחד ונסיגה. החברים נעשים מוטרדים מסימנים של שינוי ארגוני או מערכתי, ומשימות חשובות נדחות או זוכות להתעלמות.

לזהות את אופי היחסים

מנהיגים בדרך כלל מתקשים להכיר ולהתמודד עם דפוסים פתולוגיים כאלה, משלוש סיבות. ראשית, קשה להימנע מהם. שנית, קשה לזהות אותם - קשה להיות גם משתתף בצוות שלך וגם צופה בו. ושלישית, קשה לתקן אותם. כדי להימלט מדפוסים בעייתיים, צוותים חייבים לאמץ תהליכים חדשים ודרכי חשיבה והתנהגות חדשות - מה שמצריך יותר מהתערבויות פשוטות.

אנחנו משתמשים בסוציוגרמות - ייצוגים גרפיים של קשרים ואינטראקציות קבוצתיות - כדי לעזור לצוותים לחשוף דפוסי התנהגות לא תפקודיים. כל חבר בקבוצה מצייר תרשים המראה כיצד הוא או היא תופסים את האנשים בצוות ואת היחסים ביניהם, בהתאם להוראות בסיסיות מסוימות. כל חבר מיוצג על ידי בועה המסומנת בראשי תיבות בלבד וגודלה בהתאם למשקל של אותו אדם בקבוצה. אין להשתמש במילים בתרשים. המרחק בין הבועות מעיד על קיבוץ החברים ועל הקרבה זה לזה. עובי הקווים המחברים ביניהם מסמל את עוצמת האינטראקציות ביניהם והחצים מייצגים את כיוון ההשפעה או התקשורת. התרגיל נועד להיות ספונטני ואינטואיטיבי, ואמור להימשך כדקה בלבד.

לאחר מכן, החברים דנים בסוציוגרמות. האדם שעוסקים בתרשים שלו יושב דומם ופונה לכיוון ההפוך מהאחרים. הדיונים עשויים להתרכז בתלות בין החברים, למי יש יכולת להביע את קולו, מי יכול לאתגר את המנהיג, על תפקידים שאנשים קיבלו ועל קואליציות ותחרות. אם מבינים את הכוחות הלא מודעים המשפיעים על אופן הפעולה של הצוות, נעשים פחות שבויים בהם ואפשר לבחור בדרך שמובילה לפרודוקטיביות והצלחה.

© Harvard Business School Publishing Corp